פרלודים | תכריך של אזליאות

אורי הולנדר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי הולנדר

אריה סיון, שסוף סוף זכה השנה בפרס ישראל לשירה, הוא אחד המשוררים המוסיקליים ביותר שפעלו במחוזותינו. זו עובדה מעט מפתיעה, משום שמי שיפגוש בשירים אלה לראשונה לא יגלה בהם את סימניה הבולטים של ה"מוסיקה", כפי שאוזנו של קורא השירה העברית הורגלה בהם מאז "שירים שונים" ו"כל החלב והדבש". המוסיקליות בשירתו של סיון אינה מושתתת בהכרח על אופן השימוש בתבניות ריתמיות, כי אם על שימושים עדינים, לא קולניים, בצלילי המלים.

דוגמה מובהקת לכך היא השיר "אזליאות", שהוא אחד משיריו של סיון האהובים עלי ביותר (מתוך ספרו "חזר חלילה"): "אני לא בטוח אם ראיתי בעיני / צמחים כאלה, אזלאות. זה הצליל / צליל המלה, שמעלה בי הזיה / חוזרת על עצמה: / מקום חשוך, אולי מרתף / שמסדרונות מעוקלים הולכים ממנו / אל הארץ שהורי / יצאו ממנה וידיהם / לא גיששו בחשכה. להפך - / אור חזק מאוד כמעט סימא את עיניהם. // היד שלי אוחזת חוט של זיכרונות / שמתהפך לחוט דמיון / מוליך אותי אל המקום שבו נבעו חיי / אל המפות ששרטטו בעבורי / וכדי שלא אוכל להתערב / ולהתוות את מסלולי במו-ידי / החוט הזה קושר אותן / בתכריך של אזלאות - רך, / עדין-ניחוח, לא מכאיב".

קל לראות כי צליל המלה "אזליאות" - כפי שמעיד בשיר זה הדובר עצמו - הוא שאחראי להופעה ה"חוזרת על עצמה" של אותה "הזיה" מתוארת: אותו מקום חשוך המוליך, דרך מסדרונותיו המעוקלים, אל אור מסמא. זו עדות מובהקת לכך שהצליל קשור בשיר זה קשר הדוק למבנה התוכן, ולפיכך ההתחקות אחר סימני "צליליותו" של השיר תועיל בהבהרת נקודה עקרונית.

המלה "אזליאות" מופיעה בשיר פעמיים בלבד. לאחר הופעת המלה הראשונה ("אני לא בטוח אם ראיתי בעיני / צמחים כאלה, אזלאות. זה הצליל / צליל המלה, שמעלה בי הזיה") מעומתים צלילי המלה הזאת עם משפחת צלילי האותיות ח/כ, החולשת על השיר כולו: "צמחים" (שורה 2), "חוזרת" (שורה 4), "חשוך" (שורה 5), "הולכים" (שורה 6), "בחשכה", "להפך" (שורה 9), "חזק" (שורה 10), "אוחזת", "חוט", "זיכרונות" (שורה 11), "מתהפך", "לחוט" (שורה 12), "מוליך", "חיי" (שורה 13), "וכדי", "אוכל" (שורה 15), "החוט" (שורה 17), "בתכריך", "רך" (שורה 18), "ניחוח", "מכאיב" (שורה 19).

בבית השני מתרבות הופעות משפחת הצלילים הזאת, ועובדה זו אינה מקרית: היא ממחישה את התהוותו של חוט זיכרונותיו של הדובר; התהוות שסופה בהופעת המלה "תכריך". הצליל "ח/כ" כמו מוליך את הקורא במסע אל המקום שבו נבעו חייו של בעל ההזיה. הוא לא משמש רק ציון דרך השב ומופיע לאורך המסע, כי אם מעורר את הרושם שהוא השולט במסע הזה ולא בעל ההזיה עצמו; הוא המתווה את המסלול ("וכדי שלא אוכל להתערב / ולהתוות את מסלולי במו ידי").

אבל צליל זה חולל דבר-מה נוסף: הוא עטף אט-אט את צליל המלה "אזליאות", ועימעם את הרושם שהותירה. משפחת הצלילים ח/כ ממחישה אפוא כי מה שעורר את ההזיה, מה ששייך למסע לידתו שבדמיון של הדובר, איננו עוד - צליל ה"אזליאות" נדם.

לו היתה למלה "אזליאות" הופעה אחת בלבד בשיר, אפשר היה לאמץ פירוש מעין זה, ולפיו ברבות השנים דעכה ההזיה; הזיכרון והדמיון היו לבליל צלילי אחד. אלא שאז מופיעה המלה "אזליאות" בשנית; ה"תכריך" המופיע בשורה 18 אינו אלא "תכריך של אזליאות". עובדה זו צובעת את מעשה ההסתרה של צליל המלה "אזליאות" באור אחר לחלוטין: הסתרה זו שמרה על ייחודה של המלה, והדגישה שוב את ההתהוות שדוברו של שיר זה חש בה ואינו יכול לשלוט בה. ריבוי ההופעות של משפחת הצלילים ח/כ בסמוך להופעת ה"תכריך" אף ממחישה את קשירתן העדינה של ה"אזליאות" במעין סינסתזיה של מצלול, ריח וחישה: התכריך רך, עדין-ניחוח ולא מכאיב.

העובדה שקשירה זו אינה "מכאיבה" היא שיאו של המהלך הצלילי שיצר לאורך השיר את "חוט הזיכרונות" הנהפך ל"תכריך"; נימת ההשלמה של הדובר עם מצבו, שהיא תוצאת ההבנה של המתחולל, הומחשה בשיר זה על ידי אמצעי צלילי פשוט ונהדר: עימות משפחת הצלילים ח/כ עם צליל המלה "אזליאות". אם יש מלודיה בשירה, זה כנראה אחד מביטוייה המרשימים ביותר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ