"צללים צרובים" מאת קמילה שאמזי | הכל מואר

האירועים הטראומתיים של המאה ה-20 המתוארים בספרה של קמילה שאמזי מלווים בתחושה מאולצת, כאילו כל אירוע מחליק אל מקומו בצורה קלה מדי

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ענבל מלכה

צללים צרובים

קמילה שאמזי. תירגמה מאנגלית: עידית שורר. הוצאת כתר, 396 עמ', 92 שקלים

על אף גילה הצעיר, קמילה שאמזי היא סופרת חשובה. כילידת פקיסטאן המתגוררת כיום בלונדון הספיקה שאמזי לפרסם חמישה רומנים ב-37 שנות חייה, לכתוב ל"גרדיאן" ולהיכנס לרשימת 20 הסופרים הבולטים בבריטניה של ה"טלגרף". לפני ההישגים והשבחים, מה שהופך סופר לחשוב הוא השאפתנות שלו וההתאמה בין גודל שאיפותיו לבין היכולת לתת להן מענה בכתב. קמילה שאמזי היא סופרת אחראית וחרוצה, ובראש וראשונה אמביציוזית מאוד. אולי מדי. עובדה זו היא שהופכת את "צללים צרובים" לספר חשוב, עד כדי כך שחשיבותו פוגמת בהנאה ממנו.

הספר נפתח בנגסאקי ב-1945, זמן קצר לפני שהופלה עליה פצצת האטום. הירוקו היא מתורגמנית צעירה ומוכשרת, המשמשת גם כמורה ליפאנית לאדם בשם קונרד וייס. הגבר האירופי הצעיר והגמלוני הזה, הבולט כל כך בשונותו בנגסאקי, מתאהב בהירוקו ובין השניים מתפתח רומן. הירוקו היא אשה צעירה שכבר חוותה על בשרה את השונות בתוך סביבה מתנכרת, וחוויית הזרות המשותפת מקרבת את השניים זה אל זה. קונרד מגיע לביתה של הירוקו אחר צהריים אחד כדי לבקש את ידה. אביה לא נמצא, אך הירוקו מקבלת בשמחה את הצעת הנישואים והשניים נפרדים בנשיקה. זמן קצר אחר כך קונרד עוזב את הבית. כעבור עוד כמה רגעים הפצצה נופלת, והבזק האור שלה מאיר הכל בלבן. קונרד, כמו רבים אחרים, נהפך ל"צל צרוב" על אדמת נגסאקי.

החלק השני של הספר נפתח כעבור שנתיים, כשהירוקו מגיעה לדלהי. גם היא נושאת על גבה את הצלקות מאותו יום, אך בארצה היא לא מצליחה למצוא לעצמה מקום, וכך היא מחליטה לנסוע אל אחותו של קונרד, אילזה, שמתגוררת בהודו עם בעלה הבריטי, ג'יימס ברטון. אילזה, המתביישת בשורשיה הגרמניים, נקראת עתה אליזבת, והיא ובעלה מקבלים את הירוקו בשמחה ומתוך תחושת אחריות המעורבת ברגשות אשם. בהודו המצב הפוליטי נהיה פחות ופחות יציב עם ההחלטה על הקמתה של פקיסטאן, ואילזה ובעלה נערכים ליום שבו ישובו לבריטניה.

הירוקו מפתחת רגשות כלפי סג'אד אשרף ההודי, בן טיפוחיו המוכשר של ברטון. אילזה לא רואה בעין יפה את הקשר בין השניים, והעניינים מגיעים לכדי פיצוץ כשהיא מוצאת אותם יחד בסיטואציה אינטימית ומאשימה את סג'אד באונס. על אף שהחשדות שלה נגדו מתבדים במהרה, המצב בבית נהיה מתוח וסג'אד מתבקש לעזוב. הוא והירוקו מחליטים להתחתן, על אף התנגדותם של בני הזוג ברטון ומשפחתו של סג'אד, ובסופו של דבר מוצאים את עצמם כפליטים בפקיסטאן, שאליה לא התכוונו מעולם להגר. שם גם נולד להם בנם היחיד, ראזה.

בחלק השלישי של הספר, שמתרחש בפקיסטאן, נכנס אל חייהם בנם של ג'יימס ואילזה, הארי ברטון, שמתגלה כאיש סי-איי-אי. הארי מתיידד עם ראזה הצעיר, אשר ירש את חיבתה וכישרונה של אמו לשפות. החלק האחרון של הספר מתרחש בניו יורק. הירוקו מגיעה לשם כפליטה, בפעם השלישית בחייה, הפעם בגלל התערערות המצב באזור בתחילת שנות ה-2000, אחרי מתקפת הטרור על ארצות הברית, ומחיה את החברות הישנה שלה עם אילזה כשהיא עוברת להתגורר אתה בדירתה במנהטן.

התחושה המלווה את הקריאה ב"צללים צרובים" היא של מחויבות כנה של הסופרת כלפי הנושאים בהם היא בוחרת לעסוק. שאמזי מתארת את האירועים הטראומתיים של המאה ה-20, החל בפצצת האטום, עבור במלחמת העולם השנייה וכלה בעידן הטרור, ושוזרת אותם בחיי שתי המשפחות שלכאורה חיות בתרבויות שונות מאוד אחת מהשנייה. אבל את המחויבות מלווה לרוב תחושה מאולצת, כאילו כל אירוע צריך להיכנס למשבצת שהוקצתה לו ומחליק אל מקומו בצורה קלה מדי.

צללים צרובים" מונע מתחושה של חשיבות - של הרגע ההיסטורי ושל הכורח להתמודד אתו ולכתוב עליו - ומתוך אותה תחושת חשיבות, הדמויות בספר מאולצות לקשור קצוות ולייצר משמעות: הכישרון של ראזה לרכוש שפות מביא אותו דווקא להצטרף אל הארי בסי-איי-אי; הצורך ביציבות של קים, בתו של הארי, מביא אותה להיות מהנדסת בניין, והיציבות בחייה קורסת יחד עם מגדלי התאומים. שאמזי, הנחושה בדעתה לסגור מעגלים, מכפיפה לא פעם את העלילה לצורך כך: בדיוק ברגע שאין יותר לאן לברוח והקירות הולכים וסוגרים על הדמות, מתגלה מתחת לרצפה מנהרה סודית.

"צללים צרובים" לא משאיר בחוץ את היחסים הקולוניאליים שמתפתחים בעולם שהוא עוסק בו (בין בני הזוג ברטון לבין סג'אד והירוקו), וכן את היחסים הפוסט-קולוניאליים (בין הארי וראזה, ובין קים וראזה). הוא מבקש לתת ביטוי לאנשים שכורעים תחת משא הפוליטיקה והאינטרסים של המדינות שאליהן הם משתייכים, לפעמים באורח שרירותי בלבד. אלא שבניגוד להירוקו, רוב הפליטים מפקיסטאן לא מגיעים לדירות פאר במנהטן ולא זוכים לחיים חסרי דאגות כלכליות. שאמזי אמנם מתייחסת גם אל הגולים שגורלם שפר עליהם פחות - נהגי המוניות בניו יורק שרובם נמצאים בה באופן לא חוקי - אך האיזכור שלהם נראה מתנצל ולא משכנע לנוכח החיים הסטריליים של הירוקו ואילזה. הירוקו מובילה את העלילה, כמי שחוותה על בשרה את כל התהפוכות הפוליטיות והמלחמות שמוזכרות בה. אך אולי מה שהיא זקוקה לו כדי להפוך לדמות משמעותית הוא דווקא מלחמה אחת פחות.

\ Burnt Shadows Kamila Shamsie

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ