שנת הגנן | קארל צ'אפק: פותחים ספר

ספרו של הסופר הצ'כי קארל צ'אפק - "הגנן" (איורים: יוסף צ'אפק, מצ'כית: רות בונדי, הוצאת בבל) הוא אוסף הרהוריו של גנן חובב במשך שנה שבה הוא עמל על הפרחת גינתו, נאבק במזיקים, נלהב מהסתיו, מתפלל לגשם, מקווה לשמש ומצפה לאות חיים מגינתו בדמות לבלוב ירוק קטן

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אפשר להניח יסודות לגינה בכמה דרכים. הדרך הטובה ביותר היא להיעזר בגנן. הגנן שותל לכם כל מיני מקלונים, זמורות וזלזלים, שלדבריו הם אדר, עוזרד, לילך, צמחים גבוהי גזע ונמוכי גזע וגידולי נוי אחרים. אחר כך הוא עודר את האדמה, הופך אותה מעלה ומטה, מתחח עוד ועוד ושוב מחליק אותה, בונה שבילים מחצץ, תוקע פה ושם באדמה אי אלה עלים נבולים, שלדבריו הם רב-שנתיים, זורע במדשאה לעתיד זרעים, שלדבריו הם זון אנגלי, נחלית, זנב שועל, איטן או פגופירון. משסיים הוא הולך לו ומשאיר מאחוריו את הגינה חומה ושוממה כפי שהיתה ביום הראשון לבריאת העולם. הוא רק מפציר בכם להשקות את כל עפרות הארץ האלה יום-יום בקפידה, וכאשר יצמח הדשא, שתזמינו חול לשבילים.

אדם עשוי לחשוב שהשקיית גינה היא עניין של מה בכך, בייחוד אם יש ברשותו צינור. אך עד מהרה מתברר לו שכל עוד הצינור אינו מבוית - הוא יצור חמקמק ומסוכן; הוא מתכווץ, קופץ, מזנק, ואחרי שהטיל תחתיו מים בשפע הוא שוקע בהנאה בשלוליות הבוץ שנוצרו על ידי כך. או אז פתאום הוא מתנפל על האדם המנסה לאחוז בו ומתלפף סביב רגליו. צריך לדרוך עליו שיזדקף אלא שאז הוא נכרך ועוטף מותניים וצוואר. שעה שהנפגע נאבק במפלצת הצינור כמו היתה נחש פתן, מסתובבת לה הזרבובית כלפי מעלה ומתיזה זרם אדיר על הווילונות שזה עתה נתלו. בעוד חיית הפרא משתוללת מרוב כאב ומתחילה להתיז מים לא מהזרבובית, אלא מהזרנוק או מאי שם בגופה, יש לתפוס בחוזקה בראשה ולמתוח אותה ככל שאפשר. בתחילה דרושים שלושה אנשים על מנת לאלף אותה, וסופם שינטשו כולם את זירת הקרב מרוחים בבוץ עד אוזניהם ומושקים לרוויה. אשר לגינה - במקומות אחדים היא הפכה לשלולית בוצית ובמקומות אחרים היא מתבקעת מצמא.

אם תנהגו כך יום אחר יום, כעבור שבועיים במקום דשא יבצבצו להם בגינתכם עשבים שוטים. אחת מתעלומות הטבע הגדולות היא השאלה למה מזרעי הדשא האיכותיים ביותר צומחים דווקא העשבים השוטים הקוצניים בשפע הגדול ביותר. אולי אם תזרעו זרעי עשבים שוטים, ינבוט מהם דשא נאה. כעבור שבוע נוסף מתכסה הדשא קוצים צפופים ומפגעים אחרים, מהם מזדחלים על פני השטח, מהם שקועים בעומק האדמה. אם תרצו לשלוף מטרד כזה מהקרקע, הוא ייקרע בסמוך לשורש או שיסחב עמו גוש גדול של אדמה. ככה זה: ככל שהשרץ נבזה יותר, כך הוא משגשג יותר.

בינתיים, על ידי חילוף חומרים מסתורי, הפכו שבילי החצץ לטיט הדביק והצמיגי ביותר שאפשר לתאר.

אף על פי כן נחוץ לשרש את העשבים הרעים מהדשא.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ