בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שבשירה | איך אצמיח כנפיים לקום

"והשמש - שמש" מאת ליאור גרנות

תגובות

ספר קטן ויפה ונוגע ללב הוא "והשמש - שמש" של ליאור גרנות. זה ספר קטן, כפי שסרטים של אריק רוהמר, למשל, הם סרטים קטנים. בחור פוגש בחורה, מדברים קצת, אוהבים, נפרדים. "לך, ששם החיבה היחיד שיש לי בשבילך הוא שמך", כותבת גרנות בהקדשה. משמע, אין לחפש כאן מטאפורות גדולות, סמלים מרומזים. כבסרטי רוהמר, השפה ישירה ובהירה. כבסרטיו, פשטות העלילה וישירות הרגש לא ישללו דיון מעמיק ביחסים ובבדידות, בתלות ובשבריריות, באושר ובמחיר האהבה.

כבר מראשיתו, תחושת סכנה מלווה את הרומן העומד במרכז הספר. אבל התשוקה חזקה מהפחד. "מנורת הניאון לא תפסיק/ לקרוץ הבהובים, מבשרת רע... הסדקים במצחי הקירות יעמיקו/ ואני? אינני זוכרת דבר/ מלבד שתי ידי האוחזות בווילון/ ומלבד שפתי הלוחשות צעקה:/ בואי". ההתמסרות לאהובתה מאיימת לאיין את הדוברת, ובה בעת לפטור אותה מכובדו של העולם הזה: "כשתעמדי מולי/ לא אהיה אלא/ רוח". הסחרור האירוטי אכן מציף אותה: "איך אלך שיכורה לעוד יום עבודה, בראשי/ צווארך, פטמותייך, ירכייך, בטנך.// איך אפקוק את הבקבוק וכולי/ טובעת ביין".

אבל, אולי בתוקף הנסיבות שיתבררו בהמשך ואולי כי כך זה תמיד, אין סימטריה בין השתיים. אהובתה של גרנות מבקשת לשמור מרחק מסויג מן האהבה הטוטאלית, הבולענית. "ביום הראשון הכול לפי התוכנית:/ את קוראת לאור - יום/ ולחושך - לילה... אבל כבר למחרת הכול משתבש:/ איננו יכולות להבדיל בין מים למים/ ובין מים לתהום... אנחנו מכריזות: הפסקה/ את - את/ ואני - אני".

נדמה כי האהובה נבהלת ממסירותה של גרנות, מהתלות שהיא מפתחת בה. נהדר האופן שבו היא מציגה זאת לפניה: "העובדה שחורי המנעול של שתינו/ דומים כל כך/ אין פירושה שרק אני/ מחזיקה במפתח". ייתכן שהיא רק מבקשת לעצור את הסחרור לפני שיהיה מאוחר מדי ("'לוותר עלייך היא הדרך היחידה/ לא לוותר עלייך', את אומרת"), אבל גרנות מבינה את משמעותם האמיתית של דבריה המעורפלים. "ככל שתדאגי לי יותר/ כך אהיה יותר בודדה./ כמו במחלה, כשהרופא סורק בעיניו/ את פלט הבדיקות וממלמל: אני דואג./ אבל אין בכך להפחית את הכאב".

רגע לפני הפרידה הבלתי נמנעת, מגלה האהובה נדיבות: "'אני יודעת להיות אמא/ קחי ממני כל מה שתוכלי'// אני מקפלת את גופי בתנוחה עוברית/ וצורחת". לאחר שגרנות חוזרת "לחיי הקודמים/ שגם הם הפכו בינתיים/ אזור מוכה אסון", הצרחה נהפכת למשהו אחר, לייאוש שקט: "להתפשט, להתקלח, להתלבש, למרוח/ לחם עם משהו, חמאה או גבינה או כלום/ וכל זה בתוך חושך גדול". אחר כך יבואו, אולי, אבל, השלמה, אבל עוד לא. בינתיים גרנות שואלת, באותה כנות כובשת שלה, ללא רחמים עצמיים או הטחת האשמות, "איך אצמיח כנפיים לקום/ אתחתן, לא אתך, בלעדייך/ איך לא תערסלי אותי/ ואני לא אותך, איך/ לא נתפשט, איך אסתפק בך אומרת: ?את יפה'". אבל ככה זה, כמו בסרט של רוהמר, נפגשים, אוהבים, נפרדים, כואבים, ובדרך מלקטים פיסות קטנות של חיים ויופי.

וגם: אהובתה של ליאור גרנות, מתברר, היתה נשואה. גרנות כבר רומזת על חתונה משל עצמה. אולי כדאי לה להיזהר מצעד שכזה, לפחות על פי השורות הקלאסיות שכתב היינריך היינה כבר לפני כ-190 שנים. "צעיר אוהב נערה/ אך היא באחר בחרה/ בעיני זה היא רעה/ נשא אחרת. כך קרה// שהנערה נישאה, כנקמה/ לראשון שמצאה על רמה. אותו צעיר - לבו המה/ כי חש, העולם אותו רימה// והרי כך תמיד, זה מכבר!/ הסיפור הוא ישן ומוכר/ אך מי שבו המדובר/ יוכה לבו עדי נשבר".

תרגום חדש של היינה הנהדר, הרומנטיקן הלהוט והמפוכח, הלירי והציני, הוא תמיד מאורע משמח. האלגנטיות, העדינות וההומור הדק שבלשונו צולחים את מבחן הזמן בקלות יחסית, בוודאי לעומת חלק מן המשוררים בני זמנו, שדבקו ברומנטיקה עד כלות. המר והמתוק שבשירתו, המבט האירוני שבה, יש בהם משהו אקטואלי ורענן תמיד, גם בתרגומו של משה גנן, שבחר במודע שלא להצעיר את השפה ולעדכן אותה יתר על המידה. "הרעילו את לחמי/ כוסי מילאו בסם/ יש מי באהבה/ יש מי בשנאתם// אך ציערה מכולם/ מילאתני דאבה/ זו אשר לא שנאה/ אך גם לא אהבה".

קובץ דו-לשוני זה כולל את מחזור שיריו המוקדם של היינה, "אינטרמצו לירי", ולצדו כמה מן המפורסמים יותר ופחות שבשיריו, ובהם "לורליי". גנן מציג בקובץ בעיקר את הפן הרומנטי של היינה, המתייסר בשברונות לב ומוצא להם הד בטבע. חבל מעט שאין בו ביטוי לעטו המושחז של היינה הסאטירי, הפוליטי, נביא הזעם המבריק, המצחיק והקודר. המבקשים את כל אלה, מן ה"אודה לטשולנט" ועד "גרמניה - אגדת חורף", ימצאו אותו בתרגומיו הישנים והטובים עדיין של שלמה טנאי.

"והשמש - שמש" / ליאור גרנות. הוצאת הליקון, 49 עמ', 55 שקלים "אינטרמצו לירי ושירים אחרים" / היינריך היינה. מגרמנית: משה גנן. ספרי עיתון 77 , 79 עמ', 45 שקלים




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו