בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"גוף שני יחיד" מאת סייד קשוע | שביל הבריחה

הישגי הרומן השלישי של סייד קשוע מעמידים את "גוף שני יחיד" ברמה אחרת לחלוטין של סטנדרטים ספרותיים, והופכים אותו לבעל אחד הקולות החשובים בספרות העברית החדשה שנכתבת היום

3תגובות

גוף שני יחיד

סייד קשוע. הוצאת כתר, 318 עמ', 92 שקלים

מבין הספרים שחיבר סייד קשוע "גוף שני יחיד" הוא אולי השאפתני ביותר, וגם הטוב ביותר. שתי עלילות נפרדות מרכיבות בשתי וערב את הרומן, כאשר האחת, המתמקדת בגיבור אחד, נמסרת בגוף שלישי, והשנייה, המתרכזת בגיבור אחר, בגוף ראשון. כל אחת משתי העלילות מונעת מדחף רגשי משותף לגיבוריהן: הצורך לכונן זהות שתנטרל את הזרות שלהם. ואין זו רק זרות של ערבי בחברה הישראלית, אלא גם - ואולי בעיקר - זרותם של כל אחד מהגיבורים במשפחותיהם שלהם, זרותם נוכח המוסכמות החברתיות המתווות את הזהות שלהם, וזרותם הקבועה, חסרת התקנה, לעצמם.

הגיבור הראשון שמתוודעים אליו ברומן הוא עורך דין ערבי מצליח, המתגורר עם אשתו וילדיו בירושלים. הדבר המרכזי שמניע אותו הוא החתירה המתמדת נגד הגורל שנגזר עליו באופן אוטומטי מתוקף היותו בן כפר ערבי במקור, והניסיון להשתלב בקולקטיב אחר, כל קולקטיב, שיאפשר לו לממש את שאיפתו לשרטט במו ידיו את מקומו בחברה. הקולקטיב הישראלי נבחר בעיקר בהיעדר אפשרות אחרת, ולא מתוקף היותו מפותח יותר. ההיטמעות בישראליות היא בשביל עורך הדין מעשה של אימוץ סמלי סטטוס חומריים: רכב מנקר עיניים, בגדים יקרים, סושי ויין טוב, הכל מבטא כל-ישראלי. ההיטמעות הזאת מייצגת, בניגוד לערביות, את הקדמה והמוביליות החברתית - ובעניין המוביליות חשוב לציין שמקומה של התנועה הפיסית בספר, בין רחובות, שכונות וערים בארץ, היא משמעותית מאוד וכאילו חותרת תחת התנועה המעמדית הברורה לכאורה של אותו עורך דין.

באופן אירוני, ועל פי מיטב המסורת של סגנונו החד תמיד של קשוע, מתגלה שהשכבה החברתית (היהודית) שבה מעוניין עורך הדין להיטמע לא נזקקת לסמלי הסטטוס הללו באותו האופן, או לכל הפחות לא מאותם המניעים. לפיכך, הסמלים שעליהם בונה עורך הדין את נתיב הבריחה שלו מהסטריאוטיפ של הערבי מהכפר נהפכים לסממנים שמדגישים ביתר שאת את זרותו, את מאמציו להתקבל לחברה הישראלית בכל מחיר (בייחוד אם אפשר לנקוב את המחיר בכסף).

את המלאכותיות של המאמצים הללו מדגישה הבחירה של קשוע להותיר את הגיבור הזה עלום שם. כמו חבריו הקרייריסטים, גם אותו מגדיר מקצועו, "עורך הדין", וזהותו ומעמדו החברתי נגזרים (בעיניו, ולפיכך בעיני סביבתו) מהצלחתו הכלכלית.

ההיכרות עם הגיבור השני של "גוף שני יחיד", עובד סוציאלי צעיר מג'לג'וליה שרק גמר את לימודיו, מציגה גישה שונה לגמרי לצורך הקמאי בשייכות, ומספקת את הרגעים הדרמטיים החזקים ביותר ברומן. בדרך לא דרך, מתגלגל העובד הסוציאלי הצעיר - שמזוהה בשמו ברומן, אך לטובת השמירה על המתח שקשוע בונה סביב העניין הזה, לא אסגיר אותו כאן - לעבוד כמטפל בבחור יהודי צעיר שסובל משיתוק. בתור בן לאם שגידלה אותו בגפה והתמודדה בשל כך עם נידוי ובוז כל חייה, הצורך שלו להתקבל הוא רגשי יותר מזה של עורך הדין, אבל גם קיצוני ומפורש יותר. "אני רוצה להיות כמוהם", הוא אומר במונולוג החותם שלו, ספק מתוודה ספק מתריס. "בלי מבחני נאמנות, בלי מבחני קבלה, בלי פחד ממבטים חשדניים. היום אני רוצה להיות חלק מהם בלי להרגיש שאני עובר עבירה". ואמנם, ככל שיחסיו עם המטופל היהודי ואמו הולכים ונעשים חזקים ומורכבים יותר, כך גדלה האפשרות שלו להשיל מעליו את זהותו ולעטות, באופן המובהק ביותר, זהות חדשה. הצלחתו המוחלטת בפשיטת זהותו הערבית מעליו - באקט מצמרר של חילופי זהויות שמגיע לשיאו הבלתי נשכח לקראת סוף הרומן - מהממת את הקוראים.

היכרות חולפת בעבר הרחוק של העובד הסוציאלי הצעיר עם מתמחה ערבייה, שכיום היא אשתו של עורך הדין, מחברת בין שתי העלילות. אולם, לא מדויק לומר שהקשר הרופף הזה הוא שיביא להצטלבות דרכיהן של הדמויות. כאשר עורך הדין מגלה במקרה על הקשר שהיה בין אשתו לבין העובד הסוציאלי, הוא מחליט לעשות הכל כדי למצוא אותו. תחילה, כי הוא משוכנע שאשתו מנהלת כרגע עם העובד הסוציאלי הזה רומן, ואחר כך כי הוא לא מצליח לשאת את המחשבה שהיו לה רגשות כלפי גבר אחר לפניו. למעשה, עורך הדין הוא שמחבר בין שתי העלילות, באופן אקטיבי ומודע, בכוח חרדתו.

גילויו של העובד הסוציאלי מפיל כמגדל קלפים את שרשרת הפסאדות שעורך הדין אימץ בהצלחה עם השנים: הגבר התרבותי, המשוחרר, הליברלי, שבז למסורת השוביניסטית ולכללי ה"כבוד" של הגבר הערבי, מתגלה כקנאי, פנאט, שגבריותו אינה תלויה במודע בסטנדרטים פרימיטיביים, אבל בתת מודע בהחלט ניזונה מהשמירה עליהם. בנקודה הזאת עומדת דמותו של עורך הדין המכובד בסימן של רגרסיה מוחלטת, מיידית וכנראה בלתי הפיכה, לסטודנט הנבוך, הערבי-לפי-הסטיגמה, שהיה כשפגש את אשתו. כבר אחרי שיחה קצרה אתה, מבולבל מנשיותה ומעול הציפיות ממנו כגבר, הוא מציע לה - לחרדתה - להינשא לו.

קשוע מצביע בספר גם על השפעתה העצומה של התרבות הפופולרית הערבית על האופן שבו צרכניה הערבים בני הדור הצעיר תופשים ומפרשים את סביבתם: גיבוריו מתייחסים שוב ושוב לטלנובלות בתור ציר השוואה למתרחש בחייהם שלהם. הציניות האופיינית לגיבוריו של קשוע, שהיתה בספריו הקודמים חלק בלתי נפרד מגישתם ליומיום, נהפכת ב"גוף שני יחיד" לאידיאולוגיה, לכוח מניע שמכתיב את צעדיהם וקובע את יחסיהם עם סביבתם מתוך שיקולים של תועלתנות.

חשוב לתת את הדעת על מקומה של האמנות, והספרות בעיקר, ב"גוף שני יחיד". זה עיסוק שלא איפיין את ספריו הקודמים של קשוע באותה מידה של חשיבות כמו ברומן הזה. חרדתו של עורך הדין לנאמנותה של אשתו ניצתת אחרי שהיא קונה עותק של "סונטת קרויצר" מאת לב טולסטוי. הספר מלווה את הגיבור לכל אורך ההווה של הרומן, אף על פי שרק לקראת הסוף הוא אכן קורא את הספר הידוע. כמו ביחס שלו אל אשתו, גם ביחס של עורך הדין לספרות מתגברת התפישה הסובייקטיבית (הפרנואידית) של המציאות היבשה, העובדתית עצמה. יפה עשה קשוע כשטען את החרדות המשתקות של הגיבור שלו שבעתיים, באמצעות נוכחותו המתמדת של הטקסט של טולסטוי - שמבצע, בשל מערביותו המובהקת, הזרה נוספת ביחס של הקוראים אל המציאות הערבית-ישראלית המתוארת ברומן.

סיפור הרצח המפורש, חסר התכלית, של "סונטת קרויצר" מבעבע מתחת לנרטיב היחסים של עורך הדין עם אשתו ומקדם את התהפוכות שלהם. מעניין, לפיכך, שגם המחויבות לספרות ולאמנות - עורך הדין מתעניין גם בצילום - היא אמצעי נוסף לתווך בינו לבין המעמד החברתי שהוא שואף להגיע אליו.

זה יחס שונה בתכלית מיחסו של הגיבור השני של קשוע, העובד הסוציאלי, לאמנות. במקרה שלו, האמנות אינה מחקה את המציאות אלא מניעה אותה, מכתיבה אותה ובוראת אותה מחדש. במובן הזה, "גוף שני יחיד" הוא ספר על היחס המסוכסך כלפי האמנות בחייו של מי שיוצר אותה, מתוקף היותה מעשה הכרחי של ייצוג, פרשנות ואחיזה במציאות מצד אחד, ומעשה של רמייה, ניכוס ומוות מצד שני. במקרה של שני הגיבורים, המציאות כפופה לאמנות ולמקום שהיא תופסת בחייהם, ובשני המקרים התוצאה היא שיבוש של הסטטוס-קוו היומיומי והפרטה בלתי הפיכה שלו.

אלא שבעוד שהעובד הסוציאלי מפעיל בעצמו את השיבוש הזה, עורך הדין נגרר אחריו בחוסר אונים, חסר יכולת לעגן את השינוי הזה על ציר פרשני קבוע. במובן הזה, ספרו של קשוע הוא בראש וראשונה יצירה אמנותית שמספרת משל על אמנות.

הישגיו של הרומן השלישי של קשוע - ברמה הנרטיבית וביתר שאת ברמה המבנית - מעמידים את "גוף שני יחיד" ברמה אחרת לחלוטין של סטנדרטים ספרותיים ביחס לספריו הקודמים. הספר הזה הופך את סייד קשוע לבעל אחד הקולות החשובים בספרות העברית החדשה שנכתבת היום.

ספרו של איימן סיכסק "אל יפו" ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים



סייד קשוע


נורמן עיסא וקלרה חורי בסדרה עבודה ערבית שיצר קשוע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו