פרסי ג'קסון וים המפלצות, ריק ריירדן

טליה דיסקין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טליה דיסקין

פרסי ג'קסון וים המפלצות ריק ריירדן. תירגמה מאנגלית: יעל אכמון. הוצאת גרף, 295 עמ', 78 שקלים

קיקלופ מכמיר-לב וחסר בית שגר בארגז ברחוב 72 בניו יורק; שלוש זקנות החולקות שן, עין ומונית בנסיעה על כביש בלונג איילנד; חבורת נערים בריונים מדטרויט שמתגלים כענקים אוכלי אדם אימתניים; קנטאור שמעריץ את פרנק סינטרה וטנטלוס הרודף אחרי המבורגרים במקום אחר פירות העץ, ומי הבריכה שממנה לעולם לא ישתה - כל אלה יסמרו את שערות ראשם של שוחרי המיתולוגיה היוונית. לעשות מהמיתולוגיה ספר פופולארי? ועוד אמריקאי? למען זאוס, הו לא!

אבל לא זה מה שיעצור את סדרת פרסי ג'קסון והאולימפיים שכתב ריק ריירדן מטקסס, שכבר כוללת ארבעה ספרים המככבים ברשימות רבי המכר בארצות הברית, ספר חמישי בדרך וגם הסרט מצוי בתהליכי הפקה. בישראל יוצא עכשיו הספר השני בסדרה.

תזכורת קצרה מהספר הקודם: עד גיל 12 היה פרסי ג'קסון ילד קצת מסכן והחיים לא האירו לו פנים; הוא גדל עם אם טובת לב אך קשת יום, אביו הביולוגי נעדר, והוא עצמו נזרק מבתי ספר, הסתבך בצרות ולא השתלב בשום מסגרת. עד שיום אחד גילה את המציאות המקבילה והמטורפת המלווה את חייו - המיתולוגיה היוונית, ואביו הוא אל הים פוסידון. לגילוי המרעיש הזה הוא נחשף כשהגיע למחנה הקיץ של החצויים - שאליו מגיעים ילדים מבתים הרוסים שלכולם מכנה אחד משותף: הורה אחד בן-תמותה והשני אל, תמהיל לא מומלץ לחיים שקטים.

במחנה החצויים פוגש פרסי ילדים נוספים שלקויותיהם המוכרות והמותאמות לרוח הזמן הופכות ליתרון מפתיע בעולם החדש. במקרה של פרסי הדיסלקציה מאפשרת לו לקרוא יוונית עתיקה באופן שוטף, עובדה שכמובן הוחמצה בעולם הרגיל והמוגבל. חבריו הטובים של פרסי במחנה הם גרובר, סאטיר גמלוני ואנבת, תואמת הרמיוני גרינג'ר. כצפוי, ריירדן יצק את סדרתו בתבנית על שם ג'יי-קיי רולינג. אצלה פרסי הוא אחיו המעונב של רון ויזלי וכאן הוא נושא את שמו של הגיבור היווני פרסיאוס (קוטל הגורגונה מדוזה, ובעלה של אנדרומדה), אבל העיקר של פי רשימת המכולת הנדרשת לרבי מכר לילדים ונוער, ישנו לורד אפל שאין לנקוב בשמו.

ב"פרסי ג'קסון וים המפלצות" נשלף פרסי בן ה-13 מבית ספרו התורן אל העולם המיתי כדי להציל את חברו הטוב גרובר שנקלע לצרה ולחלץ את גיזת הזהב, הנדרשת להצלתו של עץ קסום וגוסס המגן על מחנה החצויים.

לשם כך עליו להפליג על פני ים מפלצות שבעבר שכן בים התיכון, אבל, כפי שמסבירה אנבת: "כמו כל דבר אחר, משנה מיקום עם שינוי מרכז הכוח של תרבות המערב", כדי להבהיר כי למרות מרכזיות הפנטסיה, מקומן של סוגיות אקטואליות לא נפקד מספר ילדים זה.

פרסי ג'קסון השני הוא באמת ספר די פנטסטי; הוא נועד לילדים סקרנים, ותקשורתיים כאלו שזקוקים לקריאה במתח גבוה, מהסוג שמדמה מסע ברכבת שדים (או אלים). ריק ריירדן מספק להם את הסחורה בכישרון רב; הספר גדוש בסכנות ושיאים, נקרא בנשימה עצורה, כמעט ללא מהמורות ומתובל בהומור נטול מאמץ. ריירדן מיטיב להשתמש בתיבת האוצרות של המיתולוגיה - מקור שופע להרפתקאות מסמרות שיער, שבהן משתלטים מאוויי-שליטה, אלימות קיצונית ואזכורים תכופים על כוחם העצום והרב של כל היצורים החיים, אלים או בני-אנוש, השווה רק לאפסותם. אין לטעות: בספר לא מופיעה פרשנות מפרקת וחתרנית למיתולוגיה היוונית, והוא גם אינו אמצעי-עזר לימודי למי שמעוניין להעמיק בחקר סודותיה של ערש תרבות המערב. תפקידה של המיתולוגיה היוונית הוא לשרת את העלילה ולהעשיר אותה. אם יקלטו הקוראים הצעירים כמה שמות ומושגים בסיסיים - ייצאו נשכרים, אם יתבלבלו ולא יזכרו מי נגד מי - לא נורא.

ליתר ביטחון נוקט המחבר, מורה להיסטוריה בעברו, טון זהיר - שמא ייחשד בדידקטיות שתבריח את הקוראים: "סיפורי המיתולוגיה תמיד התבלבלו לי", אומר פרסי, "אפילו עכשיו, כשגיליתי שהכל חשוב כל כך וקשור לחיים שלי, התקשיתי לזכור את כל השמות והעובדות". שוחרי המיתולוגיה יטענו בוודאי שיש כאן חילול שמם של האלים, אך לריירדן אין על מה להצטדק: במירוצי המרכבות שלו מחליפות חרבות את מטאטאי הנימבוסים; האולימפוס ממוקם באמפייר סטייט בילדינג, הגיזה נעלמה במשולש ברמודה ובהחלט אין פה קלאסיקה איכותית. ועם זאת, הספר השני בסדרת פרסי ג'קסון מצליח להזכיר שכאז כן עתה - התשוקה לקריאה משנה את הילדות ומוסיפה לה כוס אמברוזיה קסומה. צריך גם לפרגן לריק ריירדן על הפגסוס המנצח שלו.

Percy Jackson and the Olympians: the sea of monsters \ Rick Riorden

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ