בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כוח האמנות" מאת בוריס גרויס | מנגנונים לקריאת הבלגן

בוריס גרויס מצליח לעזור לכל מי שמתעניין באמנות להבין שכדי לראות טוב יותר צריך להתבונן לא רק ביצירה הבודדת, אלא להבין את מקומה במערכים מורכבים של ייצור, ייצוג, הפצה, צריכה ועוד

תגובות

כוח האמנות

בוריס גרויס. תרגום מאנגלית והערות: אסתר דותן. הוצאת פיתום. 205 עמ', 82 שקלים

פעם הכל היה הרבה יותר פשוט וברור. זאת התחושה שמלווה כמעט כל חובב אמנות. פעם ציירו ופיסלו דברים שהעין מבינה. נוף היה נוף וישו היה ישו. עם מעט ידע אפשר היה להבין את מה שהעיניים ראו, "לקרוא את הציור". מנקודת המבט שלנו היום, גם ההיסטוריה של האמנות נעה באופן דיאכרוני וקל לעיכול: אסכולה באה אחרי אסכולה, סגנון אחרי סגנון, ושינויים התרחשו לאט מאוד. ואז בא המודרניזם, ובעיקר האוונגרד, והכל הסתבך. אי אפשר להבחין בין יצירת אמנות לסתם חפצים. הנוף אינו נוף, וישו? הוא בכלל נעלם מן התמונה. התנועה ההיסטורית נהפכה סינכרונית, עשרות זרמים וסגנונות פועלים במקביל. אין שיטות, טכניקות, נושאים וסוגיות דומיננטיים. והכל זז מהר, בתזזיתיות, ובסתירה עצמית תמידית אשר מייצרת אי נחת לכל מי שמעורב במרחב האמורפי הקרוי "עולם האמנות": אמנים, אוצרים, גלריסטים, אספנים, מבקרים ופרשנים, מורי אמנות, וכמובן, הצופים.

מצב בלתי קריא זה של עולם האמנות העכשווי הוא נקודת הזינוק של "כוח האמנות", ספרו המבריק של התיאורטיקן בוריס גרויס. כבר בתחילת ההקדמה לאסופת המאמרים טוען גרויס שהאמנות המודרנית "ובמידה אף גדולה יותר, האמנות העכשווית, הן פלורליסטיות באופן רדיקלי. איפיון זה מוציא מכלל אפשרות לכתוב עליהן כתופעה ספציפית, כמכלול עשייה של אמנים, אוצרים ותיאורטיקנים במשך כמה דורות, בדומה למשל לאופן שבו כותבים על אמנות הרנסנס או הבארוק. כמו כן, לא מתאפשר לתאר עבודת אמנות מודרנית או עכשווית בבחינת דוגמה לשלם, כי נסיון מסוג זה יתקל בדוגמה הפוכה". ובכל זאת, למרות אי-האפשרות, ולמרות מה שהוא מכנה "הדוגמה של הפלורליזם", גרויס מציע מנגנונים לקריאת הבלגן, הן מבחינת המוסדות והמנגנונים של עולם האמנות, והן מבחינת הפרשנות, הקבלה או הדחייה של זרמים, נטיות, וסגנונות ספציפיים ב-100 השנים האחרונות.

בעולם שבו, לטענתו של גרויס, יש רק שתי דרכים לייצר אמנות - כסחורה או כמכשיר לתעמולה פוליטית, תחושת הבלבול נובעת בעיקר מהעובדה שהאמנות המודרנית והעכשווית מתעקשת להיקרא ככזו שמציעה פרקטיקות ודימויים שהם ביקורת על דימויים אשר מצדם מייצרים אפשרויות פרשניות פרדוקסליות. בין אם הביקורת היא על דימויים ספציפיים, על עצם עשיית דימויים, על מוסדות וממסדים שמייצרים ומפיצים דימויים (פרסום, תקשורת, מוזיאונים, תועמלנים), ובין אם היא מופנית כלפי האובייקט האמנותי עצמו במהלך של ביקורת עצמית (נגד המסורת, סגנון זה או אחר, הפרשנות, ההיסטוריה או ההיסטוריוגרפיה של האמנות), התוצאה זהה: יצירת האמנות המודרנית והעכשווית (הטובה, היעילה, המשכנעת, ה"חשובה") היא "אובייקט של פרדוקס".

כך, לדוגמה, אמנים מייצרים יצירות אשר מבקרות את המוזיאון, המוסד היחיד שמסוגל להכיל אותן, ואשר השאיפה להיות חלק מן האוסף שלו היא תכלית היצירה. והמוזיאון, אחד ממושאי הביקורת המרכזיים של האמנות המתקדמת, נהפך להיות מזה אשר מייצג - אוסף, מציג, מסביר - את ההיסטוריה של האמנות, לזה אשר מייצר את אמנות ההווה, ואת ההווה של ההיסטוריה של האמנות. ההיפוך הפרדוקסלי הושלם.

גרויס, אשר מלבד היותו תיאורטיקן מוערך גם אצר כמה תערוכות חשובות, מציג את האוצר העכשווי כיורשו של האמן המודרני: "הוא אמן משום שהוא עושה כל מה שאמנים עושים". וזו, כמובן, אחת מנקודות הקושי המרכזיות, אם לא המרכזית שבהן, שבהבנת האמנות כיום. אמנים ואוצרים אינם מייצגים מציאות באמצעים של מדיום, אלא בוחרים - וגרויס מזכיר לנו ש"לפחות מאז דושאן מעשה של בחירה זהה לעשייה של אמנות" - ומציגים טיעונים, שאלות, רגשות ומחשבות באופן חזותי. בעוד האמן עושה זאת באמצעות ציור, פיסול, צילום או מפגש ביניהם (מיצב), האוצר מייצר משמעות חדשה בתהליך של בחירה, הנגשה והצגה של יצירות קיימות. שניהם מחקו מזמן את הילת הקדושה שאפפה את יצירת האמנות, ואתה את הגבולות שבין אמנות לבין אובייקט, ובין האוטונומיה של האמנות לבין החיים.

בנוסף, גם מעמדו של האמן הבודד, זה אשר מלך, לפחות בפנטסיה הקולקטיבית, מאז הרנסנס ועד ראשית המאה ה-20, עבר תהליך של חילון, הקהיה וטשטוש. כיום יותר מתמיד, הוא גורם אחד מני רבים של יצירת האמנות, כששותפים לו, בין היתר, אוצרים, חבר הנאמנים של המוזיאון, פרשנים, מבקרים, אמנים אחרים שיצירות שלהם מוצגות לצד אלו שלו, ועדות פרסים וכיבודים, גלריסטים ואספנים.

משום שהספר מקבץ מאמרים שראו אור קודם לכן בספרים, קטלוגים של תערוכות, וכתבי עת במשך יותר משבע שנים, אי אפשר לעשות צדק לכל מגוון התחומים שבהם גרויס מטפל: יחסי האמנות והקולנוע; מדימוי לקובץ דיגיטלי ובחזרה; על היחסים בין האמנות לבין מלחמה וטרור; ועל השינוי במעמדו של מבקר האמנות - מזה שמסביר לקהל, לזה שמייצר תזות המאוירות על ידי המאגר האינסופי של יצירות אמנות, כשהוא בוחר מתוכו את אלו שתואמות לטענותיו.

שני פרקים מרתקים במיוחד מוקדשים ל"אחר" של האמנות המודרנית - האמנות שהועדפה על ידי שני המשטרים הטוטליטריים המרכזיים של המאה שחלפה, הנאציזם הגרמני והסטאליניזם הסובייטי. אציין גם את מלאכת התרגום הקפדנית של אסתר דותן אשר הוסיפה מטעמה הערות מדויקות, במקרים רבים עם דוגמאות רלוונטיות מתוך ועל שדה האמנות הישראלי.

"כמעט כל מי שמבקר בספרייה יודע לקרוא, אבל מרבית המבקרים במוזיאון אינם יודעים לראות", כתב הפילוסוף האמריקאי נלסון גודמן, שהאמנות היתה קרובה ללבו ושספרו "שפות האמנות" נחשב לאחד הבהירים בתחום. אני סבור שגם גודמן היה ממליץ על ספרו של גרויס, שבכתיבה קולחת, נהירה ומפתיעה מצליח לעזור לכל מי שמתעניין באמנות להבין שכדי לראות טוב יותר צריך להתבונן לא רק ביצירה הבודדת, אלא להבין את מקומה במערכים מורכבים של ייצור, ייצוג, הפצה, צריכה, הצבה, אצירה, כלכלה, חברה, אידיאולוגיה, היסטוריה, פרשנות וביקורת. ואז, כשהיא משוגרת אל תוך אותם שדות סבוכים, אפשר, צריך, חובה לחזור אליה - וכמו הדימוי שמתפוגג בתוך הקליידוסקופ, לחשוב, להתבלבל, ולהתענג על אינסוף התרכובות והמשמעויות שמתגלות לעיניים ואשר נקראות, אמנות.

Art Power \ Boris Groys



מתוך עבודת הווידאו watchman של ג'ק פאבר ו-X, 2005. צולם בגניבה במצלמות הביטחון של מוזיאון ת''א, ומתייחס אל המוזיאון כאל כלא של אמנות


מתוך עבודת הווידאו קרימסטר 5 של מתיו בארני, 1997



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו