הפכתי לספח של הציפור שלי, אנדרה ברינק, גלגולו הראשון של אדאמסטור

גליה צבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה צבר

גלגולו הראשון של אדאמסטור אנדרה ברינק. תירגמה מאנגלית: חנה עמית-כוכבי. הוצאת ינשוף, 144 עמ', שקלים

"לכל בעיה שבעולם יש פתרון בדמות סיפור", כך אומר רופא האליל בן שבט הקוסה למספר המיוסר ט'קאמה - מנהיג שבט ההוטנטוטים, שאבר מין אדיר ממדים מונע ממנו לממש את אהבתו לאשתו הלבנה. עצותיו של רופא האליל אינן מועילות לגיבור, והקללות עתיקות היומין המוטלות על כל אלו היוצאים נגד דפוסי ההתנהגות המסורתיים ושוברים את גבולות המותר והאסור - במיוחד בכל הקשור ליחסים בין גזעיים - מאיימות לחסל אותו, את בני שבטו ואת היבשת כולה.

בספרון קצר בן 144 עמודים טווה הסופר הדרום אפריקאי הידוע אנדרה ברינק סיפור אגדה, שסוד כוחו וקסמו טמונים בעיקר בטשטוש הגבולות שבין מציאות ופנטסיה, בין מיתוס והיסטוריה, בין הווה ועבר, בין כוחותיו האימתניים של הטבע ועוצמתו של האדם, ובין אמונה, כישוף ואהבה בדרום אפריקה רבת הפנים והתהפוכות: "על החוף עלתה הגאות לאט ובקפידה וכיסתה בקצף את עקבות האנשים אשר היו שם קודם, את סימני הגרירה של המים, עד כי לא נותר עוד דבר. חשתי כאילו הושב לי עולמי. נוכחותם של הנוכרים הוסרה כקליפה. שקט ועולה על גדותיו רבץ הים למולי, רגוע כפני אשה הדוברת שקר".

הספר בנוי בכמה רבדים. ליבת הסיפור היא המפגש המורכב שבין מנהיג השבט השחור הרואה, לראשונה בחייו, אשה לבנה, שלהבנתו בוקעת מתוך ביצה מסתורית. הוא מתאהב בה, חוטף אותה וקושר את גורלו וגורל אנשיו בה. למרות התנגדותם העזה של בני שבטו, אשר חשים כי נוכחותה היא הסיבה לכל האסונות שפקדו אותם, נאחז ט'קאמה באשה בכל כוחותיו. זה סיפור המעשה המרכזי, אך הוא רק פרק קטן בעלילה הרחבה של מעשה הגעתו לאפריקה של ואסקו דה גאמה הפורטוגלי בשלהי המאה ה-15 וכיבושה האלים של היבשת על ידי האירופאים. הרסנותו של הכיבוש הקולוניאלי מגיחה מבין השורות, ואכזריותו של שלטון האפרטהייד הלבן מהדהדת קולות רבים לאורך כל עמודיו של הספר מבלי שיוזכר מפורשות אף לא פעם אחת. בין ובתוך כל אלה, נגד כל היגיון, משתלב גם לא מעט הומור, בזכות סגנונו הייחודי של ברינק: הפרקים הקצרים, הכותרים המעטרים ראשיתו של כל פרק, השילוב המופלא של מלים בהוטנטוטית ובאפריקנס, ובמיוחד האירוניה הדקה השזורה בהיבטים הקשורים למין וגבריות: "אני בוש להודות כי הייתי גדול מכפי מידתה. ניסינו כל דרך אפשרית, מלמעלה, מלמטה, מימין ומשמאל, מן הצד, בשוכבה על גבה... על ידינו וברכינו או בעמידה, בכל דרך. אך בדומה לשיחים הקוצניים, בכל פעם שהקירי שלי התקרב אל המקום שאליו השתוקק כל כך להיכנס נראה כאילו הוא מתחיל לצמוח, מוט ענק, גזע עץ עבה ומפותל מכדי שיפלס לו דרך לכל מקום שהוא... אותו דבר פראי ודמוי ציפור צמח לממדים ששום אדם אינו יכול להאמין בקיומם. כל פעם שניסיתי לחדור לתוכה, שב וצמח עוד... עד כי חשתי שלא אני הוא הנושא אותו עמי כי אם אני הוא שהפכתי לספח של הציפור שלי. נאלצתי לצעוד בפישוק רגליים למען אאפשר לו לעמוד או להשתרבב".

הפרופ' אנדרה ברינק, שנולד ב-1935 בדרום אפריקה, הוא מרצה לאנגלית באוניברסיטת קייפטאון. בספריו ומאמריו הביע במשך כל שנות האפרטהייד את סלידתו והתנגדותו לשלטון, תוך שהוא מסכן את חייו ואת חיי משפחתו. היותו בן למשפחה ממוצא בורי - שיזמה ותמכה ברעיון האפרטהייד במשך מאות שנים - הפכה את מלחמתו לרבת משמעות ועוצמה הן בהקשר של דרום אפריקה והן בהקשר העולמי. מאבקו העיקש למען זכויות האזרחים השחורים בארצו, לצד כישרון הכתיבה היוצא דופן שלו, מעניקים לברינק מעמד של סופר-על. עד כה פירסם ברינק מספר רב של רומנים מצליחים שתורגמו ל-33 שפות, כולל עברית, וביניהם: "עונת יובש לבנה", "שמועות על גשם", "זכות התשוקה", "העמק הנעלם", "עת בחושך יביטו", "חומת המגפה", "רגע ברוח" (כולם בהוצאת מעריב). ברינק זכה בפרסים בינלאומיים רבים, ובכללם: הפרס לזכר מרטין לותר קינג באנגליה, פרס מדיסי לכותבים זרים בצרפת ופרמיו מנדלו באיטליה. ברינק היה מועמד לפרס בוקר ועוטר בצרפת באות לגיון הכבוד.

לתוך סיפור הליבה, הרובד הגלוי של הספר, שוזר ברינק ביד אמן מיתוסים רבים, ביניהם מיתוסים יווניים קדומים על מוצא האדם (אדאמאסטור ביוונית הוא פראי, בלתי מאולף, בן לשושלת ענקים ידועה שהולידו זה את זה וביניהם גרגנטואה ופנטגרואל שהוליד את פורפיריק שהוליד את אדאמאסטור), על יחסי מין, גבריות ונשיות.

לצד אלו שוזר ברינק שני מיתוסים אירופאיים מרכזיים בהקשר של היבשת השחורה: המיתוס על אפריקה כלב המאפליה האנושית - מסתורית ומאיימת, והמיתוס על האון המיני העצום של הגבר השחור. בכישרון וירטואוזי ברינק מספר ומנתץ את המיתוסים האלו בו-זמנית משתי נקודות המבט: הלבנה והשחורה. בתווך מתגלה הרובד המיסטי פסיכולוגי: תופעות על-טבעיות ומעשי נסים המשתקפים במצבים נפשיים של הגיבורים כולם ומשקפים אותם. שילוב הרבדים מספר את סיפור הפצע הפעור בלבו של הדובר, שהוא אולי הפצע בלבה של היבשת השחורה כולה - שבה כל בחירה מביאה לאובדן ולהרס.

בספר קצר זה, כמו בספריו הקודמים, יוצר ברינק חיבורים חדשים בין אמת לזיכרון. כפי שהעיד בראיון אתו, האמת לדידו אינה בהכרח ההיפוך של השקר, אלא דווקא של השיכחה. לשון אחר: האמת היא רק מה שזוכרים ומצילים מתהום הנשייה, מאזור הדמדומים של אי הידיעה. בתוך אזור זה שוזר ברינק את ההיסטוריה של האדם הלבן והאדם השחור ביבשת האפריקאית החבוטה. ברינק כותב אחורה לתוך ההיסטוריה הפצועה של דרום אפריקה, תוך שהוא מטיל את יהבו על החיבורים המורכבים שבין לבנים ושחורים. בספריו הרבים מנסה ברינק לקעקע מן היסוד רעיונות של טוהר הגזע, אשר עמדו בבסיסו של האפרטהייד הנודע לשמצה, אך בה בעת הוא מודע למציאות העכשווית הנפיצה של דרום אפריקה.

את גלגולו הראשון של אדאמסטור, המשחזר את המפגש הטראומטי בין האדם הלבן לאדם השחור באפריקה, אפשר לקרוא כסיפור של כישלון מר. אבל נראה כי ברינק בוחר דווקא להציף ולבצר את רעיון ההיברידיות, יצירי הכלאיים - באמצעות הזיווג שבין המנהיג השחור לאשה הלבנה וילדם - כמעשה המייצג את הרעות החולות של דרום אפריקה ובה בעת כאפשרות וכתקווה לעתיד אחר.

אנדרה ברינק מפליא להשתמש בשילוב של אנגלית, אפריקנס וק'הוי, שפתו של הדובר, ומצרף בסוף הספר רשימת מונחים קצרה ורב-לשונית לתועלת הקוראים. תרגומה הרגיש-תרבותית והמדויק של הד"ר חנה עמית-כוכבי מעניק לקוראי העברית את חוויית המפגש עם השפה הייחודית והעושר הלשוני של המחבר.

The First Life of Adamastor \ Andre Brink

הד"ר גליה צבר היא מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. ספרה "לא באנו להישאר" ראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ