בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשאדם רע קורים אותו סדומי, אבל לא הומו

חז"ל מעולם לא טענו שסדום נהפכה בגלל הומוסקסואליות. הטענה הזאת הופיעה בראשונה רק בכתבי הנוצרים, ורק עכשיו משתמש בה הרב ישראל רוזן, מבכירי הרבנים בציבור הדתי-לאומי

תגובות

אחת התופעות הבולטות לעינו הסוקרת של חוקר תולדות ההלכה היהודית היא "ניצור היהדות", דהיינו ספיגה פנימה, לרוב באופן לא-מודע, של השקפת העולם הדואליסטית הנוצרית. הדברים נוגעים בין השאר למאמר שפירסם לאחרונה אחד הרבנים המובילים בציבור הדתי-לאומי, הרב ישראל רוזן, בתגובה למצעדי הגאווה של ההומואים והלסביות בישראל. יש המבקרים את המצעדים הללו בגלל האופי המיני הבוטה שלהם לעתים, אך לא בכך עוסק מאמרו של הרב רוזן. הוא פונה ישירות להתקיף את עצם המשיכה ההומוסקסואלית, גם אם מדובר בזוג חד-מיני השואף להקמת משפחה המבוססת על כריתת ברית עמוקה בין בני הזוג, מבוססת על אמונה ונאמנות.

מאמר זה של הרב רוזן התפרסם באחד הגיליונות האחרונים של "שבת בשבתו", הנחשב לגיליון השבת הוותיק ביותר, ומופץ בעשרות אלפי עותקים בכל רחבי הארץ, ואף ניתן לו פומבי באתר "צומת", הקשור לגופים גדולים כמו משרד הביטחון, צה"ל והרבנות הצבאית הראשית.

מאמר זה של הרב רוזן פותח במוטו המצטט שני פסוקים אלו מספר ויקרא: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא" (ויקרא יח, כב); "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם" (שם כ, יג) - בתוספת הדרשה של בר קפרא, המובאת בתלמוד בבלי נדרים נא ע"א: "תועבה - תועה אתה בה" (מאמר שראשונים אחדים לא קישרו, אגב, עם ההומוסקסואליות). לאחר מכן ימצא הקורא כי המאמר מחולק לחמישה סעיפי דיון קצרים, הכוללים, כבר ממבט ראשון, כותרות מתריסות אלו: מידת סדום, לגיטימציה, תועבה.

והנה, כבר בפיסקה הראשונה אפשר לזהות תופעה מיוחדת במינה, שכמעט אין למצוא לה מקבילה בכל הספרות היהודית, והיא חידוש מופלג של כותב המאמר. בדבריו של הרב רוזן מופיע יסוד נוצרי מובהק, החודר גם, כמעט בגלוי ולאור היום, אל מערך ההשקפות הרבניות בישראל. יסוד זה עובר כחוט השני בכל שאר חלקי המאמר של הרב רוזן, אך אי אפשר להקדיש את העיון הקצר הזה לכל היסודות הכלולים באותן פסקאות תמציתיות, ולכן אתמקד בחידוש העולה מדברי הרב רוזן בפיסקה הראשונה.

זו איפוא לשונו שם, בפיסקה העוסקת ב"מידת סדום": "העיר ?סדום' הפכה לסמל של רשע ופשע, אך לאו דווקא בשל עוצמת חטאיה - באיכות או בכמות. סדום ?זכתה' לקיטלוג כפסגת החטא, בין אדם לחברו ובין אדם למקום, בשל הפיכת החטא לחוק, לנורמה, למעשה לגיטימי. חז"ל במדרשי אגדה רבים מדווחים על חוקי רשע ששררו בעיר ההפוכה, חוקים המאפילים ומגמדים את ניסיון ההתעללות של אנשי העיר באורחי לוט ובבנותיו... הביטוי החז"לי ?מידת סדום' משמעותו היא שההתנהגות המחפירה היתה תפורה לפי ?מידתה' של סדום, דהיינו נורמטיבית, זרימה טבעית כביכול. יתר על כן, ?מידת סדום' מאופיינת בין השאר גם בהטפה לה, בשידול ואפילו בכפיית כל אנשי המקום לנהוג ב'מידה' זו. החטא מועצם שבעתיים בהנפת דגלה של סדום, בריש גלי וברוממות פטריוטית המכריזה: ?כאן זה סדום!' ?כולנו סדום!'"

הפיסקה כולה, המתריסה נגד מצעדי הגאווה, עוסקת איפוא באותם "הפוכים" נושאי דגל ההומוסקסואליות, הנקשרים בעבותות הפרשנות של הרב רוזן לעיר ההפוכה, סדום (על סמך האמור בבראשית יט, כד-כה: "וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש... ויהפך את הערים האל"). דבר שאין צריך לאומרו הוא שהרב רוזן נסמך, מבלי לומר זאת מפורשות, על כך שאפשר למצוא את הקשר להומוסקסואליות בסיפור סדום בפרק יט שבבראשית. שם מסופר כי בעת שהתארחו המלאכים בבית לוט שבסדום נסובו על הבית אנשי סדום "מנער ועד זקן" וקראו ללוט: "איה האנשים אשר באו אליך הלילה? הוציאם אלינו ונדעה אותם!" (שם, בפסוק ה, ורש"י מפרש: "במשכב זכר").

כבר בשלב זה ניכרת חדשנותו הנועזת של הרב רוזן, שכן לדרשה זו אין כל בסיס קודם במקורותינו העתיקים. איש במקורות הרבניים שלפניו לא קשר לפניו בין הפיכת סדום לבין כינוי הגנאי "הפוך" להומוסקסואלים. יתר על כן, תכונה זו של "הפיכות" מוסברת על ידי הרב רוזן כקשורה להומוסקסואלים, משום שהם הופכים את החטא לנורמה, מפני שלטענתו, את "חוקי הרשע" שלהם הם מציגים כזרימה טבעית.

טענה זו, כמו הטענה הכללית המושמעת רבות נגד ההומוסקסואליות כאילו היא נוגדת את הטבע, אין לה כל בסיס בספרות חז"ל. החלוקה בין טבעי לבלתי טבעי היא חלוקה הלניסטית, שלא קנתה לה אחיזה בספרות חז"ל (ראו למשל Dunn בפירושו ל"איגרת אל הרומאים" בסדרת WBC, עמ' 64 ואורבך, חז"ל, עמ' 258-261). במקורות היהודיים העוסקים בכך לא נשמע הדבר מעולם (חוץ מאשר בתשובה אחת בת ימינו שכתב הרב פיינשטיין, אשר אימץ קטגוריות ששמע כפי הנראה מפרופ' טנדלר, ואין להן כל בסיס במקורות שקדמו לו. לכך הקדשתי בעבר דיון רחב במדור זה).

לעומת זאת, כך בדיוק, כמו הרב רוזן, טוען אב הכנסייה אוגוסטינוס, ב"וידויים", ג, 15, עמ' 79: "יש לסלוד מן המעשים המגונים הנוגדים לטבע, ולהעניש את עושיהם תמיד ובכל מקום: כאלה היו מעשיהם של אנשי סדום" (אוגוסטינוס, אגב, גם סבור, כי יפה עשה לוט שמסר את בנותיו לאונס הסדומיים ובכך מנע חטא חמור הרבה יותר, דהיינו אונס הגברים שהתארחו אצל לוט).

ואכן, החוקרים שהתחקו אחר המקורות הקדומים שבהם יכול היה להופיע רעיון זה, מצאוהו לראשונה ב"צוואת נפתלי" - חלק מ"צוואות השבטים" שבספרים החיצוניים, שכידוע נוספו בהם כתבי נוצרים. שם נאמר (ג, ד) כי נפתלי מצווה את בניו לשמור את תורת האל "למען לא תהיו כסדום אשר שינתה את סדר טבעה". המעניין הוא שבהמשך מושווית מיד הפרת סדר הטבע הזאת למעשה העירים, דהיינו בני האלוהים שירדו אל בנות האדם ולקחו להם נשים מהן (ראו בראשית ו, א-ב): "כן שינו גם העירים את סדר טבעם אשר קללם ה' במבול ובגללם עשה את הארץ שממה".

קשר זה בין הדרישה של אנשי סדום לשכב עם האורחים הגברים של לוט, מצד אחד (הומוסקסואליות), ובין העובדה שאורחים אלו היו מלאכים (דהיינו משכב בני אדם עם יצורי עליון) מצד שני - הוא קשר ברור לעין בטקסט הזה; אך העיקר בכך ששוב זו קרקע נוצרית מובהקת, שהמיתוס של נפילת המלאכים עומד בתשתית הדואליזם הקיצוני שלה. קשר זה, בין הפרת הסדר ועשיית מעשה כנגד הטבע מצד המלאכים שמרדו באל ובאו על בנות האדם ובין התנהגות אנשי סדום, נמצא גם בברית החדשה בצורה מפורשת: "ויש את נפשי להזכיר אתכם את אשר כבר ידעתם, כי הושיע ה' את העם ממצרים וישמד אחרי כן את אשר לא האמינו. והמלאכים אשר לא שמרו את משרתם, כי אם עזבו את זבולם (=ירדו מן השמים לארץ ומרדו באל) שמרם במוסרות עולם ובאפלה למשפט היום הגדול. כאשר (=בדיוק כמו) סדום ועמורה... אשר היזנו כמוהם (=כמו המלאכים שבאו אל בנות האדם) וילכו אחר בשר זר (=כאן כנראה נרמזת ההומוסקסואליות)" וכו' (איגרת יהודה ה-ז).

אבל הקפיצה המשמעותית יותר שהרב רוזן עושה במאמרו מובילה אותו הרחק מעבר לכך. עצם שיוכה של כותרת הפיסקה "מידת סדום", והדיבור על מידה מגונה זו ביחס להומוסקסואלים (אף שבתחכום מה הוא רק רומז לכך, ואינו מוציא את הדברים במפורש מפיו), הוא דבר שלא היה ולא נברא במקורות היהודיים - עד שהתפרסם המאמר בעלון "שבת בשבתו", והביא עמו גאולה.

אף על פי שהכינוי "סדום" (או "מעשה סדום") על הטיותיו השונות הוא, כיום, בעברית המודרנית, כינוי למשכב זכר (כך מגדיר זאת מילון אבן-שושן), אין לכך כל בסיס במקורות היהודיים הקדומים. העברית המודרנית שאלה זאת מהשפות האירופיות, שירשו את הכינוי מן הלטינית שקיבלה אותו מהמסורת הנוצרית. המסורת הנוצרית זיהתה את עיקר חטאה של העיר סדום בהתרת רסן התאווה ההומוסקסואלית. הפרופסור מרק ג'ורדן, שהתחקה אחר הפיתוח הנוצרי המובהק הזה, זיהה כבר במאה החמישית מקורות שבהם הופיעה סדום כסמל ההומוסקסואליות (לפני כן הדברים מופיעים באופן מטושטש), אם כי מבחינה דקדוקית טהורה יש להעיר שהראשון שהפך את שם העיר סדום לפועל שממנו הועבר הכינוי "מעשה סדום" לעברית המודרנית, הוא הקדוש הנוצרי פטר דמיאן, שחי במאה הי"א.

מכל מקום, לכל זה אין זכר במקורותינו שלנו. במקורות הרבניים ובעברית בכלל לא נודע בעבר שום קשר בין "מידת סדום" או כינוי הגנאי "סדומי" ובין ההומוסקסואליות, המיניות או אף התאוותנות לסוגיה. הביטוי "מידת סדום" (כפי שהוא מופיע למשל במשנה הידועה באבות ה, י) משמעו: התנהגות אנוכית, התנהגות שיש בה מרוע הלב. בבראשית רבה נאמר: "כשאדם רע קורים אותו סדומי" (בראשית רבה, ת"א, עמ' 394).

חז"ל מעולם לא ראו - כמו בנצרות - את החטא המרכזי שבגללו חרבה העיר בהומוסקסואליות, כי אם ברוע הלב של אנשי העיר. קיימת בהלכה אפילו קטגוריה הלכתית הקרויה על שם מידה אנוכית זו, ולה מובן שאין דבר וחצי דבר עם הומוסקסואליות. בעיניהם, אנשי סדום התנגדו לעשיית מעשה טוב שיכול לסייע לזולת מתוך רוע לב טהור, אף אם מצדם לא היה כרוך הדבר בהפסד. לפיכך קבעו חז"ל כי במקרים שכאלה יכול בית הדין לכפות עשיית טוב לאדם אחד בעת שרעהו מסרב לעשות לו טובה מסוימת - אף אם לאותו רע רע לב לא נגרם כל הפסד. במקרים אלו יכול בית הדין להתערב ולאלץ את סרבן הטוב לעשות טובה זו בכפייה. קטגוריה זאת מכונה במשפט העברי: "כופין על מידת סדום" (ראו למשל בבלי כתובות קג ע"א, ואנציקלופדיה תלמודית, כז, עמ' תקכז ואילך).

מי שמכיר צעירים הומוסקסואלים עדיני נפש, השואפים לבניית זוגיות יהודית על טוהרת חיי הקדושה, עומד נדהם בפוגשו מאמרים חדורי ארסיות שכאלה, אשר מציגים אותם כסדומיים ומרחיקים מאתנו כל תקווה לתיקון המצב העגום של ההומוסקסואלים בקהילות הדתיות בישראל. אם סדומי הוא רע לב, יש לשאול היום בכנות באיזה צד של המתרס נמצא היום רוע הלב האמיתי. בצעירותי, זוכר אני כיצד שמעתי בפליאה את הנבואה המוזרה שיצאה מפיו של אותו ישיש, ישעיהו ליבוביץ, כי עתידים אותם מתנחלים קיצוניים שייהפכו לנוצרים. ככל שהשנים חולפות, הנבואה המוזרה הזאת, עם כל הכאב הכרוך בהודאה שהיהדות הולכת ונכבשת (מבפנים) גם במצודותיה האחרונות בידי הגישה הנוצרית, נראית לי פחות ופחות רחוקה.



"מצעד הגאווה" בירושלים. הלכה בעקבות אוגוסטינוס תצלום: טס שפלן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו