כוחו של הקנון

ב"אפריל שבור" מלמד איסמעיל קאדרה את הקורא הנבער על תרבותה ומסורותיה של אלבניה הפראית והנידחת שבארצות אירופה בצורת סיפור רווי-מתח ורווי יופי

רות אלמוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אלמוג

אפריל שבור, מאת איסמעיל קאדרה, תירגם מאלבנית והוסיף אחרית דבר רמי סערי, הוצאת כתר, 2010, 219 עמודים

זוג יוצא לירח דבש. השניים הם תושבי טירנה, בירת אלבניה. הגבר הוא סופר שיש לו עניין רב בתרבות האלבנית המסורתית, ההולכת ונעלמת עם חדירת המודרניזציה. האשה היא יפהפייה בעלת נפש רגישה ושכל טוב. הזוג נוסע במרכבה שנוהג בה רכב אל האזור ההררי בצפון-מזרח אלבניה. "מרכבות כמו זאת שימשו בעיר הבירה לטיולי נופש, ונשכרו בתור מוניות פרטיות".

הקורא פוגש את הזוג רק בפרק השלישי של הספר המרתק הזה כשכבר הגיע ל"איזור גבולי שרובו אדמות בור שוממות". בתוך המרכבה הסגורה שוררת חמימות ויש הרבה אהבה. יש בה גם עיתון שבו נכתב עליהם: "הפתעה נחמדה - הסופר בסיאן וורפסי ואשתו הטרייה דיאנה החליטו לבלות את ירח הדבש שלהם בהרי הצפון".

במקביל למסע הזוג בכרכרה נערך מסעו של גיבור הספר ג'ורג' ברישה, המסע אל המוות שתחילתו בגאולת דם, ששלביה מארב, רצח, קיום הטקס סביב הגווייה שמחייב הרצח, הודעה על כך, טקס האבלות וסעודת ההבראה שגואל הדם חייב לקחת בה חלק על פי המסורת, והמשכו ביציאה למסע ביניים, הכרוך בתשלום מס הדמים במגדל הנמצא במקום בשם אורוש, שבו יושב גובה המס, נציגו של נסיך האזור. סופו בצפייה למותו שלו על ידי גואל הדם הבא.

"אחת היא מה יעשה, ממילא לא ייפטר מן ההגדרות האלה. לא היה שום טעם בתרמית עצמית: כוחו של הקנון רב מכפי שחשב. כוחו מגיע לכל מקום, מכה שורש באדמה, עובר את גבולות השדות, חודר ליסודות הבתים, לדרכים, לשווקים ולחתונות (...) ומוסיף להעפיל עד לשמים, ומשם הוא יורד בתור גשם כדי למלא את תעלות ההשקייה: הן המשמשות סיבה לכשליש ממעשי הרצח".

הקנון הוא קובץ חוקים נוקשה מימי הביניים שקבע את סדר החיים באלבניה עד לשנות השלושים של המאה העשרים ואולי גם לאחר מכן. אין לו קשר לדתות המקומיות, הוא אולי עתיק מהן, ועתיק מן הזמן שהועלה בו על הכתב.

בין השאר חייב גואל הדם לשלם מס על גאולת הדם. יש אפוא למסורת גאולת הדם גם היבט כלכלי. יש מי שמרוויח ממנו, אפילו מתקיים ממנו. אי אפשר להימלט מביצוע גאולת הדם, שהוא גזר דין מוות כפול בריבוע. גזירת גורל מבעיתה. עכשיו, לאחר ששילם את המס מגיע תורו של ג'ורג' ברישה להירצח. איש צעיר שטרם ידע אשה, אבל הוא יודע שנותרו לו שלושים יום לחיות.

יש בקנון הפרימיטיבי הזה גם דברים יפים, והקורא ילמד בין השאר גם על הלכות האירוח המקדשות את האורח כאל.

מסעות הזוג וגואל הדם מקבילים וחותכים זה את זה. הסופר הביא את אשתו החדשה לאזור שבו ממשיכים לקיים את המסורת כפי שהיא ככתובה בקנון העתיק. הסופר מכיר את המנהגים הללו, יש לו בהם עניין אינטלקטואלי כפולקלור והוא מבקש לשתף את אשתו בידע שלו בסיוע מסע הכלולות שלהם. אבל ככל שמתקדם זמן המסע כן היא קמלה והולכת, ועמה אולי גם אהבתה אל בעלה.

באחת משיחותיהם, כששואלת דיאנה את בעלה על פשר הסרט השחור על שרוולם של גואלי הדם, אומר בעלה: "בשום מקום אחר בעולם אין עוד ארץ, שאפשר לפגוש בה בדרך אנשים הנושאים על עצמם את אות המוות כאילו הם עצי יער המסומנים לכריתה". בעת המסע עוברת דיאנה תהליך, תהליך של התפכחות, שכרוך בין השאר במעין התאהבות הזויה בג'ורג' ברישה, העומד למות, כמו יכולה היתה אהבתה להצילו, ואילו ג'ורג' עובר גם הוא תהליך של הסתגלות אל הרעיון שגורלו נחרץ והוא נאחז בהזיה המעורפלת על האשה היפהפייה שבכרכרה, כמו היה ארוס מאפשר לו ניצחון על תאנטוס. שניהם נוחלים מפלה בעימות בין הקדמה לבין המסורת המאובנת. ג'ורג' ימות, כמובן, בהזדמנות הראשונה, ודיאנה שמנסה לפרוץ אל אחד המגדלים של המקום יוצאת שבורה ושונה לתמיד. האם זו הרומנטיקה שהלכה לאיבוד? האם זו האהבה שנתגלתה ככוזבת?

לא ברור. הספר מעלה שאלה שעליה אין הוא עונה והיא: מדוע מוציא הסופר את אשתו לירח דבש שבו היא צפויה להגיע לכלל זעזוע ושבר?

איסמעיל קאדרה הוא סופר רב-עורמה. הוא כתב למעשה רומאן דידקטי, רומאן שמלמד את הקורא הנבער על תרבותה ומסורותיה של הארץ הקטנה, הפראית והנידחת שבארצות אירופה. הוא אינו כותב מתוך ביקורתיות אלא מתוך רצון ללמד. אבל הוא כאמור רב-עורמה וכדי להביא את הדברים המעניינים והמוזרים הללו לידיעת קוראו, הוא רוקם סיפור רווי-מתח ורווי יופי, כדי למשוך את לבו, והוא מצליח בכך. בסופו של דבר, מתוודעים הקוראים אל דבר נורא שהסופר מבקש לקשור לו איכות של הוד וקדושה, אבל גם מותח עליו ביקורת סמויה.

אחרית הדבר של רמי סערי מאירת עיניים. הספר מומלץ לכל מי שעניין לו בתרבות עתיקה, יחידה במינה, שהמודרניות לא הצליחה למחוק אותה.

איסמעיל קאדרה נחשב גדול סופריה של אלבניה. זה ספרו החמישי המתורגם לעברית והשני המתורגם ישירות משפת המקור, קודמו היה "הפירמידה", אף הוא בתרגומו המשובח של רמי סערי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ