טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"זמן של חירות: דרשות לחג הפסח" מאת הרב שמעון גרשון רוזנברג | חג חירות, מהרמב"ם ועד סארטר

הגות יהודית

תגובות

זמן של חירות: דרשות לחג הפסח

הרב שמעון גרשון רוזנברג. עורך: ישי מבורך, הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, 253 עמ', לא צוין מחיר

הספר החדש "זמן של חירות: דרשות לחג הפסח" הוא הזדמנות טובה להיזכר במחברו, הרב שג"ר - שמעון גרשון רוזנברג, איש מופלא שנלקח מעולמנו לפני כמעט שלוש שנים. הרב שג"ר היה דמות ייחודית ואפילו חידתית. אדם רגיש שחי בו-זמנית בכמה עולמות שונים והשכיל להיות בכל אחד מהם כפי שהוא. עולמו הכיל שמרנות וחדשנות, דבקות ומסגרתיות, ישיבתיות ומדעיות, לאומיות, גלותיות, מודרניות, פוסט-מודרניות ועוד - ובעיקר הרבה רגישות.

הוא שאף לאחד בין כל אלה, אבל לא על ידי הרמוניה פשטנית. הוא ידע היטב שפתרון מהיר ו"חינוכי" עלול להחמיץ את הממשות של עולמות אלה ולהפסיד דתיות אמיתית וכנה, דבקות באינסוף שהוא באמת אינסופי. הוא חי את חייו במגוון התפצלויות וערוצים, ממתין להארה וסקרן לכל דבר אנושי, קשוב לדעות ומחשבות, ומנסה לחוות ולהבין כל זווית במלואה ובכאבה. זוכרני רגע של חסד שבו, בהיותי תלמיד ישיבה, ליוויתי אותו לביתו, שוחחנו, ולפתע מצאתי את עצמי אומר לו שקשה לשוחח אתו, מכיוון שאיני יודע עם איזה הרב שג"ר מבין כל הרבני שג"ר אני מדבר. הוא חייך בהבנה, וענה לי ברוך, "זה בסדר, תמשיך לדבר". הבנתי שלפחות אחד מהם מקשיב לי.

הרב שג"ר הותיר אחריו כמות עצומה של כתבים בנושאי הגות, מחשבה, למדנות וסוגיות אקטואליות. הם כללו "תורה שבכתב", קבצים שהוא כתב, ו"תורה שבעל פה" שיעורים מוקלטים וסיכומים של תלמידים. "מכון הכתבים" שהקים בימי מחלתו קיבל על עצמו, לבקשתו, את התפקיד לתמלל, לשכתב ולעתים ליצור מחדש את כתביו - כתבים שהוא עצמו ראה בהם חשיבות עצומה. לא רק מצד הרעיונות והחידושים היפים שלו בכל תחום שהוא נגע בו, אלא גם בשל תחושתו שיש בפיו שפה רוחנית חדשה שעליה הוא עמל ויגע.

ובאמת, מגמתו היתה לזקק ולברור היטב את מלותיו וניסוחיו, כדי ליצור שפה פנימית שהוא קיווה שהיא עצמה תהיה פתח לתחייה רוחנית והתחדשות דתית. חשתי זאת בביקורת אישית שמתח על כתיבה כלשהי משלי, שבה הוא כלל לא התייחס לתוכן אלא לשפה, המלים דרכן ניסיתי לתאר דקויות רוחניות ונפשיות, והוסיף ואמר שמגמתו היא ליצור שפה פנימית אחרת.

הספרים שלו המתפרסמים בשנים האחרונות אכן מגלים את שפתו הפנימית הייחודית ומאפשרים לנו, הקוראים, ללמוד על עוד ועוד זוויות בעולמו של הרב שג"ר, המתגלה מבעד לשכבות רוחניות שונות. כפי שהוא עצמו העיד, הגותו, צורת מחשבתו ושפתו התפתחו מעת לעת, אבל עיון בספר החדש, המכיל דרשות מתקופות שונות, מגלה כי לעתים שלב רעיוני מוקדם צץ בשנית ומקבל זווית נוספת, ובמקביל רעיונות מאוחרים מתגלים בשכבות ראשוניות של הגותו. דיוקנו המורכב של הרב שג"ר כדמות מלאת ניגודים הולך ומתגלה לקהל קוראים רחב, שרובו לא הכיר אותו באופן אישי ולא למד מפיו.

הספר החדש על חג הפסח מציג פנים חדשות בדמותו הרבגונית של הרב שג"ר. הספר ערוך בצורה אסתטית ונקייה ובנוי היטב, עם ראשי פרקים בהירים. המבוא מאת הד"ר זוהר מאור וישי מבורך מתאר בפרוטרוט את עבודת העריכה. בסוף הספר יש מפתח מפורט ואחרית דבר חשובה של העורך, מבורך, המנסה לעמוד על קווים מרכזיים בספר.

בצורה אופיינית לרב שג"ר, הספר מכיל כמה וכמה עולמות בו זמנית. יש בו פן למדני, שיעורים העוסקים בהלכות החג, במקראות, במדרשי הלכה ובהלכות הרמב"ם, עיון למדני וספרותי במדרשי האגדה על יציאת מצרים, דיון מרתק בהלכות ליל הסדר, דיונים הגותיים העוסקים באקולוגיה, אוניברסליות ושלום, תפישות שונות של מרחב הזמן, עיון בשאלת החירות ומשמעותה, קריאה בספרות מודרנית והגות פילוסופית, לצד מקורות חז"ל, קבלה וחסידות. אחד המאמרים המרתקים בספר הוא פרשנותו של הרב שג"ר לאחד מפרקי "שער הכוונות", ספרו של רבי יצחק לוריא, האר"י המקובל הנודע, בן המאה ה-16, שהצליח לטלטל רוחנית את העולם היהודי כולו ממזרח למערב. הרב שג"ר, שניחן באומץ רב, לימד זאת את תלמידיו, ותירגם את רעיונות האר"י על גלות וגאולה מזווית של מערכת יחסים זוגית: הגלות מתוארת ככישלון בזוגיות בין הבורא לנבראיו, ולתפישתו תהליך התיקון מצריך היפרדות בין בני הזוג לצד שותפות; אותנטיות ומקוריות לצד הפריה מבחוץ. מאמר מרתק נוסף עוסק בדמות האב בליל הסדר ומרכזיותו, ובכלל ביחסי אב ובן. הרב שג"ר עורך הנגדה בין תסביך אדיפוס - על פי הקריאה הפרוידיאנית המודרנית, הריגת האב-הכופה על ידי בנו המשתחרר כך ממרותו - ובין תפישת המסורת, שבה האב אינו מדכא את חירות בנו משום שהוא אינו רק מעביר המסורת, אלא הוא עצמו המסורת המאפשרת לבן למצוא לעצמו זהות משלו וחירות.

ייחודו של ספר זה על פסח נובע מכך שחג זה לא היה זמן שבו הרב שג"ר נפגש עמנו, תלמידיו, בשונה מראש השנה, יום הכיפורים, פורים, שבועות ואפילו יום העצמאות, שהם חגים שנחגגו במסגרת הישיבתית. לעומת זאת, חג הפסח, ובפרט ליל הסדר, הוא חג ביתי ומשפחתי. נדמה לי שעובדה זו ניכרת ברוב הדרשות המובאות בספר. במסגרת הישיבתית היינו מורגלים לשמוע מפיו רעיונות חריפים על ייעודו של האדם וזמניותו, על אינטימיות של אדם עם קונו ועם עצמו, רעיונות שהתסיסו את המוח ונגעו בעומק הלב. בחלק ניכר מהדרשות בספר זה יש אווירה שונה: תחושה של מתינות רעיונית, קורטוב שלווה, חירות משפחתית פשוטה. הספר עוסק במקורות ובפרשנותם, אין בו דוגמאות אישיות שדרכן הוא היה נוהג לשתף את תלמידיו בחוויותיו ובהבנותיו. הוא מציג בבהירות רבה רעיונות הגותיים, שדומה כי ידברו למעגל רחב יחסית של קוראים ולומדים, ויקלו עליהם את ההיכרות עם עולמו הרוחני של הרב שג"ר, רוחב דעתו ועומק משנתו.

עם זאת, בשעת הקריאה הייתי חסר את הדרמטיות שאיפיינה את רעיונותיו. זכורות לי היטב תנועת ידו המעגלית והתכווצות גופו בשעה שהוא היה מסביר רעיון פנימי ומנסה למצוא מלים מתוכו, כדי להבהירו בצורה יותר מורגשת בלב ומובנת. במשך קריאת הספר חיפשתי תנועה זו ולרוב התחושה היתה שונה מזו של תנועה אחרת: של השלמה, השקטה, חירות שונה, פשוטה והרמונית למדי.

באחד המאמרים בספר מתייחס הרב שג"ר לתורה סתומה של רבי נחמן מברסלב, הכותב: "כי פורים הוא דרך לפסח" - מה פשר הזיקה בין חג פורים לפסח? תשובתו של הרב שג"ר בדרשתו היא תיאור פורים כ"חג הפור והחופש האנרכי שבידי האדם", חירותו של האדם לכונן את אמות המידה לחייו ולזהותו, חופש ז'אן-פול-סארטרי לכונן את העובדות וליצור מהן חירות של ה"אני". לפי ראייתו של הרב, פורים - וחירות אנרכית זו - הם נתיב המוביל לחירות השנייה הטמונה בחג הפסח המגיע בסמיכות אליו - וזוהי חירות הכוללת זהות עם משפחה, עם ציבור ועם אומה. תובנה זו ניכרת במהלך הכללי של דרשותיו - תמונה מפויסת של חירות המתאימה למשפחתיות ולביתיות, חירות לבחור בזהות יהודית ובהשתייכות לה למן יציאת מצרים ההיסטורית ועד היום.

ספרו של נתנאל לדרברג, "סוד הדעת: דמותו הרוחנית והנהגתו החברתית של רבי ישראל בעל שם טוב", ראה אור בהוצאת ראובן מס



הרב שמעון גרשון רוזנברג. מציג רעיונות הגותיים בבהירות רבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות