מחווה לריכרד ואגנר

סטפאן מלארמה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סטפאן מלארמה

שיר מחווה זה לריכרד וגנר נכתב ב-1886 בהזמנתו של אדואר דיז'רדן, ידידו של מלארמה. דיז'רדן, משורר סימבוליסט זוטר, היה מעריץ נלהב של וגנר, ואף ייסד כתב עת שהוקדש כולו למלחין הגרמני שמת שלוש שנים קודם שהתפרסמה סונטה מסתורית זו של מלארמה בכתב העת.

בניגוד לרבים מעמיתיו הצעירים, יחסו של מלארמה לווגנר ולתאוריה של "יצירת האמנות הכוללת" שלו היה מורכב מאוד, ונע בין הערצה לגאונותו המוסיקלית לבין הסתייגות קשה מ"פלישתו" ברגל גסה למחוזות השירה.

יחס רב-ערכי זה בא לידי ביטוי במסה שהקדיש לווגנר ב-1885 ("ריכרד וגנר: הרהורים של משורר צרפתי"), שם כתב בין השאר כי יצירתו הטקסטואלית/מוסיקלית המשולבת של המלחין הגרמני היא "אתגר יחיד במינו שממיט ריכרד וגנר על המשוררים, שאת חובתם הוא עושק בעזובת תמימה ומזהירה מאין כמוה".

גם סונטת המחווה לווגנר מבטאת התחבטות דומה.

המרובע הראשון בסונטה מוקדש לתיאור התמוטטותו של עמוד תווך ולתפאורה המורבידית של האריג העוטף כתכריך את כל המצוי בחללו של אולם קורס. פרשנים רבים התייגעו בביאור שורות קשות אלה. נראה כי ההסבר ההגיוני ביותר הוא זה הרואה בהתמוטטות אלגורית זו סמל למפלתה של השירה הוותיקה לנוכח עלייתה של המוסיקה החדשה, אשר מבשרה הגדול הוא וגנר.

את המרובע השני פותחת הגדרה רבת הוד של השירה: "הרטט הניצח והקדמון כל כך של כתב סתרינו". השירה - אותם היירוגליפים בני בלי גיל היודעים לפרוש כנף ולהעביר צמרמורת בקוראיהם (שורות 7-6) - נידונה עתה לשוב למצבה הסטטי ולהיטמן "בעומק הארון" כאבן שאין לה הופכין (שורה 8).

נושאם הדקדוקי והמהותי של שני המשולשים הוא ריכרד וגנר, המוצג - ספק באירוניה, ספק בהערצה - כ"אלוה" הבוקע "מתוך ההמולה החייכנית העתיקה", כלומר מתוך המוסיקה שקדמה לו. תכליתה של מוסיקה "חייכנית" זו היא עינוג הקהל, והיא "שנואת צלילות הדעת הנוהרת", כלומר אויבתה של המוסיקה הרציונלית הנכתבת מתוך חישוב ומודעות (הגדרה ההולמת כמדומה את יצירתו של מלארמה עצמו הרבה יותר מאשר את הלחנותיו של וגנר).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ