בת קול או קול השטן

לא את הדמות הדמונית גירש אברהם בדרך לעקידה, אלא את מחשבותיו המרדניות של בנו יחידו

עלי יסיף
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עלי יסיף

עוד הדרשנים הקדומים בתקופת חז"ל ביקשו "למלא" בתוכן סיפורי את "הפערים" הידועים בסיפור העקידה המקראי. הפער הגדול שבהם הוא אולי שני הפסוקים הקצרים המתארים ביובש-מה ובאופן מקוטע את דרכם של אברהם ויצחק אל מקומה של העקידה: "וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים. ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק" (בראשית כב, ג-ד).

מה אירע באותם שלושה ימים הרי גורל? הייתכן שבמהלכם לא התרחש דבר בין הבן לאב ההולך לשחטו, שעל פי אותם דרשנים לא הלך כשה לטבח, כי היה כבר צעיר בוגר בן שלושים ושבע שנים? אף לא מלה או מבט? אף לא הרהור של ספק או רגש של כאב בלב האב ההולך לשחוט, ושל צער פרידה מן העולם של הצעיר ההולך להישחט?

השאלה אכן העסיקה את הדרשנים הקדומים, ובוודאי גם את הקהל שהצטופף בבתי הכנסת של ארץ-ישראל ובבל בעת העתיקה, ששמע ביראה את הקריאה בפרשה הקדושה, והאזין בקשב לדברי הדרשנים שביקשו להתמודד בדרשותיהם עם השאלות הקשות העולות ממנה. על התמודדות כזאת עם המסע להר המוריה מעידים קטעי דרשות ששרדו במדרשים הקדומים, שהלכו והתגבשו במשך מאות שנים במהלך ימי הביניים (בילקוטים המדרשיים למיניהם), אך הגיעו לכדי שלמות ספרותית ואידיאית בחיבור עברי מופלא מתקופת הרנסנס, הידוע בשם "ספר הישר":

ויהי בלכת אברהם עם יצחק בנו בדרך ויבא השטן וידמה לאברהם כתואר איש זקן מאד ענו ושפל רוח מאד. ויגש אל אברהם ויאמר אליו: הכסיל או בער אתה אשר אתה הולך לעשות הדבר הזה היום מבנך יחידך, כי נתן לך האלהים בן באחרית ימיך לעת זקנתך, ותלך ותשחטהו היום על לא חמס והאבדת את נפש בנך יחידך מן הארץ? הלא ידעת אם לא שמעת כי אין הדבר הזה מאת ה', כי לא יעשה ה' לאיש כרעה הזאת בארץ, לאמר לו: לך שחט את בנך. וישמע אברהם את הדבר הזה וידע כי דבר השטן הוא אשר בקש להתעותו מדרך ה'. ולא אבה אברהם לשמוע בקול השטן, וגער בו אברהם וילך לו.

וישב השטן ויבוא אצל יצחק וידמה ליצחק כתואר איש בחור יפה תואר ויפה מראה מאד. ויגש אל יצחק ויאמר אליו: הלא ידעת אם לא שמעת כי אביך הזקן והכסיל הזה מביאך לשחטך היום חנם. עתה בני, לא תשמע אליו ולא תאבה לו, כי הזקן הוא כסיל, ולא תאבד את נפשך היקרה ואת תארך הנאה מן הארץ. וישמע יצחק את הדבר הזה ויאמר לאברהם אביו: השמעת אבי את אשר דיבר אלי האיש הזה? כזה וכזה דיבר. ויען אברהם את יצחק בנו ויאמר אליו: השמר לך ממנו ואל תשמע אל דבריו ואל תאבה לו כי שטן הוא לנו להעבירנו ממצות אלהינו היום. ויגער אברהם עוד בשטן וילך לו השטן מעליהם (ספר הישר במהדורותיו השונות, פרק תשיעי).

אכן, ברמה הסיפורית הדברים פשוטים: המספרים את סיפור העקידה מחדש מכניסים לתוכו דמות חדשה שלא היתה קיימת שם במקור - דמותו של השטן. כך הופך הסיפור צבעוני ואף דרמטי יותר, כי בסיפור המקראי המקורי נעדרת אולי הדמות המעניינת ביותר - זו של האנטגוניסט, היריב המושבע העומד מול גיבורו של הסיפור, מתעמת ומאתגר אותו. שילוב דמותו של השטן דווקא כאן היא טבעית ומובנת, לאור אמונותיהם של המספרים-הדרשנים ושל קהל שומעיהם שהשטן והמטאמורפוזות הצבעוניות שבהן הוא מתגלה מעת לעת בפני בני אדם היו חלק מתמונת עולמם. הפגישה עם השטן בדרך אל העקידה אינה רק ממלאת בתוכן סיפורי את "הפער" שבטקסט המקראי, אלא מחזקת גם את האתוס הדתי של הטוב והרע, הראוי והשגוי, ובעיקר את כוחם המוסרי של הצדיקים הגדולים לעמוד נוכח פיתוייו רבי העוצמה של השטן.

הסבר כזה לסיפור מחדש של העקידה מתייחס אמנם להעמדה הנראטיבית, אך מתעלם ממשמעות דברי השטן ומזהותו. ידועים דברי חכמים עוד בתקופת התלמוד המזהים בין יצר הרע לשטן. אין השטן, על פי תפישה זו, אלא הכוח השלילי הדובר אלינו מתוכנו, ומנסה להסיטנו מדרך הישר, כדברי אברהם לבנו: "כי שטן הוא לנו להעבירנו ממצות אלהינו היום". השטן נתפש כאן לא כיישות אלא כמושג, כנוכחות נפשית ולאו דווקא פיסית. תפישה זו מתחזקת אף מן הדרך שבה בחרו המספרים-הדרשנים להעמיד את דמותו של השטן: כאשר הוא עמד מול אברהם הוא נראה "כתואר איש זקן מאד ענו ושפל רוח מאד", וליצחק "וידמה ... כתואר איש בחור יפה תואר ויפה מראה מאד". כלומר, אין לנו כאן עניין עם השטן כדמות דמונית, אלא כקול הדובר אל גיבורי העקידה מתוכם.

נוכחותו של השטן בדרך היא, על פי הסיפור, הקשר האנושי היחיד הנוצר בין האב לבנו. הקול האחר, היצר הרע הדובר בנפשו של יצחק, הוא בלבד גורם לו לשתף את אביו בספקותיו, בחרדתו העמוקה מן המוות ההולך ומתקרב אליו עם כל צעד המקרבם אל הר המוריה. דברי השטן - הקול הדובר אל יצחק מבפנים - אינם שונים באופיים מפחדיו הטבעיים של כל צעיר שאינו מוכן עדיין להיפרד מחייו קודם שמיצה אותם, ואשר רואה את מעשי הוריו שהובילו לקראת מותו מעשי טירוף ואיוולת. כך, באמצעות ההתחפשות לשטן, נוכח אברהם לראשונה בכל עומק היסוסיו וחרדותיו של בנו: יצחק אינו עוד הילד הקטן התמים והשותק, אלא צעיר שאינו מוכן למות על משוגות אביו. אין להתפלא, לכן, על תגובתו המיידית והתקיפה של אברהם: "ויגער אברהם עוד בשטן וילך לו השטן מעליהם". לא את הדמות הדמונית גירש כאן אברהם, אלא סתם את הגולל על מחשבותיו העצמאיות, המרדניות של בנו יחידו, שהתפרצו מתוכו בתחפושתן השטנית.

אך בעוד מחשבותיו ורגשותיו של יצחק מובנים וצפויים, לא כן אלה של אברהם, הנשמעים בקולו של השטן: "הלא ידעת אם לא שמעת כי אין הדבר הזה מאת ה', כי לא יעשה ה' לאיש כרעה הזאת בארץ, לאמר לו: לך שחוט את בנך". אברהם שמע בחשכת הלילה קול הדובר אליו ומצווה אותו ללכת אל הר המוריה ולשחוט שם את בנו. מהיכן לאברהם הוודאות שהקול ששמע הוא קולו של אלוהיו, ולא קולו של השטן? והרי הקול האחר הדובר מתוכו שואל אותה שאלה בדיוק: לא ייתכן שאלוהי הצדק והאמת יצווה על מאמינו הגדול והיחיד צו נורא כזה.

כאשר שאלתי את תלמידי במשך השנים, מנין ידע אברהם שהקול הדובר אליו באותו לילה נורא היה אכן קולו של האל ולא של השטן, היתה התשובה, בדרך כלל, הוא פשוט ידע, הוא הרגיש בתוכו את הקול, כפי שידעו נביאי המקרא הגדולים שהקול הדובר אליהם הוא האלוהים. תשובתי-שאלתי לכך היתה: האם יודעים הם כמה אנשים ממלאים את בתי החולים הפסיכיאטריים או את בתי הסוהר, המשוכנעים בוודאות שאין למעלה הימנה ששמעו את קולו של האלוהים שציווה עליהם לרצוח את נשותיהם או ילדיהם, לפוצץ את המסגדים על הר הבית או את מגדלי התאומים בניו יורק? מהו אם כן הקריטריון שבאמצעותו נדע אם קולו של האל הוא הדובר אלינו או קולו של השטן?

התשובה לכך טמונה כנראה בדברי אותם סטודנטים שהסיטו את השאלה אל נביאי המקרא (עוד ראיה לחשיבותו של השיח עם סטודנטים). לא מצינו בדברי האל אל נביאיו אפילו פעם אחת שבה הם ציוום לעשות מעשה לא אנושי. היפוכו של דבר: בכל אחד מדבריהם ישנה אזהרה חמורה מפני מעשים כאלה, והדרכה כיצד לנהוג בצדק אנושי, בנחמה לאומללים, באהבה לסובלים. הקריטריון לאבחנה בין דברי האל לדברי השטן אינה בעצם שמיעת הקול - קולות כאלה שומעים אנשים חדשים לבקרים - אלא בתוכם של הדברים. אם הקול הדובר מצווה עליך לשחוט, לכבוש, ולהרוס לשרוף עצים ולגרש אנשים מעל אדמתם - דע שזה קולו של שטן. אם הקול הדובר אליך מצווה עליך לאהוב את האדם, כל אדם, ולהעמיד במרכז היקום את כבודו ואת אושרו - אין ספק שהקול הדובר אליך היה קולו של אלוהים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ