מעולם הספרות והאמנות | בממלכת השוקולד המר

קשים וטרגיים היו חייו של סופר האהוב הילדים רואלד דאל. המוסף לספרות של ה"טלגרף" הבריטי מביא פרק מביוגרפיה חדשה שלו העומדת לראות אור

רות אלמוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אלמוג

הסופר רואלד דאל (1916-1990) ניחן בדמיון פרוע, הומור עקמומי ושפה הדורה. מאליו יובן שהוא אהוב על ילדים ברחבי העולם וכך גם בישראל. מי מן ההורים בקרבנו לא קרא מספריו לילדיו לפני השינה, ומי מן הילדים יודעי הקרוא לא קרא שוב ושוב את "צ'רלי בממלכת השוקולד" או את "ג'יימס והאפרסק הענקי"? ובקרב הבוגרים יש לא מעט המעריצים אותו על סיפוריו למבוגרים, הכתובים בז'אנר של פנטסיה קומית-גרוטסקית.

רואלד דאל כתב את האוטוביוגרפיה שלו בשני ספרים: "ילד" (Boy), המספר את קורות ילדותו, ו"בודד במועדיו" (Going Solo) הנסב על חייו שלאחר בית הספר. כעשרים מספריו תורגמו לעברית, ביניהם "מתילדה", "צ'רלי ומעופפלית הזכוכית", "מר שועל המהולל", "דני אלוף העולם" ועוד רבים.

דאל נולד בוויילס לאב נורווגי שמת עליו בהיותו בן ארבע. היו לו חמש אחיות, וחייו המוקדמים לא היו קלים. הוא שנא את בתי הספר שבהם למד ואת אכזריותם של המורים. בן 18 הצטרף למשלחת לניו פאונדלנד, ובשובו החל לעבוד בחברת הדלק "של", ששלחה אותו לאפריקה. במלחמת העולם השנייה התגייס לחיל האוויר הבריטי. מטוסו הופל מעל לוב והוא נפצע בסוריה. אחר כך מונה סגן נספח האווירייה הבריטית בוושינגטון. בארצות הברית התחתן עם שחקנית הקולנוע פטרישה ניל, ושם החל לפרסם את סיפוריו.

בספטמבר הקרוב עומדת להתפרסם בהוצאת "הרפר/קולינס" ביוגרפיה נרחבת של רואלד דאל, שנכתבה על ידי ידידו דונלד סטארוק. המוסף לספרות של ה"טלגרף" מביא מתוכה פרק אחד, מעורר סקרנות, המתרחש בשנות השישים - אולי השנים הקשות בחייו. סטארוק מספר ששנת 1960 נפתחה בשלווה יחסית. הקובץ הרביעי של סיפוריו "Kiss Kiss" התפרסם בארצות הברית והחל לככב ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס". כן עמד לפרסם את "ג'יימס והאפרסק הענקי" באנגליה. אותה שנה נולד לו הבן תיאו, לאחר שתי בנות - אוליביה בת החמש וטסה בת השלוש.

כמה שבועות אחר כך הסתיים הקיץ האידילי של המשפחה, עם שובה לניו יורק. לדאל היתה תחושה מוקדמת שמתקרב אסון, והוא נתן לכך ביטוי בכתיבתו. ב-5 בדצמבר 1960, ביום קר להחריד, החזירה האומנת של משפחת דאל את בתם טסה מן הגנון לארוחת צהריים כשהיא מחזיקה בעגלה של תיאו בן ארבעת החודשים. היא עבדה בבית המשפחה כבר שלוש שנים. הם ירדו בשדרת מדיסון והגיעו לצומת רחוב 85. כשאור הרמזור התחלף הורידה המטפלת את עגלת התינוק לכביש. ברגע זה הגיחה מונית מן הפינה ופגעה בה. במקום לעצור, הזניק נהג המונית וקרע את העגלה מידי המטפלת והעיף אותה באוויר למרחק והיא התרסקה על המדרכה בצדו של אוטובוס חונה. ראשו של תיאו נפגע. מכאן ואילך החלה סדרת ניתוחים להצלת התינוק; עיוורון איים עליו בגלל הצטברות של נוזלים במוח. כמה וכמה פעמים נוקז הנוזל, אבל מדי פעם נסתמה צינורית הניקוז ואירעה שוב הצטברות נוזלים במוח.

בשלב מסוים החל דאל, שכתב את כל הקורות אותו במחברת, לעבוד עם מייצר צעצועים מוכניים על פיתוח צינורית ניקוז שלא תיסתם לעולם, בניגוד לזו שהותקנה בבית החולים. בינתיים גם נאבק על המשך הכתיבה שלו. בתוך שנה היתה הצינורית מוכנה. היא עבדה היטב, אבל תיאו כבר לא נזקק לה. בכל זאת הצילה שלושת אלפים ילדים ברחבי העולם.

דאל נמשך אל עולם הרפואה. הוא הקסים אותו, ובספרו "בודד במועדיו" סיפר שכל חייו התעניין בכל צורה של רפואה ותיאר עצמו כרופא מתוסכל. אבל בצד הרציונליסט שבאישיותו שררה בה גם תחושה חזקה של פטאליזם וגורליות. הוא היה בטוח שניו יורק אשמה בתאונה. הזוג חזר איפוא לאנגליה לביתם בכפר בבקינגהמשייר. תיאו היה לדמות המרכזית במשפחה. הוא התקדם יפה וקירב את בני הזוג זה לזה. פט תיארה את השנתיים שאחרי התאונה כיפות בחייה.

ואז, יום אחד בנובמבר, חזרה אוליביה בת השבע מבית הספר והודיעה שהכיתה נסגרה בגלל התפרצות של חצבת. דאל שקל לבקש משלוח של גאמה גלובולין מארצות הברית, כדי לחזק את המערכת החיסונית של אוליביה, ובעודו חוכך בדעתו חלתה הילדה. ההורים בודדו אותה ואחרי שלושה ימים הוטב מצבה והיא אף ניצחה את האב במשחק השחמט. אחר כך הלכה לישון ולא התעוררה אלא מאוחר למחרת. יום אחר כך כבר היו לה עוויתות. היא הוחשה לבית חולים. כדרכו כתב דאל כתב דו"ח מלא על כל מה שאירע במחברתו. אוליביה מתה אחר כמה ימים. היא היתה קורבן של אנצפליטיס חצבתי - דלקת מוח נדירה שקורית אחת לאלף מקרים. הוא אישר את השערתו של דאל, שכמות גדולה של גאמה גלובולין היתה מונעת את ההידבקות במחלה. לא קשה לנחש את רגשות האשמה שעינו אותו.

את המחברות הללו, המתמקדות בפרטי הפרטים של האסונות, גילתה המשפחה רק אחר מות הסופר. אין הסבר חד-משמעי לתופעה הכפייתית הזאת. לפי פרשנותו של מחבר הביוגרפיה החדשה, ביקש דאל לקבע באופן זה את הכאב לעולמים והבטיח שלעולם לא יחלים ממנו. מותה של אוליביה השאיר אותו "חסר אונים ובייאוש".

שלוש שנים אחר כך זכתה פט באוסקר על משחקה בסרט "הוד". היא היתה בהריון עם בתם הרביעית, לוסי. אופליה - הבת השלישית - נולדה שנה קודם לכן. פט שיחקה אז בסרטו האחרון של ג'ון פורד "שבע נשים" וכל המשפחה באה עמה ללוס אנג'לס. ביום הרביעי של הצילומים חלף את ראשה כאב נורא, ודאל מצא אותה יושבת על המיטה מבולבלת. היא אמרה לו שהיא רואה כפול ויש לה פנט.'סיות מוזרות ומחשבות משונות. אחרי זה איבדה את ההכרה.

אחרי שלושה שבועות החלה להתעורר. רואלד שכר מטפלים מסוגים שונים כדי להחזיר לה את יכולת הדיבור והתנועה וגייס את אנשי הסביבה לעזרה. אחדים טיפלו באם, אחרים בילדים והוא כתב בזמנו הפנוי, כדי להתפרנס.

התברר לו שחל באשתו שינוי עמוק. גם קודם לכן לא היו אלה נישואים אידיאליים, ומה שהחזיק אותם היו הילדים שנולדו בהפרשי זמן קצרים והאסונות המשותפים. נערת הזוהר היתה לנכה ולמעמסה. לבעלה היתה תלותית וזרה. למרות הכל קיבלה פט הצעות לככב בסרטים, למשל ב"הבוגר", אבל היא סירבה. לבסוף, ב-1967, הסכימה לקבל תפקיד ואף הופיעה בהצלחה בערב בוולדורף אסטוריה בניו יורק בהתרמה לטובת ילדים פגועי מוח. אחרי הופעתה המוצלחת הודתה ש"רואלד הרקוב", כפי שכינתה אותו, השליך אותה מחדש למים העמוקים שאליהם היתה שייכת.

באוגוסט אותה שנה ילדה ילדה בריאה - לוסי ניל - והמשיכה לעבוד כשחקנית. אחרי שלושים שנות נישואים נפרדו בני הזוג. פטרישה כתבה את הביוגרפיה שלה בספר "As I Am", שהיה לסרט קולנוע מצליח בכיבובם של גלנדה ג'קסון ודירק בוגארד.

Storyteller. The Life of Roald Dahl

By Donald Sturrock

Harper-Collins

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ