"הפקרות" מאת רבקה קרן | אשה בורחת מעצמה

אירועים אלימים עוברים על גיבורת הספר "הפקרות", אך כתיבתה של רבקה קרן מנציחה אותם מבלי להיגרר לתיאורי זוועות שמטרתם לזעזע

יעל סגלוביץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל סגלוביץ

הפקרות

רבקה קרן. הוצאת אגם, 294 עמ', 84 שקלים

העיצוב של כריכת הספר "הפקרות" יפה במיוחד. בחלקו העליון תמונה מלבנית של מגדלור אפוף עננים אפורים כהים; בחלקו התחתון תמונת אשה, שנדמה כאילו נתפסה בעודה בורחת ומחצית ראשה מחוץ לתמונה; ובין שני אלו חלל לבן ובו שם הספר ושם המחברת. תחושת מועקה עולה מהתמונה הכללית. אך התבוננות נוספת, מעמיקה, באשה מעלה תהיות - היא נמצאת בתנועת בריחה אבל לבושה יפה, מסודרת ומאורגנת כל כך; שרשרת הפנינים מונחת היטב במקומה, שערה נשפך נעים על כתפייה ותנועתה מדויקת - האומנם היא בורחת?

גיבורת הרומן "הפקרות" מתוארת כמי שבורחת ללא הרף: מסרביה לסרייבו; מבוסניה אל חיק משפחתה; ממשפחתה אל ישראל; ומישראל חזרה אל הבית מול יער אפטין אשר בסרביה. זוהי תמיד בריחה מהגרוע מכל אל אסון נורא עוד יותר. אך אף על פי כן, כמו בתמונת הכריכה, זוהי תמיד בריחה מסודרת ומאורגנת - כמעט מאורגנת מדי. בחלקו הראשון של הרומן משרטטת רבקה קרן, ביד קלה ובכתיבה קולחת, את קורות מארי ומשפחתה, המתגוררת בחלק הסרבי של יוגוסלביה לשעבר, במשך המלחמה הקשה של שנות ה-90. מארי, נערה צעירה לפני נישואיה, מאבדת במלחמה את כל היקר לה. כל מה שהיה מוכר ואהוב בסביבתה נהפך זר ואפל: בנדק, ארוסה, נשלח אל המלחמה ונהרג בסרייבו עת שהוא מנסה להציל חייל אחר; אחיה נשלחו גם הם אל המלחמה, נעדרו לתקופה ארוכה, ולבסוף התגלו מתים בתוך קבר אחים; מצבו הנפשי של אביה הידרדר, עד שהוכה למוות במסבאה מקומית. מארי עצמה, בניסיון אחרון ונואש להחזיר אליה את אהובה המת, ברחה אל סרייבו ונאנסה שם על ידי קבוצה של חיילים שיכורים. לבסוף הצליחה להביא עצמה לחזור חזרה אל ביתה ויחד עם אמה השבורה נפנתה להתמודד עם הרעב, הבדידות והאימה הכרוכים במלחמה.

אירועים אלימים וקשים נוספים עברו על מארי במלחמה אך כתיבתה של קרן מצליחה להימלט מן הפאתוס המיותר שעלול להשתחל אל תיאורים אלו והיא מנציחה אותם מבלי להיגרר לתיאורי זוועות שמטרתם לזעזע את הקוראים. אירועי העלילה מקבלים תפנית משמעותית כאשר מארי מגלה דרך אולגה, אמו של בנדק, שישנם שורשים יהודים בעברה. גילוי מרעיש זה הוא פתיח לסדרה ארוכה של גילויים וחשיפות, שמובילה את מארי לנסוע לישראל כמטפלת של קשישים ולגשש כאן אחר זהותה.

בישראל ממשיכה הדרמה וצוברת תאוצה כאשר, בין השאר, מתאהבת מארי בבחור יהודי בשם דויד, מחליטה להתגייר, מגלה מזימות משפחתיות, חושפת קשרי דם אפשריים עם אהובים לשעבר ובהווה, ומתחקה (באמצעות כתב סרבי מסתורי) אחר עברו המורכב להפליא של סבה מצד אביה. עם זאת, האירועים בחלקו זה הרומן, המופיעים בזה אחר זה בקצב מסחרר, אינם יוצרים תחושה של מתח או היפעמות, אלא תחושה של ריחוק מהטקסט וספקנות כלפי האירועים המתרחשים בו.

אחת הסיבות לכך נעוצה בפאתוס. מה שהופיע בצורה מאופקת בחלקו הראשון של הרומן מופיע בחלקו השני בכל עוצמתו: "התעוררתי בבהלה. הווידוי שהשמעתי בחלומי הטיל עלי פחד. לא ידעתי איפה אני. ואז, במכת פתע, נזכרתי. אין לי ויזה. ברחתי משדה התעופה. אנטון מת ונקבר אתמול. עוד מעט יגיע בן דוד אחד לקחת את מפתח הדירה. צריך לקום. צריך לבקש מהשכנה להשגיח על הכלבה עד שאבוא לאסוף אותה ולהסתלק מיד, לפני שיעצרו אותי". בנוסף, הקצב שבו ניתכים האירועים רבי העוצמה מונע כל אפשרות לעיבוד מלא שלהם. כך קורה שבמקום מועקה או חרדה, מרגישים הקוראים בעיקר אדישות ואפילו מבוכה אל מול מה שנהפך לעתים לפרודיה של ממש: "אולגה ילדה אותי?! אולגה היא האמא האמיתית שלי, ובנדק היה מאומץ?... אם ככה, דויד... אם ככה... אני ואתה בני דודים!"

מארי, שברחה בחלקו הראשון של הרומן מן המלחמה, נדמית לפתע כמי שמנסה לברוח, באופן כמעט קומי, מקולמוס המחברת המטילה עליה עוד ועוד אירועים כבדי משקל. בתוך מערבולת האירועים הדרמטיים נהפכות הדמויות למעין בובות בתוך משחק ידוע מראש הכולל אינספור מהלכים דרמטיים וכך מטשטשות עקבות המתח והמועקה שטבעי היה כי ילוו את האירועים הללו.

דוגמה מובהקת לטיפול חלקי בסוגיה מרכזית ברומן נוגעת לתשוקתה הפתאומית של מארי להתגייר בעקבות הגילוי על העבר האפשרי של סבה כיהודי. החלטתו של אדם להמיר את דתו, תהליך כה מורכב וארוך, מחייבת הסבר מעמיק - האם עצם הידיעה כי ייתכן וסבה של מארי היה יהודי הוא הסבר ממצה ומלא להחלטה כה משמעותית? כתשובה לשאלה זו, טוענת מארי כי "חשוב לי לדעת מי אני באמת, אמרתי. אני מרגישה כאילו איבדתי את הזהות שלי". קשה להבין מדוע היהדות נהפכת להיות לפתע לדבר שמגדיר בעבור מארי את זהותה הפנימית.

אך דווקא אם השתכנעו הקוראים בנוגע לבחירה זו, הם יהיו מופתעים כפליים כאשר יגלו כי בתום תקופת לימודים מפרכת וארוכה מחליטה מארי, ברגע האחרון, שלא לגשת לראיון הסופי בבית הדין לגיור. היא מודיעה לדיין כי "אני יהודייה גם מצד אמא וגם מצד אבא. אין צורך בגיור", אך היא יודעת כי אלו ספקולציות בלבד וכי אין לה כל מסמך להוכיח את זהותה היהודית. אם באמת ובתמים דרושה לה יהדותה כדי להגדיר את עצמה, מדוע לא ניגשת מארי לאותו ראיון? "הפקרות" הוא רומן שניגש באומץ למשימה קשה ביותר - תיאור של מלחמה עקובה מדם ומורכבת בפני הקהל הישראלי, שמרוכז עד מאוד במלחמותיו שלו. עם זאת, הרומן כה עמוס באירועים עד שבסופו נדמה כי אפילו דמויותיו שכחו את מה שרצה מלכתחילה להזכיר ולתאר.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ