בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צריך לעמל את העברית

הדרך לשמור על העברית היא לדבר אל הקיר או לקרוא המון ולכתוב

תגובות

כשאבי אליהו היה נער, בימי המנדט, הוא העז לצאת נגד בני משפחתו, שדיברו כולם אך ורק ערבית, וברוח סיסמת אותם ימים הטיף להם: "עברי, דבר עברית". אבי, שלמד רק שמונה כיתות, פיטפט בשבע שפות, אבל יותר מכל היה גאה בעברית המשובחת שלו.

"עברי, דבר עברית" נשארה סיסמתי גם כשאני חי כיום, כמו אבי לפני, בסביבה שאינה דוברת עברית, הרחק מארץ-ישראל של פעם וגם מזו של היום. אבי יצא נגד כל העולם שדיבר ערבית, אבל אני לא יכול לצאת נגד 400 מיליונים של דוברי ספרדית, וכל מה שאני מנסה לעשות הוא לקרבם ככל האפשר לשפתי, ולסייע להם למצוא מלים ספרדיות שמקורן עברי (בעיקר שמות משפחה כמו מדינה, ציון, ישראל, מורנו, סלה ועוד), כאומר להם: לטיני, דבר עברית.

המחקר הבלשני הפרטי הזה שאני עושה, הקשור בעיקר לקהילות האנוסים, מעשיר את הידע וגם את העברית שלי, מפני שאני חופר בשורשיה ומגלה את האילן המשפחתי שלי ושל אחרים. זה אחד היתרונות של דובר עברית בסביבה זרה. גם הספרדית המתנגנת מחלחלת לתוך מנגינת העברית שלי, ואל עולם הדימויים והתכנים של כתיבתי, המקבלים, כך נראה לי, גוון לטיני משל עצמם. מאחר שהישראלית המודרנית פתוחה להשפעות אמריקאיות ואחרות, מדוע בעצם שהעברית הפרטית שלי לא תאמץ ביטויים לטיניים וגם ביטויים בשפת הקיצ'ואה האינדיאנית?

אבל יש גם חסרונות, כמובן. אני לא חי בקהילה ישראלית, אלא מוקף בדוברי ספרדית וקיצ'ואה. המגע שלי עם ישראלים ביומיום הוא רופף, כך שהדרך היחידה לשמור על העברית היא או לדבר אל עצמי ולקירות, או לקרוא המון ולכתוב. יום שבו אני מקבל בדואר ספר בעברית, הוא יום חג. גיליתי שריח הדפוס בעברית שונה מריח הדפוס בספרדית. בספרדית הריח הוא, כמדומה, עצי משהו, כאילו העץ לא סיים לעבור את תהליך העיבוד שלו משהפך לנייר, ואילו בעברית אני יכול להריח את ניחוח העופרת של הדפוס כמו ניחוח ההדרים. כשאני מקבל ספר בעברית, בעיקר אם הוא שלי, אני מרחרח אותו כל כך מקרוב, עד שלרגע אפשר לחשוב שאימצתי את דפוסי הרחרוח של הגיבור העיוור ב"בושם נשים". הוא ריחרח נשים, אני מרחרח ספרים.

מדי יום ביומו אני מתעלם מהקקפוניה הלטינית הסובבת אותי, ומתרגל את היד שלי ואת מחשבתי בעברית. כפי שצריך לעמל את הגוף כדי שלא יתנוון, כך צריך לעמל גם את העברית. זה מזכיר קצת את שיעורי התעמלות הבוקר ברדיו בשנות השישים של מיכאל בן-חנן. אחת, שתיים, שלוש, ידיים מעל הראש, אבל עברית בתוך הראש.

ישראלי שבאוזניו התלוננתי שאין לי כמעט עם מי לדבר בשפתנו, הציע לי לצפות בהופעה של זמרת ישראלית עילגת לשון בקהילה היהודית. אמרתי לו שזו לא בדיוק העברית שהקנה לי אבי, וגם אין זו העברית שאני חפץ ליצור בה, כך שאם זה המחיר שנדרש ממני כדי לשמור על העברית, אולי מוטב שאשכח אותה. אבל את העברית אינני יכול לשכוח. לעתים, באמצע שיחה או באמצע הרצאה בספרדית, עדיין נפלטות מפי מבלי משים חצאי מלים בעברית. נראה שהתוכנה שלי בנויה ככה, ושום דבר כבר לא יעזור. אני כותב עברית, מדבר בדרך כלל ספרדית וחולם בשתי השפות. לקלישאה "אם אשכחך ירושלים" עשיתי אדפטציה ל"אם אשכחך עברית, תשכח ימיני".

בלילות אני ממשיך לשנן לעצמי "עברי, דבר עברית", נזכר שוב ושוב בחי"ת ובעי"ן המושלמים של אבי המנוח, ונרדם לאחר לאחר מכן כשאשמה ממוזערת נוקפת בי. אמנם כבר כמה שנים לא יכולתי לפקוד את קברו, אבל אני מתנחם בכך שלפחות אני ממשיך לאמץ את משנתו.

ירון אביטוב הוא סופר, עורך ומבקר ישראלי שחי באמריקה הלטינית ובעיקר באקוודור. פירסם עד כה 12 ספרים בעברית, ביניהם "הומלס" (הוצאת כרמל) ו"פתק מאמא" (הוצאת עם עובד). בימים אלה השלים סרט תיעודי בספרדית שעוסק בחיי האנוסים באמריקה הלטינית וכן פירסם ארבעה ספרים ואנתולוגיות בספרדית.



ירון אביטוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו