טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הללויה ומרמלדה" מאת טליה שגיב | כיסופים לגעגוע

טליה שגיב מאזינה לילדות ברוב קשב. כך מושג אפקט ספרותי שמעיד על חשיבותה בחיי האדם ועל נקודות התורפה שבהתרפקות עליה, וגם בהתפלשות בה

תגובות

הללויה ומרמלדה

טליה שגיב. הוצאת ידיעות ספרים, 188 עמ', 88 שקלים

שאול, גיבור החלק הראשון בספרה של טליה שגיב, שם את עצמו לפעמים בנעליה של אליס בארץ הפלאות, ומדמיין לעצמו תהליכי צמיחה והתגמדות. נראה כי ממדי גופו הם אף פעם לא בגודל הנכון, ושאול מתקשה להתאים. חוסר ההתאמה שלו מעורר לעתים הזדהות, אבל בעיקר הוא מכוון את הקוראים בספר הביכורים של טליה שגיב להתייחס לילדות כאל מרכיב גמיש בחיי האדם.

אנקדוטות מקוטעות, מחשבות אורחות לרגע ורסיסי רשימות מאכלסים את ספרה של טליה שגיב. הספר מחולק לארבעה חלקים, כל חלק מספר את סיפורה של דמות אחרת, כשהחלק הרביעי מתאר ארבעה בני משפחה אחת. הרושם הראשוני שעורר בי הספר הוא של הליכה במסלול הכתיבה האופייני למה שמכונה אצלנו "ישראליות" - נתיב מוכר בסיפורת העברית, מן הבית הפרטי אל הבית הלאומי. אולם, בניגוד לכך וכמעט במובהק, הרומן הישראלי הזה אינו מבקש ללכת בגדולות, אלא מתמקד במרחב הפרטי של גיבוריו.

שאול, הדמות הראשונה בספר, הוא ילד מזדקן שגדל בחוץ לארץ. בבגרותו הוא עדיין מתרוצץ בין אבחונים מקצועיים כדי לברר מה מתאים לו לעשות בחיים, אינו מצליח להימנע מפגיעה ושקוע בקשר של חייו - מההווה לעבר, אבל לא באמת סוגר מעגל משום סוג. מיכאלה, הדמות המרכזית בחלק השני, היא אשה מזרחית השואפת לזכות בכבוד, אך תובעת אותו באופן חרישי מדי; היא מודעת לסטיגמה, חונה במרכז המיינסטרים ועסוקה תדיר במדידת בחירותיה - להיות אם ורעיה העובדת במשרה לא מספקת - מול אלה של חברתה מימי בית הספר, רווקה שזיו חיוניותה לא הועם. הדמות השלישית היא חלי, שעל חורבות בית סבה בנהריה מוקם בית חדש לה ולאחיה. החלק הרביעי מספר על משפחת גבעון, שבה מסרבים האב הכבוי והאם שחייה חסרים תכלית להזדקן; וילדיהם, בן הומוסקסואל שמושתק ובת רווקה ואם חד-הורית המתלבטת בנוגע לנטיותיה המיניות - מתקשים להתבגר.

בחירות ספרותיות מעודכנות אלה בוודאי נעשו במכוון ואולי אפילו באופן מתריס מצד הכותבת, שדש הספר מספר לנו כי היא דוקטורנטית לסוציולוגיה. בקריאה שטחית, נכונה לקוראים - זבובים על קירותיהן של הדמויות בספר - הרמת גבה, שכן קצוותיהם של הסיפורים האישיים פרומים והקשרים ביניהם קלושים. נדמה שהחיבור היחידי בין הסיפורים הוא המסלול השיכור שבו מהלכות הדמויות: מבוגרים מיוסרים וחסרי מנוח המתקשים להתנתק מחוויות ילדותם כדי להתקדם, אולי מתוך מודעות חמימה כי חייהם בעצם די מוגנים.

הקושי להתנתק מהילדות מזמן מחשבה על התופעה הנקראת הארכת הילדות. מקורותיה של תופעה תרבותית זו ידועים במחקר ההיסטורי והסוציולוגי, ונטועים בארצות המערב של המאה ה-19, אז התפתחו ערכי המעמד הבינוני בחברה כולה וקודשו באמצעות אתוסים, דוגמת הציות לערכי המשפחה, ונורמות שמכתיבה השאיפה לפרטיות: ההשכלה, העבודה הקשה, המהוגנות והמכובדות. לכל אלה כמו אומרת שגיב: הילדות אינה פסגת מימושו הייחודית של האדם. דמויותיה של שגיב אינן מבקשות בדרך כלל לערער בגלוי על הנורמות החברתיות, אך כל העת משקיפה הבגרות אל הילדות, מתריסה, מקלסת, מזכירה שלא רק תום ובוהק היו בה, ושלא בהכרח דרך הסוגה בשושנים מובילה אליה חזרה לעת בגרות. להיפך; לא רק אל מה שנמוג נשואות העיניים, אלא גם לחוויות לא פשוטות שמוטב היה בעצם לשכוח, וגם לדברים שלא קרו כלל. עם זאת, הילדיות המשתקפת מבעד לנפשן של הדמויות - דמויות חזקות לכאורה בכל פרמטר חברתי נראה לעין (מסופר פה על אנשים מבוססים, בריאים וצעירים יחסית) - אינה מטיפנית, ולא מתייחסת אל לבטיהן כאל "ילדותיים", אלא משרתת מהלך מתוחכם יותר, של הצבת סימני שאלה.

שגיב מאזינה לילדות ברוב קשב. כך מושג אפקט ספרותי שמעיד על חשיבותה בחיי האדם ועל נקודות התורפה שבהתרפקות עליה, וגם בהתפלשות בה. עד כדי כך מציבה שגיב סימני שאלה, עד שלפעמים, בנשימה אחת עם הכמיהה לילדות, מתגנבת פנטסיה לסיים את המסע, להריץ קדימה את הסרט הזה מבלי לחוות אותו באמת. כך אצל מיכאלה, שמעדיפה להביט אל גבו המתרחק של בן זוגה האנונימי לרומן חיכוכי הרגליים בנסיעתה באוטובוס מתל אביב לחיפה מאשר לעשות צעד של ממש להיכרות; ואצל שאול, שלומד על הזיקנה מתוך התבוננות בקשישים, "מכין את עצמו במודע, כמו לקראת טיסה לחלל, לביטחונו העצמי שיאבד, לעור ידיו שיכמוש, לשיווי משקלו שיתערער"; כך זה גם אצל חלי, שמבקשת לכבוד יום הולדתה ה-30 להזדקן.

חלק מהאנקדוטות בספר חלשות ונשכחות, אך ככלל קולה של טליה שגיב אמיץ ונדיר, בעיקר כשבשקט-בשקט היא טומנת בין הפסקאות עמדות בלתי שמרניות (למשל בסוגיית האימהות הלוחצת והבחירה בזוגיות כפויה), ומבליעה אמירות ביחס לסוגיות של החמצה, אכזבה, אדישות וניכור, שמצליחות להיות בה בעת גם מאופקות וגם כנות וחשופות.

"הללויה ומרמלדה" מציע רגעים מכמירי לב רבים, עד שנדמה שעליהם בנוי הספר. בסגנון כתיבתו המתומצת הוא מצליח להעביר את כל הבנאליה הרגילה - רגשות, תחושות, טעמים - אבל מעלתו היא בכך שהוא מצליח לתווך לקוראים גם את תחושת הכיסופים לגעגוע עצמו, את הכמיהה לקחת חלק באותו דבר-מה, ספק חמקמק ספק מדומיין, שנחזה להיות עבר אמיתי. זהו ספר העוסק במבוגרים שהילדות מפעמת בהם, אבל לא באופן רומנטי, סנטימנטלי או נוסטלגי. התבוננותה המפוכחת של שגיב באופק חיי האדם היא שמקנה לה את הכוח לתפוש את הילדות ולהעביר אותה הלאה - לא כפצע פתוח ברקמה החיה, אלא כהצטלקות המשתנה עם הנסיבות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#