אני והאופניים שלי, אנדר יה

יעל דר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל דר

אני והאופניים שלי אנדר יה. נוסח עברי: אפרים סידון. צלטנר ספרים, עמ' לא ממוספרים, 68 שקלים

המו"לות הישראלית מרבה לתרגם ספרי ילדים. הספרים, המאוירים בווירטואוזיות ססגונית, מארצות הבית, אנגליה, גרמניה, צרפת, איטליה - הופכים את הישראלים הצעירים למעין חברים בכפר גלובלי (בורגני-מערבי), שבו לכל הילדים יש מרחב מחיה דומה למדי, משפחה דומה למדי, חברים ובעיות דומות. העולם המדומיין ברוב ספרי הילדים המתורגמים לעברית כל כך דומה, שמקור הספר כלל לא חשוב.

למרבה הצער, רק לעתים רחוקות זוכים ילדים ישראלים ליהנות מיתרונו הגדול באמת של הספר המתורגם: מאותו ניחוח של אחרות, של מקום שונה, שספר כזה יכול לשאת אתו.

ועידת יהדות ישראל והעולם

קריאת ספר שנכתב במרחב שונה מאוד, בשפה אחרת והמציג דילמות שאינן מובנות מאליהן, ספר המעורר סקרנות כלפי מי ומה ששונים ממך - היא חוויה המרחיבה את הדעת ומתגמלת מאוד. הקריאה בספר המצוין "אני והאופניים שלי", שכתב וצייר הסופר והמאייר הסיני, אנדר יה, יליד טייוואן, מנצלת סגולה זו של הספר המתורגם, ורומזת כבר מן ההתחלה, שהקריאה "מכאן" (בעברית) שונה מהותית מהקריאה "משם" (בסינית). שונה ועם זאת דומה מאוד.

האחרות של הספר בולטת כבר ממראה עיניים ראשון, עוד לפני שמתחילים לקרוא. בכפולת עמודים הנפרשת לפני תחילת הסיפור נראה קטע קטן של עיר. שלטי החוצות שם כתובים סינית. מרחב זה, שלעיני ילדים בסין יהיה מובן מאליו, מתפרש בגרסה המתורגמת כ"אחר". האחרות מעמיקה כאשר מתברר בהמשך שגיבור הסיפור הוא ילד סיני, וכך גם חבריו ובני משפחתו, והחוץ שלהם הוא רחובות צרים, חנויות וסמטאות של עיר, אך גם שדה אורז מזדמן ושלטים כתובים סינית. אלה הדברים הרגילים, המקובלים והיומיומיים בספר הזה.

תוך הבית המתגלה בציורים גם הוא שונה מהבתים שספרות הילדים הגלובלית אוהבת להציג. הוא פשוט מאוד, כמעט דל. בני משפחתו של הגיבור הם סב, הנראה בדרך כלל יושב ושותה תה, ואם חייכנית שהאיור מלמד אותנו שהיא תופרת. עם זאת, הספר מבסס במהירות הזדהות גדולה בין הקוראים הצעירים לבין הגיבור: "אני", בלא שם, ילד כבן שבע, שבכל מאודו רוצה אופניים חדשים. תחילת הספר היא דיאלוג בין הילד לסבו:

"אני: 'תגיד, סבא, למה אתה מבריק כל יום את הקומקום הזה?'

סבא: 'זה לא קומקום תה, זו מנורת קסמים'.

אני: 'מנורת הקסמים של אלאדין?'

סבא: 'כן, בכל אופן זה קומקום שאתה יכול לבקש ממנו שלוש משאלות'.

אני: 'סבא, זה באמת נכון?'

סבא: 'מתי סבא שיקר לך?'"

המשאלה של הגיבור מהקומקום של סבא היא אופניים חדשים, ומהר (את המשאלה השלישית הוא שומר לאחר כך), כי בינתיים הוא נאלץ להסתובב עם האופניים הישנים של סבא, מה שגורם לו להשתרך אחרי חבריו, ולעולם לא להיות בין הראשונים. מכאן ואילך הקוראים עוקבים אחרי שלבים שונים בניסיון העיקש של הגיבור לסייע לקומקום להגשים לו את המשאלות. בתוך כך לומדים להכיר את עולמו הקרוב ושגרת חייו, באמצעות איוריו המצוינים של יה, המלמדים אותנו המון, בלי מלה מיותרת.

יופיו של הספר ושונותו הברוכה הם בעיקר בכך שאינו משתף פעולה עם דגם הגשמת המשאלות הקפיטליסטי המוכר. בניגוד למקובל אצלנו, בכפר הגלובלי, סופו של הספר אינו בהופעתם של אופניים חדשים, אלא הסתפקות שמחה בחלקה באופניים הישנים, לאחר שאלה שודרגו מעט עם קצת צבע. פתרון בלתי שגרתי זה של דילמת ה"אין לי" מעצים את הזדהות הקוראים עם הגיבור, למרות השונות התרבותית הברורה ביניהם. שהרי גם בחיים שלנו, ובניגוד מוחלט לספרות, זהו בדרך כלל סופן הטוב (באמת) של רוב המשאלות מסוג זה. המתח בין השונה והדומה הוא עיקר ההנאה בקריאת "אני והאופניים שלי". הלוואי שהנאה נדירה זו תזכיר למו"לים לחפש אחר סגולה ייחודית זו - שונות, בבואם לבחור מה לתרגם לעברית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ