מועדון קריאה | ים הרגע

לאה איני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לאה איני

הוא היה אוונגרדיסט, ואפילו רליגיוזי! ס' יזהר?! כן, ס' יזהר, אביה מולידה של הספרות העברית החדשה, ומי שברא והעמיד עולמות מיתולוגיים שנחצבו מדם הארץ, ואשר כוננו את השאלות המוסריות והספקות הראשונים באמצעות דמויות מייסדות חילוניות, ומי שבעטו סחף למפות כל גרגר חול של הארץ שכה אהב, ולא ידע איש ממנו להבין את עוצמת השמש שלה ואת השתברויות זהרוריה, הוא היה סופר מקדים-כל, הגותי וחדשן ומשחק ויחידאי. טוב, מהבחינה הפוליטית הוא באמת... לא. הכוונה אינה שהלך נגד הזרם רק בחתירתו לאמת, כי אם במובן היזהרי העמוק של המלה: בלשון ובתחביר ובמצלול

- אה, הלשון שלו! זה הרי ידוע ש... לא-לא, הלשון שלו לא היתה מקסם לעצמה! היא היתה כלי משוכלל ומתואם לצורך מה שהקימו כל סלילי סיפורת ענן האלוהים שלו מעפר היומיום, ועירבלו בספיראלות מתרחבות-מצטמצמות כדי לחקור את חוויית הרגע, רגע אחד ארוך ומתעכב על מיצוי הוויית הדבר. כי אי אפשר שהספרות תהיה רק רצף של פעולות ורגשות שמתקדמים בזרם מלאכותי אחד, כאשר לפי יזהר היופי והפליאה מצויים בכל גרגר, בכל זהרור. אבל הלא גם זה במסגרת זרם התודעה הידוע, היזהרי.

לא. כי היתה יומרה קוסמית בכל מסע ספרותי שכזה, כאילו רגיל, יזהרי, היתה שאיפה שיבליח אותו רגע-רגעים שלשמו צריך הכל להיעצר דווקא, ולא להמשיך בשום אופן להסתולל (מלה יזהרית), עד שהמספר, והקורא, שניתן לו כבוד מלכים בחניות הזמן הללו, יחוו לעומק אותו רגע-יש כולי ומחולל שינוי, שניתק סוף סוף מן האין הגדול אף שהוא החיים עצמם. ולמרות שאותו יש בר חלוף הוא, הרי שרק מפני שניתק מן האין, או שלפעמים ניתק האין מן היש, ונוצרו בועה, חלל - נתפסים בפלצורו של יזהר - הוזמן בהם הקורא כדי לדעת את המקום המיוחד הזה של בין לבין, ולזכות בעוד זמן מתן תורה, בעוד הוויה, אבל אקסטאטית, ובעוד רגע ביניים, אבל נצחי, של גאולה.

חברי המועדון היקרים, השיחה שלעיל לא התקיימה מעולם. ואף שהתקיימה חלקית, השלמתי אותה כאן כדי ליצור, ביני לביניכם, תשתית אסתטית בטרם נשתומם מ"אצל הים" של ס' יזהר (הוצאת זמורה-ביתן, 1996). מדוע נשתומם? ובכן, ראשית, מפני שעל אף שהספר יצא לאור בפריחתו המחודשת של יזהר בשנות ה-90, חריגותו מזדהרת על רקע כלל ספרותו החריגה של יזהר. ושנית, על אף ש"אצל הים" הוא הדגמה חיה לפתיח שלעיל, נוטש בו יזהר את נושאיו שבדרך כלל : סיפורי קרבות, יחסי רעות, ובעיקר את ציוריו במלים את נופי המישור, השדות ואדמת הארץ, לטובת ההתמודדות עם האין, המלא אמנם ביש אחר, אך בלתי נתפש ובלתי ניתן לאחיזה, והוא הים.

הים הגדול הזה, שמן הבחינה הגיאוגרפית הוא "מסומן", הרי שמעצם אי-יציבותו ותנועתו המתמדת הוא דומה לתוהו, ואשר על כן אינו מוליד קנאות כארץ. "ברור שהים לא רוצה אותך ושאתה מצדו בכלל לא קיים" ("ריצה אצל הים", עמ' 85). זאת ועוד, על אף שיכול הים לסמל עוד הרבה דברים תחתיו, הרי שאם להיות נאמנים לדרך פרשנותו של יזהר את הספרות עצמה, הים הסוער או הזכוכיתי כמראה, ששלושת הסיפורים שבספר: "שחייה בים" הוא הים התיכון, ו"ריצה אל הים" הוא ים המלח, ו"הליכה בים" הוא ים כינרת - עוברים על גדותיהם ממש לבל נטעה: זהו ים!

ומול הים המחולל דברים עומד האדם שהוא (גם) המספר שמתמודד אתם או נותן שיקרו לו. וכל התמודדות כזאת מביאה אותו להיפגש עם עצמו ועם הזולת פגישות עירומות והרואיות לצד פגישות הגותיות ודתיות. ואולם אם "אצל הים" עוסק מלכתחילה ברגע יזהרי חורג, הרי שגם בתוך ים הרגע הזה נכון לאדם זרם או ערוץ מיוחד המכוון לאותו מפגש של רגע, שבו יתגלה לו הנשגב. זה הנשגב, שמשתנה מסיפור לסיפור, ומסיפור לסיפור מתעלה למולו האדם להתאחד אתו אחרת; ורק יזהר, הנער הנצחי שאין ללשונו אלוהים, יכול לפנות אליו ב"היי, אתה". ופירש רש"י את שמות ט"ז פסוק ב': "כשעמדו בני ישראל אצל הים זכו למדרגה גדולה בנבואה... כבודו נשלח עליהם, והיו מראין אותו באצבע".

נקודות למחשבה להמשך הקריאה: האם "שחייה בים" היא מחקר במעבדה; ומה בין חריגות, בדידות ויהדות? הספר הבא שנקרא הוא "גץ ומאייר" מאת דוד אלבחרי (בהוצאת כרמל)

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ