בעז נוימן
בעז נוימן

גרינג: סגנו של השטן, ביוגרפיה

גידו קנופ. תירגם מגרמנית: עידו הרטוגזון, ספרית מעריב והוצאת דביר, 170 עמ', 89 שקלים

הרמן גרינג היה סגנו של אדולף היטלר. אם נקבל את טענתו של ההיסטוריון איאן קרשו ולפיה תפקידו העיקרי של היטלר הסתכם בלהיות מרכז שכולם מנסים "לכוון לדעתו", הרי שגרינג היה האדם החשוב ביותר בגרמניה הנאצית. אכן קשה לתאר עד כמה היה גרינג מרכזי במנגנון של הרייך השלישי. הנה רשימה חלקית של תאריו ותפקידיו: סגנו של היטלר ויורשו, נשיא הרייכסטאג, שר הפנים וראש ממשלת פרוסיה, השר לענייני תעופה, גנרלפלדמרשל ו"הרייכסמרשל של הרייך הגרמני הגדול", קומיסר למטבע חוץ וחומרי גלם, האחראי על תוכנית ארבע השנים, ראש מפעלי הרמן גרינג, המתאם העליון של פתרון "השאלה היהודית", ראש דיוויזיית הרמן גרינג ועוד.

סיפורו של גרינג חושף פן לא מוכר, מפתיע אפילו, במבנה הרייך השלישי ובדרך התנהלותו של המשטר הנאצי. היסטוריונים רבים מניחים כי המדינה הנאצית התבססה על רמה גבוהה של סדר, ארגון ומבנים ביורוקרטיים. אלמלא שיטתיות זו, נתקשה להבין את יכולת המשטר לעצב מחדש את המדינה הגרמנית בצורה כה מהירה ויעילה, לשקם את הכלכלה הגרמנית במהירות, לצאת למלחמת עולם ובוודאי לממש פרויקטים אדירי ממדים, ובראשם הפתרון הסופי של "הבעיה היהודית". על פניו יצא המשטר הנאצי נגד כל ניסיון לאיים, על אחת כמה וכמה לפגוע, במערכת משומנת זו. כך היה, למשל, עם חיסול הנהגת האס-אה שאיתגרה את החוק והסדר הנאציים.

ואולם, כאשר אנו בוחנים את דרך התנהלותו של גרינג, הרי שאנו מגלים שרירותיות וכאוטיות. בדמותו ובאופן התנהלותו גרינג מאשש את טענתם של היסטוריונים הסבורים כי הרייך השלישי היה רחוק ממשטר מסודר, מאורגן וביורוקרטי. הביוגרפיה של גרינג מוכיחה כי משטר זה פעל במתכונת "פיאודלית" של ממש על בסיס נאמנויות אישיות וחצרות. יותר משהיה גרינג "סגנו" של היטלר, הוא היה "נאמנו". נדמה כי גרינג התנהל תוך אובססיה לפאר את שמו, להעצים את השפעתו ולצבור עוד ועוד כוח. כך, למשל, הוא עמד בראש השוד הגדול של יצירות אמנות ברחבי אירופה. כאשר ביקש לבנות את משרד האווירייה תיכנן גרינג בניין גדול פי חמישה מהרייכסטאג, כדי שמטוסים יוכלו לנחות על גגו ולהמריא ממנו.

הספר חושף בפני הקוראים את סיפור עלייתו ונפילתו של האיש החזק ברייך השלישי. זיכרון ילדותו הראשון של גרינג, כך על פי עדותו, הוא מגיל שלוש כאשר חבט באגרופו בפניה של אמו. אביו היה המושל הכללי הראשון בקולוניה הגרמנית בנמיביה של היום (ראוי לציין כי ב-1904, כמה שנים לאחר עזיבת המשפחה את הקולוניה, בוצע שם רצח העם הראשון במאה ה-20, על ידי כוחות הצבא הגרמני שפעלו נגד השבטים המורדים המקומיים ובראשם שבט ההררו. שם גם הוקם לימים מחנה הריכוז, ה-Konzentrationslager, הגרמני הראשון. יש היסטוריונים הטוענים כי השהות שם היתה חוויה מכוננת בחייו של גרינג).

במלחמת העולם הראשונה לחם גרינג כטייס קרב וזכה לעיטור הגבוה ביותר על הישגיו בהפלת מטוסי אויב. לאחר המלחמה עבד כטייס בחברת תעופה שוודית, אך בשלב מסוים מצא עצמו מובטל בדיוק כמו האיש שאליו יחבור עד מהרה - היטלר. יחדיו הם תיכננו וביצעו את הפוטש הכושל במינכן ב-1923. היטלר נשפט ונכלא בעקבות זאת, גרינג הפצוע הצליח בדרך לא דרך להימלט מהמקום. בשליש האחרון של שנות ה-20 הוא התפרנס מייצוג של חברת מצנחים שוודית. אלוף ההפלות של מלחמת העולם הראשונה נחת בתחתית, ומשם החל לנסוק. הוא חבר מחדש להיטלר, שהשתמש בו בעיקר כדי להחליש, ולבסוף גם לחסל, את האגף השמאלי של המפלגה הנאצית. ב-1928 נכנס גרינג לרייכסטאג כנציג המפלגה הנאצית.

מונופול על הבעיה היהודית

קוראי העברית נחשפו ללא מעט ביוגרפיות של מנהיגים נאצים. הבולטת ביותר היא, ללא ספק, הביוגרפיה המונומנטלית "היטלר" מאת קרשו (עם עובד, 2003 ו-2005), וביוגרפיה משובחת אחרת היא "אלברט שפאר" מאת יואכים פסט (דביר, 2008). הביוגרפיה שחיבר גידו קנופ על גרינג אינה מגיעה לקרסוליהן. למעשה, אני חושש שהיא בעייתית ביותר.

אני סבור שכוחה של ביוגרפיה טמון בראש וראשונה ברזולוציה שלה: ככל שתהיה מפורטת יותר, כך תהיה טובה יותר. הביוגרפיה שכתב קנופ היא קצרה ושטחית, ולמעשה מתארת את הסיפור הידוע והמוכר עד זרא על "עלייתו ונפילתו" של הרייך השלישי תוך התמקדות בגרינג. היא אינה בשום פנים ואופן "מחקר היסטורי חדש", כפי שנטען בכריכה האחורית. מעיון ברשימת המקורות המופיעה בסוף הספר נראה שקנופ הסתמך בעיקר על מחקרים משנות ה-80 של המאה הקודמת.

עם זאת, חטאו הגדול ביותר של קנופ טמון בכתיבתה מחדש של ההיסטוריה של הנאציזם, באופן שהשואה נהפכת לעוד אפיזודה שולית בהיסטוריה הזאת. והרי לא מדובר בביוגרפיה על חייו של מוסיקאי נאצי או מדען נאצי, שאפשר עוד להתווכח אם ידעו או לא על השואה, או אם היו מעורבים בה או לא, אלא בסגנו של היטלר!

גרינג היה למעשה הראשון בממסד הנאצי שהצליח לנכס לעצמו את המונופול על פתרון הבעיה היהודית. האירוע המכריע בתהליך זה התרחש בישיבה שכינס במשרד האווירייה זמן קצר לאחר "ליל הבדולח" ב-1938 ובתחילתה קבע ש"השאלה היהודית" חייבת להיות מתואמת ולהיפתר בצורה זו או אחרת. הישיבה היתה לתחנה הראשונה בתהליך "הפתרון הסופי". בהעדר תיעוד של מתן הוראה על "הפתרון הסופי" על ידי היטלר, הרי שהפקודה המתועדת הקרובה ביותר לכך ניתנה על ידי גרינג עצמו להיידריך, ב-31 ביולי 1941. באותה פקודה נדרש היידריך להכין ולהגיש תוכנית כוללת של אמצעים ארגוניים, תפקודיים וחומריים כדי להביא את "הפתרון הסופי של בעיית היהודים" לידי מימושו המיוחל.

מתוך 170 עמודי הספר, השואה מקבלת לא יותר מאזכורים ספורים. כדי להשיב על השאלה אם גרינג ידע על אודות "הפתרון הסופי" ואם היה מעורב בו, קנופ מסתמך על עדותו של גרינג עצמו לאחר המלחמה. "מעולם לא הוצגו לנו מספרים או משהו דומה לכך", אמר גרינג במשפטי נירנברג ב-21 במארס 1946. קנופ מקבל את טענותיו של גרינג על כך שהיתה לו השפעה ממתנת על היטלר; שרצה להרחיק את היהודים מהחיים הפוליטיים והכלכליים אבל לא לפגוע בהם; שרצח ההמונים במחנות התנהל ללא מעורבותו. לקרוא ולא להאמין.

הגרמנים כקורבנות

קורא שאינו יודע דבר על אודות ההיסטוריה של גרמניה הנאצית עלול לחשוב בעקבות הביוגרפיה שגרינג עמד לצד היהודים. קנופ טורח לציין בשני מקומות לאורך הביוגרפיה את העובדה שגרינג, שנפצע בפוטש הכושל במינכן ב-1923, ניצל על ידי גברת בלה באלין, אשתו של מוכר רהיטים יהודי שגר סמוך למקום, שהסכימה לטפל בו. ב-5 במארס 1942 גמל גרינג למשפחת באלין בכך שאיפשר להם לצאת לשווייץ. במקום אחר קנופ מציין כי גרינג כתב מכתבי הגנה בעבור סוחרי אמנות יהודים שמהם "קיבל" (זו המלה שבה משתמש קנופ) יצירות אמנות. אני מקווה מאוד בשביל קנופ ההיסטוריון שהוא מבין שסוחרי אמנות יהודים בגרמניה הנאצית לא "נתנו" יצירות אמנות לגרינג מתוך בחירה.

אותו קורא שאינו יודע דבר על תולדות גרמניה הנאצית גם עלול לחשוב בתום קריאת הספר שהקטסטרופה האנושית הגדולה ביותר שהתרחשה בתקופת הרייך השלישי היתה זו שחוו הגרמנים תחת התקפות חילות האוויר הבריטיים והאמריקאיים. לעומת התיאור הקצר והיבשושי של "הפתרון הסופי", קנופ מתפייט על תיאורי הסבל הגרמני. את ההפצצות של 1943 הוא מתאר כ"סערות אש גיהנומיות" אשר "השמידו חיי אדם, מבנים ונופים בסדר גודל שהיה עד אז בלתי ניתן לתיאור". תיאורים אלה של "גיהנום" ו"השמדה" איומה אינם מתייחסים למה שהתרחש ממש באותו הזמן במחנות ההשמדה במזרח אירופה.

בהיסטוריה על פי קנופ היו אלה דווקא הגרמנים שנחנקו, נשרפו והוכחדו בכבשנים. כך הוא מתאר את ההפצצות המשותפות של חילות האוויר הבריטיים והאמריקאיים ביולי 1943 על המבורג: "אלפי טונות של פצצות תבערה נפלו לאחר שבועות של יובש קיצי והציתו ?סערת אש' שהשתוללה ברחובות והעלתה את הטמפרטורה בעיר לרמה של כבשן. זכוכיות ואספלט נמסו, לבני בנייה איבדו מצורתן וכל צורת חיים נשרפה עד לאפר או נחנקה". בהמשך קנופ מדגיש כי ארבע ההפצצות הליליות שביצעו בעלות הברית על המבורג יצרו יותר הרס ועלו ביותר קורבנות ממה שספגה אנגליה מחיל האוויר הגרמני במשך מלחמת העולם השנייה.

קנופ עושה אפוא כל מאמץ לצייר תמונה היסטורית שבה הגרמנים הם הקורבנות האולטימטיביים בסיפור הזה. עמדתו נהפכת למגוחכת ולהזויה עוד יותר לאור העובדה שהוא מקדיש לאורך הספר יותר מלל ויותר פרשנות למראהו החיצוני של גרינג, לאקסטרווגנטיות של הופעתו וסגנון חייו - ומעל לכל למסת השומן שלו - מאשר לשואת היהודים.

רצף של טעויות

הספר אינו סובל רק מבעיות של תוכן, אלא גם מכאלה הקשורות לתהליך הפקתו. לא מעט הוצאות בוחרות לשנות את שמם של הספרים המתורגמים מלועזית לעברית. זה, כמובן, לגיטימי. ובכל זאת, השינוי שנעשה במקרה הזה משנה לחלוטין את כוונת המחבר. "גרינג: סגנו של השטן" היה במקורו הגרמני "גרינג: קריירה". בספר גם אין כל מערכת הפניות כפי שמצופה מכל ספר עיון המכבד את עצמו, וגם מפתח שמות ועניינים אינו בנמצא.

הספר רצוף טעויות: הקיסר הגרמני שהעניק לגרינג את אות ההצטיינות היה וילהלם השני ולא השלישי, כפי שנכתב - מה גם שמעולם לא היה וילהלם שלישי אחרי השני; הרשל גרינשפן רצח את ארנסט פום ראת, ולא פון ראת; הישיבה הדרמטית במשרד האווירייה של גרינג לאחר ליל הבדולח התקיימה ב-12 בנובמבר 1938, ולא ב-12 באוקטובר; הסכם הכניעה של צרפת נחתם ביער קומפיין, ולא קומפנייה; הפסל הנאצי שפיסל את היטלר הוא ארנו ברקר, ולא בנקר; מפקד הצי הגרמני ויורשו של היטלר היה קרל דניץ, ולא ארל דניץ; ועוד.

מכל הסיבות שמניתי לעיל אני סבור שההחלטה לתרגם את הספר הזה לעברית היתה מוטעית, אם לא אומללה; על אחת כמה וכמה בצורה שבה הוא תורגם.

הד"ר בעז נוימן הוא חוקר הנאציזם, מרצה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ