מישהו לימד אותך לסבול בשקט ובשלווה

אוסף הראיונות, הנאומים וההצהרות של מלקולם אקס מציג פנים מסוימות של לוחם זכויות השחורים האמריקאי

דוד הדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דוד הדר

מהפכה היא כמו שריפה ביער, מאת מלקולם אקס, תירגמה מאנגלית רעיה ג'קסון, הוצאת נהר, 2010, 241 עמודים

כמעט כמו כל משורר אפרו-אמריקאי שחי בשנות השישים ואחריהן, גם רוברט היידן הקדיש שיר לדמותו של מלקולם אקס, אדם שחשיבותו כסמל לא נופלת מחשיבותו כהוגה או כפעיל פוליטי. את השיר "אלחאג' מאלכ אל-שבאז", השם שמלקולם אקס השתמש בו לאחר החאג' למכה, היידן מסיים בתיאור העלייה לרגל שערך בשנתו האחרונה: "הוא נפל אפיים ארצה לפני / אללה חסר גזע שבאחדותו הבוהקת הכל / אחד הוא. קם מחודש, בשם חדש ונהפך / להרבה יותר ממה שהיה לו זמן להיות". היידן מדבר על תחושת ההחמצה שמלווה את חייו של מלקולם אקס; דווקא כשהשתחרר מההשפעה של תנועת "אומת האיסלאם" והיה לפעיל והוגה עצמאי, הוא נרצח.

נדמה כי ראובן מירן, עורך ומוציא הספר "מהפכה היא כמו שריפה ביער" - אוסף של ראיונות, נאומים והצהרות פומביות - ניסה לשטות בזמן ולתת יותר מקום למלקולם אקס המאוחר והמתון. רוב הטקסטים בספר הם מהשנה האחרונה לחייו, לאחר הנתק מ"אומת האיסלאם", והם מציירים תמונה שונה מזאת שהכיר הציבור האמריקאי בשנות השישים, ושונה גם ממה שדמותו נהפכה לאחר מותו. הרושם המתקבל הוא שעניינו של מירן ביצירת מודל חיובי של פוליטיקת שחרור. ייתכן כי היה מוטב להסביר בהקדמה את חוסר שיווי המשקל שבבחירת הטקסטים.

דמותו של מלקולם אקס העסיקה רבים בארצות הברית. משוררים ואינטלקטואלים כמו גוונדלין ברוקס ואנג'לה דייוויס כתבו עליו, ואחד הסרטים החשובים של ספייק לי הוא עיבוד לאוטוביוגרפיה שלו. פניו של מלקולם אקס מוכרים גם למי שמעולם לא קראו או שמעו מלה מפיו. אבל מובן שהאמן החשוב ביותר בעיצוב דמותו של מלקולם אקס היה הוא עצמו.

מלקולם אקס נולד בשם מלקולם ליטל. אביו, פעיל בתנועת החזרה לאפריקה, נרצח על ידי הקו קלוקס קלאן. אף שהיה תלמיד טוב, לא המשיך ללמוד בצורה ממוסדת מעבר לכיתה ח'. בשנות נעוריו היה מעורב בפשעים והיה ידוע בשם "דטרויט רד", בגלל הגוון האדום בשערו שכנראה ירש מסבו הלבן, עד שלבסוף נעצר ונשלח לכלא, ושם נודע בכינוי "שטן" בשל האתאיזם שלו. בכלא קרא וחשב, וגם התוודע לדת חדשה שיש בה מיתולוגיה ואידיאולוגיה אנטי-לבנה מובהקת, גירסה אפרו-אמריקאית לאיסלאם שהנהיג אלייג'ה מוחמד.

את שם משפחתו החליף ב-X כדי למחוק את שם המשפחה של בעל העבדים שנתן לו את שמו. כשהשתחרר היה לאחד הדוברים הבולטים של הארגון "אומת האיסלאם", ובפרסומו הרב בתקשורת האפיל על מעמדו של אלייג'ה מוחמד. יעל לוטן כתבה במאמר אוהד שנכתב בימים שלאחר רציחתו, כי בתקופה ההיא היה "משהו עיקש מדי וכמעט מכני בדרך דיבורו, אשר משום מה הסיח את הדעת מתוכנן של המלים" (עמ' 221). מלקולם אקס נודע בהתקפותיו על גישת ההתנגדות הלא אלימה של ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור. הוא האשים אותו בזה שהוא "מנשל את הכושי מהזכות האלוהית, זכותו המוסרית, זכותו הטבעית, זכותו האינטליגנטית להגן על עצמו" (עמ' 21).

בציטוט הזה - שיש בו חזרה בלתי נלאית על המלה "זכות" - אפשר לשמוע את העוז והכעס שמאפיינים את דמותו הציבורית של מלקולם אקס. הספר אינו מתאים לקריאה רציפה מכיוון שלמרות השינויים הדרמטיים שהתרחשו בדעותיו של מלקולם אקס בין 1963 ל-1965, עדיין הרבה מהעמדות והרעיונות חוזרים על עצמם. בסופו של דבר מלקולם אקס היה פוליטיקאי, גם אם מעולם לא רץ למשרה ציבורית, ולכן הוא חוזר על דעותיו במסגרות שונות (לא שסופרים או הוגי דעות אינם חוזרים על עצמם - אבל אחרת). הפיצוי שהקורא מקבל הוא היכולת הרטורית שלו ושימושו בדימויים שהופכים את נאומיו לפעמים לשירה אכזרית.

הוא משווה את המנהיגים המתונים לנובוקאין שרופא השיניים מזריק לפני שהוא עוקר שן: "דם נוזל על הלסת שלך ואתה לא יודע מה קורה. כי מישהו לימד אותך לסבול - בשקט ובשלווה" (עמ' 33). אפשר לשמוע מבעד לתרגום את העוצמה של דבריו. תרגומה של רעיה ג'קסון קולח בדרך כלל, אף שיש כמה בחירות בתרגום שאפשר לערער עליהן. לדוגמה, ג'קסון נוהגת לתרגם את הביטוי called-so, שמלקולם אקס הירבה להשתמש בו, ל"המכונה", ואילו בעיני התרגום ל"כביכול" עדיף, מפני שהוא מעביר טוב יותר את חוסר שביעות הרצון של אקס מהלקסיקון האמריקאי שבו נאלץ להשתמש. כדאי גם להזכיר שוב את המאמר של יעל לוטן, שהספר מוקדש לזכרה; הוא משמש אחרית דבר הנותנת פרספקטיבה סימפטית אך כנה על מלקולם אקס.

החידוש המחשבתי העיקרי של מלקולם אקס בפוליטיקה האפרו-אמריקאית של אותה תקופה היה הכנסת בעיית הגזע בארצות הברית להקשר בינלאומי. הוא טען שוב ושוב כי בעיית השחורים היא בעיה של זכויות אדם ולא רק של זכויות אזרח, ושהשיטה האמריקאית שנבנתה על גזענות לא יכולה לפתור את בעיית הגזענות "ממש כמו שתרנגולת לא מסוגלת להטיל ביצה של ברווז" (עמ' 113). לכן, יש לפנות לאו"ם כדי שידרוש מארצות הברית לתקן את דרכיה, כפי שנדרש מדרום אפריקה. יתר על כן, האפליה נגד שחורים באמריקה היא חלק מהמערכת העולמית של הקולוניאליזם. לכן, האפריקאים באמריקה מוכרחים לבקש את הגיבוי של המדינות האפריקאיות החופשיות ולתמוך במאבק של האפריקאים בקולוניאליזם המערבי.

בעמדותיו של מלקולם אקס יש דבר מה מוכר: הרי בקווים כלליים הדרישה של מיעוט נרדף לעצמאות והעמידה על זכותו להתגונן גם באמצעים אלימים הן מיסודות הציונות. דמיון זה עושה את מלקולם אקס רלבנטי שבעתיים לקורא הישראלי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ