נשמתם של השחורים, ויליאם אדוארד בוגהרד דו בויז

"נשמתם של השחורים", כתב הגנה על כבודו של האדם השחור באמריקה, שנוסח לפני יותר מ-100 שנים, הוא רלוונטי מתמיד והכרחי כדי להבין את בעיית הגזע בארצות הברית וגם את תופעת אובמה

יעל שטרנהל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל שטרנהל

נשמתם של השחורים ויליאם אדוארד בוגהרד דו בויז. תירגמה מאנגלית: רעיה ג'קסון. הוצאת נהר ספרים, 266 עמ', 88 שקלים

השבעתו אתמול של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית תהדהד ברחבי העולם עוד שנים ארוכות כרגע נדיר של אופטימיות וקדמה אנושית. אחרי 400 שנים של דיכוי ואפליה הצליח אחד מבניה של הקהילה השחורה להיבחר למשרה הרמה בארצו, וכניסתו לתפקיד מעידה, כפי שאמר הוא עצמו בליל ניצחונו, כי אמריקה יכולה להשתנות. עד כמה השתנתה אמריקה בדרכה אל הנשיא השחור הראשון אפשר להבין כמובן רק אם מסתכלים לאחור, אל ההיסטוריה הברוטאלית של היחסים בין הגזעים בעולם החדש. לטובת הקוראים עברית, המבקשים לעמוד על גודל הרגע ועל מלוא המשמעות של תופעת אובמה, יצא לאחרונה בהוצאת נהר ספרים תרגום בהיר וקריא של אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות השחורים בארצות הברית, ספרו של ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, "נשמתם של השחורים".

דו בויז, היסטוריון, סוציולוג, סופר ופעיל פוליטי, הוא מגדולי האינטלקטואלים שהצמיחה ארצות הברית ואחת מדמויות המופת של הקהילה האפריקאית-אמריקאית. הוא נולד ב-1868 במסצ'וסטס, אך ב-1885 עבר אל הדרום ולמד באוניברסיטת פיסק שבנשוויל. ב-1895 היה לשחור הראשון שקיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת הרווארד. במשך חייו הארוכים והפוריים פירסם מחקרים וספרות יפה על חיי השחורים באמריקה, לימד בשורה של אוניברסיטאות, ובמשך 24 שנים ערך את כתב העת "The Crisis" ("המשבר") של NAACP (האגודה הלאומית לקידום השחורים). כל פעילותו הוקדשה למאבק מר נגד חוסר השוויון של השחורים באמריקה. דו בויז סירב לקבל את הגישה שרווחה בקרב עמיתיו, שלפיה יש להשלים עם הגזענות הלבנה, ונקלע לעימותים קשים עם גורמים בממסד האפריקאי-אמריקאי. בהדרגה פיתח גם עניין בסוציאליזם ואף הועמד למשפט ב-1951 באשמה שהוא סוכן קומוניסטי. הוא זוכה והמשיך לכתוב, אולם ב-1961 עזב את ארצות הברית והיגר לגאנה, שם מת ב-1963, בגיל 95, לאחר שוויתר על אזרחותו האמריקאית.

שתי נשמות, שתי מחשבות

את "נשמתם של השחורים" פירסם דו בויז ב-1903, בעיצומה של תקופה הנחשבת עד היום כנקודת השפל בתולדות השחורים באמריקה. בכל מדינות הדרום, שם התגוררה מרבית האוכלוסיה השחורה, הונהג בסוף המאה ה-19 משטר אפרטהייד שכפה על בני הגזע נחיתות כלכלית, פוליטית וחברתית.

דור אחד לאחר ששוחררו מעבדות, מצאו את עצמם מיליוני שחורים לכודים בסבך של הפרדה גזעית, עוני מנוון, בלי זכות הצבעה, ועם אלימות קשה מצד הלבנים. ללא תקווה של ממש לשינוי וכמעט ללא בני ברית בקהילה הלבנה, הם צפו באימה בהפיכתו של הדיכוי הגזעי לנורמה כלל-אמריקאית.

"נשמתם של השחורים" מורכב מ-14 מסות מלאות עוצמה, כל אחת מהן לחוד וכולן יחד שמות להן למטרה לחשוף את אנושיותו של השחור ואת היופי החבוי בחיים של המיעוט המופלה והשנוא ביותר באמריקה. כל פרק נפתח בזיווג מוסיקלי של תווים משיר נשמה שחור ומלים מתוך הספרות האירופית הקאנונית. כך, למשל, המסה "על משמעות הקדמה" נפתחת בשיר של פרידריך שילר ובתווים לשיר "My Way's Cloudy". בכך ביקש דו בויז לקעקע את ההייררכיה התרבותית המקובלת ולהציג את תרבות העבדים כשוות-ערך לתרבות הלבנה, למרות שזו כלל אינה מכירה בה.

שיאו של הספר מגיע כבר בתחילתו, כשדו בויז מגדיר את מהות קיומם של השחורים בחברה הלבנה. העולם האמריקאי הזה, הוא מסביר, אינו מעניק לשחור מודעות עצמית אמיתית, "אלא מתיר לו לראות את עצמו רק דרך התגלות העולם האחר. תחושה מוזרה היא, תודעה-כפולה, תחושה זו של ראיית עצמך תמיד דרך עיניהם של אחרים, של אומדן נשמתך באמת המידה של עולם שמתבונן בך בבוז משועשע וברחמים. אתה חש תמיד בשניותך: אמריקאי, שחור; שתי נשמות, שתי מחשבות, שני מאבקים בלתי מתפשרים, שני אידיאלים מתגוששים בגוף שחור אחד, שרק כוחו העקשני שומר עליו שלא ייקרע לגזרים". במקום לדחות את השניות הזאת, דו בויז מציע לאפריקאים-אמריקאים לאמצה. אם עד כה שתי האפשרויות שעמדו לפניהם היו בדלנות או שאיפה להשתלבות, הוא מציע אפשרות נוספת, של מיזוג שתי הזהויות לשלם חדש, טוב ואמיתי יותר. השחור האמריקאי, הוא טוען, "אינו רוצה לאבד במיזוג הזה אף לא אחת מהזהויות הקודמות שלו. אין הוא רוצה להפוך את אמריקה לאפריקאית, כי לאמריקה יש הרבה מה ללמד את העולם ואת אפריקה. גם לא להלבין את נשמתו השחורה במבול של אמריקאיות לבנה, כי הוא יודע שלדם השחור יש מסר לעולם. הוא רוצה רק שתהיה אפשרות לאדם להיות גם שחור וגם אמריקאי, מבלי שעמיתיו יירקו בפניו ויקללו אותו, מבלי שדלתות ההזדמנות ייטרקו בפניו בגסות".

קריאה לפעולה

במסות שבהמשך חושף דו בויז לפני קוראיו ממדים שונים של החוויה השחורה במעבר המאה: הוא מתאר את חייהן של קהילות שחורות בכפר ובעיר, על קשייהן והשגיהן, את האכזריות של משטר ההפרדה הגזעית ואת עושרה של התרבות השחורה. הוא דן בדרכים להתגבר על הבורות, ומציג את עמדתו בשאלה המרכזית שלפניה עמדו השחורים באמריקה בתקופתו: האם להשלים עם הנחיתות החברתית והפוליטית שנכפתה עליהם בידי הלבנים? דו בויז התעמת ישירות עם המנהיג האפריקאי-אמריקאי המשפיע ביותר של ימיו, בוקר ט' ואשינגטון, שטען כי השחורים צריכים לקבל את עובדת היותם אזרחים סוג ב', להתמקד בהתקדמות במישור הכלכלי, ולחכות לפתרונן של הבעיות האחרות בעתיד רחוק ולא ידוע. "דרכו של עם לקבל זכויות מניחות את הדעת אינה בוויתור עליהן מרצון ובטענה עיקשת שאינן רצויות", הטיח דו בויז בתגובה. "דרכו של עם לרכוש כבוד אינה בהפגנה מתמדת של זלזול עצמי והפחתת ערך עצמי. נהפוך הוא, הכושים חייבים להמשיך ולעמוד בתוקף, בכל עת, על כך שזכות הבחירה היא זכות הכרחית לאדם המודרני, על כך שאפליה גזעית היא מעשה ברברי, על כך שנערים שחורים זקוקים להשכלה בדיוק כמו נערים לבנים".

מכיוון שהספר מורכב מחיבורים נפרדים, רמתו אינה אחידה. הוא כולל חלקים פולמוסיים, ספרותיים והיסטוריים, והכתיבה נעה בין ניתוח אנתרופולגי, דימויים ספרותיים והגות פוליטית. אך כיחידה אחת הוא כתב הגנה על כבודו של האדם השחור באמריקה וקריאה לפעולה החלטית ונטולת ספקות עצמיים למען שוויון זכויות. בעידן שבו שקלו רבים להרים ידיים אל נוכח מציאות בלתי אפשרית, ניסח דו בויז את הבסיס הרעיוני והמוסרי להמשך המאבק והעניק לקוראיו את התקווה כי גם למיעוט נדכא יש היכולת והסיבה להילחם על מקומו באומה האמריקאית. בפתחה של המאה ה-20 זה היה מסר נבואי בארצות הברית, וגם מחוצה לה.

העשירית המוכשרת

גם היום, עם ראשיתו של עידן אובמה, נותר "נשמתם של השחורים" ספר רלוונטי מתמיד להבנה של בעיית הגזע באמריקה. ארצות הברית אכן השתנתה, אבל לא לגמרי. כמה מהבעיות שאותן תקף דו בויז ממשיכות לרדוף את הקהילה האפריקאית-אמריקאית אל תוך המאה ה-21. "כמעט בכל קהילה דרומית", הוא כתב, "אפשר לשרטט באופן ממשי על המפה את גבול 'מחסום הצבע'. מצד אחד שלו מתגוררים הלבנים, ומן הצד האחר, הכושים". את אותם דברים אפשר לומר כמעט במדויק על ערים אמריקאיות בימינו. גם אם ההפרדה הגזעית הוצאה אל מחוץ לחוק לפני כמה עשורים, שחורים ולבנים ממשיכים לחיות בשכונות חד-גזעיות וילדיהם לומדים בבתי ספר נפרדים. אפריקאים-אמריקאים עודם מתמודדים עם זהותם המפוצלת ועם אפליה בכל תחומי החיים. "המסך" שאותו תיאר דו בויז - אותו מחסום ערטילאי המפריד בין לבנים ושחורים - עוד לא הורם במלואו.

הקבלה נוספת בין אמריקה של דו בויז ובין אמריקה של אובמה אפשר למצוא במונח "העשירית המוכשרת" ("The Talented Tenth"), שבו השתמש דו בויז כדי להגדיר את אותם שחורים שהצליחו להתגבר על המכשולים ולהפוך למנהיגים האינטלקטואליים והחברתיים של קהילתם. גם היום, למרות השיפור העצום שחל במצבם ב-100 השנים האחרונות, השחורים באמריקה מפוצלים למעשה לשתי קבוצות: הרוב מדשדש בתחתית הסולם החברתי-כלכלי, אולם לצדו קיים מיעוט המצליח לנצל את ההזדמנויות שאמריקה מציעה ואת האפליה המתקנת שנועדה לאפשר לשחורים לגשר על הפער שההיסטוריה יצרה בינם ובין הלבנים. המיעוט הזה, הלומד באוניברסיטאות העילית ומשתלב במוקדי הכוח הפוליטיים והכלכליים של ארצות הברית, הוא "העשירית המוכשרת" של זמננו. שניים מחבריו, ברק ומישל אובמה, נכנסו אתמול להתגורר בבית הלבן.

ואכן, למרות שנאומיו של אובמה שואבים מדבריהם של אברהם לינקולן, ג'ון קנדי ומרטין לותר קינג, למעשה הוא משתייך קודם כל למסורת האינטלקטואלית של דו בויז ושל האליטה השחורה באמריקה. ברק אובמה אמנם נבחר על כנפי המשבר הכלכלי ושמונה שנות נשיאותו הקטסטרופלית של ג'ורג' וו' בוש, אולם את בחירתו הוא חייב גם לדו בויז ולאנרגיה המחשמלת שהפיח במאבק השחורים לצדק ולשוויון. "נשמתם של השחורים" שם לו למטרה ליצור בקרב אפריקאים-אמריקאים תודעה עצמית חדשה שתאפשר להם להתמודד עם החיים בארץ הנשלטת בידי לבנים. למרות כל הכישלונות והאכזבות, השבעתו של הנשיא השחור הראשון הוא יום של ניצחון גדול במאבקם של דו בויז ואחרים לשינוי דמותה של אמריקה.

The Souls of Black Folks \ W.E.B. Du Bois

הד"ר יעל שטרנהל מלמדת היסטוריה אמריקאית באוניברסיטת תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ