כל הנשמות תחזורנה אל בית אביהן

כתובת נחבאת מעל לכניסה של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם מזכירה ברמז את שמו של מי שהיה הרב הראשי של קהילת העיר במאה ה-17, הרב של יהודי ברזיל והמשורר העברי הראשון על יבשת אמריקה. לזכרו של יצחק אבואב דה פונסיקה, יהודי נאור

אביבה קרינסקי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אביבה קרינסקי

אמסטרדם, קיץ 2010

"ענק, מרובע - וכל כך מוצנע ומסתורי". כך נכתב בעלוני הפרסומת המונחים על המדף בכניסה לבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם ("אסנוגה", בלדינו). העלונים, המזמינים להיכנס ולהתרשם מיופיו של המקום, מציינים את ייחודו של בית הכנסת: נשמרה בו רציפות הפעילות מאז הקמתו במאה ה-17 ועד היום, והפנים שלו כמעט שלא שונה במשך השנים.

קבוצות התיירים מסיירות בבית הכנסת בקצרה ועוברות אל השוק התוסס ברחוב שממול. בית הכנסת צריך להתחרות גם במוזיאון היהודי, מרחק צעדים ספורים ממנו, ההומה מקבוצות מטיילים. בשל שיפוצים אין אפשרות היום לראות את הכניסה המקורית לבית הכנסת, ורק עקשנותי עמדה לי והצלחתי לראות את החרות באותיות עבריות מעליה: "בשנת ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" (תהילים ה, ח): בגימטריה - שנת 1672, השנה שבה היתה אמורה להסתיים עבודת הבנייה של בית הכנסת. שטח הקרקע נקנה ב-12 בדצמבר 1670 והבנייה החלה ב-17 באפריל 1671, על פי תכנון של האדריכל אליאס באומן. אולם מלחמות ומשבר כלכלי ומדיני עיכבו את סיום העבודה, אך באוגוסט 1675, בי' באב, הסתיימה הבנייה.

המלים "אבוא ביתך" החרותות מעל לכניסה לבית הכנסת רומזות לשמו של הרב יצחק אבואב דה פונסיקה (1605-1693), הרב הראשי של קהילת אמסטרדם מ-1660 עד יום מותו, ומי שיזם את בניית בית הכנסת. ו"ביתך" הוא בגימטריה 5432. שהיא שנת החנוכה של בית הכנסת

כשמתבוננים בארון הקודש, המצופה יריעות מעוטרות עיטורי זהב, ובו עדיין ספר התורה הראשון, שהובא בשנת 1602 לאמסטרדם מעמדן, גרמניה; בנברשות הגדולות הנושאות אלף נרות (התאורה היחידה במקום) ובנר התמיד הדולק בנברשת הקרובה לארון הקודש, במושבי המתפללים ובעזרת הנשים לאורך הקירות - אפשר לדמיין את המקום מלא מפה לפה בחנוכת בית הכנסת ביום שישי, ערב "שבת נחמו", י' באב, 1675.

היסטוריונים מסכימים כיום, שבאירוע החגיגי בבית הכנסת, שהיה מקור גאווה ליהודים הפורטוגזים של הולנד והעולם כולו, נכחו נכבדים כגון ראש העיר וחברי מועצת העיר. בשירים שחוברו לאירוע במיוחד על ידי יצחק אבואב דה פונסיקה, שהיה גם משורר ונגן נבל מיומן, ושלמה דה אוליביירה, אפשר למצוא הדים להוראות נגינה למקהלה ולתזמורת, שהשתתפו באירוע החגיגי. ב"שירים לחנוכת בית הכנסת הגדולה דק"ק הספרדים בעיר אמשטרדם", שכתב אבואב והוצאו לאור על ידי מאיר קייזרלינג (בתוך הגורן, ספר ג, תרס"ב) נזכרים כינור, חצוצרות, נבל, עשור (נבל בעל עשרה מיתרים), תופים: "הודו לאל בשמו/ עלי עשור עלי נבל/והודיעו עלילותיו/ ובחצוצרות גבורותיו/... זכרו יום זה נפלאותיו... אמרו לאל בקול זמרה/ לביתך נאה קודש/... שאו זמרו ותנו בתוף/... עורי עורי נבל עשור/ בקול זמרה שירים שירי".

תולדות בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם הן תולדות הקהילה האיברית בעיר. הוא נהגה, נבנה ושירת את צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל שהיגרו לאמסטרדם כמאה שנה לאחר גירוש ספרד, במאה ה-17. כאן יכלו לחזור ליהדות גלויה וליהנות מחופש הדת שניתן להם.

אבואב, שנולד על פי אחת הגירסאות בפורטוגל, בעיירה קסטרו דה איר, למשפחת אנוסים, היה אחד מהם. הוא בא עם משפחתו לאמסטרדם ב-1612 וכבר ב-1626 התמנה לרב אחת הקהילות הספרדיות במקום ומאוחר יותר אף ל"חכם" מחכמי קהילת "תלמוד תורה", הקהילה המאוחדת של כל שלוש הקהילות הספרדיות שהיו קיימות באמסטרדם. היתה זו השתדלותו, ששלוש המפלגות הספרדיות, שלכל אחת היה בית כנסת משלה, יתאחדו לאחת, ובית הכנסת הגדול, ש"כמוהו לא נמצא בהודו וביופיו בימים ההם בכל תפוצות ישראל", נהפך למקום התפילה של כל שלוש הקהילות. אולם על פי הזמנת יהודי רסיפה, המושבה ההולנדית בברזיל, נסע לברזיל והיה לחכם הקהילה במקום, וכך היה לרב הראשון ב"עולם החדש".

לא רבים יודעים, שרבי יצחק אבואב היה המשורר העברי הראשון ביבשת אמריקה. לפני בריחתו מברזיל ב-1654 ושיבתו לאמסטרדם כדי לשרת שם כרב ראשי של הקהילה עד יום מותו, כתב אבואב שיר בעברית - "זכר עשיתי לנפלאות אל", הנחשב על ידי היסטוריונים למסמך שאפשר ללמוד ממנו על האירועים שהתרחשו באותו זמן. בשיר מתוארות התלאות שפקדו את יהודי ברזיל עקב פלישת הפורטוגלים למושבה ההולנדית. הוא מכנה את הפורטוגלים "עם נבל ניאצו שמו להשמיד להרוג ולאבד את כל אשר בשם ישראל יכנה", אשר שלח "גדודיו לרדוף גדודי/ לבו יקבץ און לו/ טמן פח לי... עם איש בליעל אחר... עיט צבוע... פחד קראני ורעדה... בצמא חשב להמית בני בקרבי".

בבית הקברות "בית חיים" של הקהילה, בעיירה הציורית אודרקרק שליד אמסטרדם על נהר האמסטל, בין 27 אלף מצבות, שחלקן נעלמו בשל סחף וזרמי מים, נמצאות גם המצבות של אבואב ושל אשתו אסתר. על מצבתו כתוב: "קבורת החכם השלם הרב הכולל... יצחק אבוהב והוא שפט את ישראל שבעים שנה והיו ימיו שמונים ושמונה".

מהמחלוקת בין אבואב לבין החכם רבי שאול לוי מורטירה, בשנות השלושים של המאה ה-17, בדבר ההתייחסות ל"נוצרים החדשים", ניתן ללמוד על עמידתו לצד האנוסים, כאשר הנשק האינטלקטואלי סופק על ידי התיאולוגיה המיסטית הקבלית שאימץ. נגד העמדה הטוענת לעונש נצחי בגיהנום לכל המינים והאפיקורסים, טען אבואב, שהיה עצמו מהאנוסים, כי "אין לנו עסק בהבלים המבהילים". "חלילה להם לתת אל הנפש עונש ושלא תשוב אל בית אביה כנעוריה... כל הנשמות יזדככו קודם בוא המשיח... סוד המשומדים וסוד הגרים וסוד חסידי אומות העולם - כל הנשמות תחזורנה אל בית אביהן" (מתוך חיבורו "נשמת חיים").

ביסוד ההתפלמסות, הנמשכת גם היום, עומד עניין תיאולוגי עקרוני: אם על היהדות להתנכר לזרים ולמשומדים ולגרים, או להחשיב אותם כחלק מ"כל הנשמות", עיקרון שהיו לו, ויש לו גם היום, השלכות פרגמטיות.

תכולת "ארון הספרים" הפרטי של אבואב יכולה אולי לחזק צד זה באישיותו. לאחר מותו נמכרו ספריו. הקטלוג, שהוכן לצורך זה, הכיל 444 כרכים, המשקפים אמנם את עיסוקיו הציבוריים. בין החיבורים יצירות קבליות, הלכתיות, תלמודיות, פרשנות ספרדית למקרא וגם ספרי דקדוק (הוא לימד דקדוק עברי את תלמידי בית המדרש), לקסיקוגרפיה והיסטוריה יהודית. אולם הנספח בעל 114 החיבורים, שצורף לקטלוג, כלל יצירות מופת מ"ספרות הגויים". אפשר למצוא בו שמות כמו אריסטופנס, כסנופון, קיקרו וגם הרודוטוס, תוקידידס, פלוטרכוס - אנתולוגיות שירה יוונית ולטינית וחיבורים היסטוריים וגיאוגרפיים, לקסיקונים יווניים ולטיניים.

התרבות הכללית, שאותה החשיב, השיבה לאבואב באותה מטבע. מסופר על אבואב שכומר גדול אחד, אנטאניא וויאיירא, הלך לשמוע דרשה מרבי מנשה בן ישראל ומרבי יצחק אבואב. כששאלוהו מכריו לחוות דעתו, ענה הכומר: "זה מדבר מה שהוא יודע, וזה - ר' יצחק - יודע מה שהוא מדבר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ