שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פותחים ספר: ג'ולייט: הגרסה העירומה | ניק הורנבי

ברומן האחרון שלו, "ג'ולייט: הגרסה הערומה" (מאנגלית: איילת אטינגר ואהד זהבי, הוצאת מודן), חוזר הסופר הבריטי ניק הורנבי, מחבר "נאמנות גבוהה", למוסיקה. אנני ובן זוגה דנקן יוצאים למסע בעקבות אליל הרוק טאקר קרואו. להפתעתם, עם שובם מהנסיעה משחרר קרואו אלבום ראשון אחרי שתיקה של 20 שנה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הם טסו מאנגליה למיניאפוליס כדי להסתכל על בית-שימוש. האמת הפשוטה הזאת היכתה באנני רק כשכבר היו בפנים: למעט השרבוטים על הקירות, שחלק מהם התייחסו בצורה כזאת או אחרת לחשיבותו של המקום בתולדות המוזיקה, זה היה בית-שימוש טחוב, אפל, מצחין וחסר כל ייחוד. גם האמריקאים, שיודעים לנצל היטב את המורשת שלהם, לא יכלו לעשות פה הרבה.

"המצלמה מוכנה, אנני?" אמר דנקן.

"כן. אבל מה בדיוק אתה רוצה שאני אצלם?"

ועידת יהדות ישראל והעולם

"את ה... את יודעת..."

"לא."

"נו, את הבית-שימוש."

"מה, את ה... איך קוראים לדברים האלה?"

"המשתנות, כן."

"אתה רוצה להיות בתמונה?"

"שאני אעשה את עצמי משתין?"

"אם אתה רוצה."

דנקן נעמד מול המשתנה האמצעית מתוך השלוש, מיקם את ידיו לפניו בצורה משכנעת וחייך אל אנני מעבר לכתפו.

"צילמת?"

"אני לא בטוחה שהפלאש פעל."

"צלמי עוד תמונה. זה יהיה טיפשי לנסוע עד לפה ולא לצאת עם תמונה טובה."

הפעם דנקן עמד בתוך אחד התאים והשאיר את הדלת פתוחה. משום מה, התאורה שם היתה טובה יותר. אנני צילמה את התמונה הטובה ביותר של אדם בבית-שימוש שאפשר להעלות על הדעת. כשדנקן זז, היא ראתה שבאסלה הזאת, כמו כמעט בכל האסלות שיצא לה לראות במועדוני רוק, יש סתימה.

"בוא נלך," אמרה אנני. "הוא בכלל לא רצה שאני אכנס לפה."

זה היה נכון. הברמן חשד בתחילה שהם מחפשים מקום להזריק, או אולי להזדיין. בסופו של דבר הוא כנראה הגיע למסקנה המבישה שהם לא מסוגלים לעשות את זה או את זה.

דנקן העיף מבט אחרון וניענע את ראשו מצד לצד. "אילו רק יכלו בתי-שימוש לדבר, מה?"

אנני שמחה שבית-השימוש המסוים הזה לא יכול לדבר. דנקן היה נשאר לפטפט איתו כל הלילה.

תגיות:

תגובות