טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היכנס, אדוני הכובש

הצלחתה של "שתיקת הים" אומרת דרשני: הרי בדיוק כך, כמו גיבורי הנובלה, רצו הצרפתים לראות את עצמם בשעתם הקשה: מאופקים, תרבותיים ואצילים

תגובות

יש שסופר קונה את עולמו בספר אחד, המצליח לבטא את רוח זמנו. לעתים זה נס חד-פעמי, וכל מאמצי הסופר לחזור עליו עולים בתוהו. מקרה כזה אירע לז'אן ברולר, שחתם על ספריו בשם ורקור, שם המחתרת שאימץ לו בתקופת הכיבוש הגרמני של צרפת. הנובלה הקצרה שלו "שתיקת הים" התפרסמה בצרפת המובסת בהוצאה מחתרתית ב-1942. תמונת השער שנבחרה למהדורה העברית אומרת הכל: היטלר והגנרלים שלו על רקע מגדל אייפל. השאלה שעמדה לפני הצרפתים היתה כיצד לנהוג בפולשים היהירים, שרבים מהם שוכנו בבתי האוכלוסיה המקומית. ב"שתיקת הים" הציע ורקור פתרון אלגנטי. על הצרפתים להימנע מכל מגע מיותר עם הכובשים: לא לשוחח אתם, לא להתעמת אתם, לשמור על התנגדות דוממת ובלתי אלימה. סיטואציה דומה, ב"סוויטה הצרפתית" של אירן נמירובסקי, התפתחה באופן שונה: שם מתאהבת הצרפתייה, בהעדר בעלה, בקצין הגרמני השוכן בביתה.

ב"שתיקת הים", הסיפור בגוף ראשון מדגים את ההתנהגות הנאותה. המספר, המצטייר כצרפתי קשיש, משכיל ונשוא פנים, מתגורר עם אחייניתו הצעירה והנאה בבית כפרי עמוס ספרים ומצויד בפסנתר. לתוך הבית השליו פולש אורח בלתי קרוא, הקצין גרמני ורנר פון אברנאק. הוא מבקש לפתוח בשיחה עם בעלי הבית, אך הם מגיבים בשתיקה. לכן תופס המונלוג של הגרמני את רוב הספר. למספר ולאחיינית לא נותר אלא להקשיב ולעקוב אחר תנועותיו של האורח.

ורקור היה צייר ומאייר עד לכתיבת "שתיקת הים", והצד הוויזואלי מודגש מאוד בנובלה ומתואר במדוקדק: הטיות גוף, מחוות בלתי רצוניות, אורות וצללים. פון אברנאק משתוקק לשוחח עם מארחיו בכל ערב, ועד מתבררת להיטותו של הקצין הגרמני. הוא מעריץ את צרפת ואת תרבותה מנעוריו ומכיר את סופריה היטב. חלומו הוא להפוך את תבוסת צרפת למנוף לקראת קירבה אוטופית בין שתי המדינות, המשלימות זו את זו. דומה שוורקור מפריז בתיאור דמותו של הגרמני הטוב: ורנר פון אברנאק הוא כליל השלמות, בן אצולה, משכיל ומעמיק. כיאה לגרמני, הוא חובב מוסיקה קלאסית ואף מלחין בעצמו. אין צריך לומר שהוא גבוה, בלונדיני, בעל פנים חטובות, וצליעתו הקלה רק מוסיפה לו לוויית חן. האחיינית כמובן אינה אדישה לקסמיו אך היא שומרת על שתיקה, ומשתדלת להיראות כמי ששקועה במלאכת הסריגה שלה.

כך חולפים שבועות. פון אברנאק נוסע לפאריס ובשובו חשים מארחיו שאינו כתמול שלשום. הוא מגלה להם לבסוף, באחד המונולוגים הדרמטיים שלו, שחבריו הקצינים בבירה הכבושה לעגו לתמימותו. כל רצונה של גרמניה הוא להשפיל את צרפת ואת תושביה, הבהירו לו. חלומותיו של פון אברנאק יאים למוסיקאי, לא לאיש צבא. בייאושו מחליט הגרמני לוותר על עבודתו במינהל הכיבוש ולבקש כי ישלחו אותו לחזית המזרחית, החלטה שכמוה כהתאבדות. בערב האחרון הוא מצליח לסחוט תגובה ממארחיו. בתשובה לנקישתו על הדלת עונה הדוד "היכנס אדוני", ועל מלות הפרידה שלו עונה האחיינית המיוסרת ב"הייה שלום". אכן התנהגות ראויה לכל שבח: ככה ייעשה אפילו לגרמני הטוב ביותר שפלש לארץ זרה.

הנובלה, הכתובה בסגנון מאופק, זכתה לתרגום עברי נאה של ארזה טיר-אפלרויט. גם היום אפשר לקרוא בה בהנאה, ובכל זאת אומרת הצלחתה של "שתיקת הים" דרשני. דומה שכך רצו הצרפתים לראות את עצמם בשעתם הקשה: תרבותיים ואצילים, מגיבים באיפוק על השפלתם, ומעמידים את הגרמנים בעמדת התגוננות. העימות איננו בין גברים לוחמים שווי ערך, שהרי בשדה הקרב נחלו הצרפתים מפלה צורבת, אלא בין גבר גרמני לבין צרפתי קשיש ואשה צעירה. סארטר טען בביקורתו על הספר, כפי שמספר דניס שרביט באחרית הדבר המעמיקה שלו, שב-1942 לא היה כבר מקום להתנגדות מנומסת לגרמנים, וצריך היה לעבור לאלימות. זאת היתה גם מסקנתו של ורקור, שהיה פעיל בתנועת ההתנגדות מראשיתה, כשבתנועה היו בעיקר קומוניסטים, יהודים וארמנים. צרפתי שורשי כמו סארטר המשיך להתפלסף בבתי קפה, סימון דה בובואר הגישה אישורים על היותה ארית כדי לעבוד ברדיו של משתפי הפעולה, פרנסואה מיטראן עבד במינהל של וישי, והדברים ידועים.

ורקור עצמו היה בן לאם צרפתייה ולאב יהודי, מהגר מהונגריה. אביו מת לפני הכיבוש הנאצי, ובסיפור השני בקובץ, "הצעידה אל הכוכב", מדמיין ורקור את גורל אביו היהודי בצרפת של וישי. הכוכב הוא כמובן "הכוכב הצהוב" הוא הטלאי הצהוב שנכפה על היהודים, אך זה גם הכוכב המוביל לצרפת את המהגר הרואה בה את ארץ החירות, השוויון והאחווה, ועתיד כמובן לגלות את פניה המכוערות והאכזריות של ארצו החדשה. ההשוואה היא לכוכב שהוביל את "מלכי המזרח" אל בית לחם, שם נולד ישו המשיח. די בדימויים הללו להצביע על קושי בסיפור: מה לישו ולמסורת הליברלית של צרפת? גם פרטי משפחתו של תומא מוריץ, כך קורא לו ורקור, מבולבלים, ויש לקורא תחושה שהסופר חש שלא בנוח בבואו לספר את הסיפור היהודי. נוח לו יותר בחברת האצילים הכפריים שלו, ואמנם "הצעידה אל הכוכב" לא זכתה להצלחה.

דווקא הסיפור הקצר "החלום", שנכתב בנובמבר 1943, לפני שהתפרסמו העדויות על מחנות הריכוז, מצליח להרשים את הקורא. ורקור, שלא היה בעצמו במחנה ריכוז, מתאר חלום, או יותר נכון סיוט, שבו מופיעים קורבנות המחנה, בני אדם פצועים ומדממים שצלם אנוש ניטל מהם. ורקור הצייר מתאר את מראות התופת הנגלים לפניו. מובן מאליו שגם התיאור המצמרר הזה לא הנחיל תהילה נוספת. למרות מאמצי הביקורת להיטיב עם יצירתו המאוחרת, ז'אן ברולר, הוא ורקור, נותר מחברו של ספר אחד, "שתיקת הים", שידע לקלוע לטעמם של בני התקופה.



כרזת הסרט "שתיקת הים" (למעלה) ותמונות מתוכו


ז'אן ברולר, ורקור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות