רות אלמוג
רות אלמוג

ב-19 בינואר מלאו מאתיים שנה להולדתו של אדגר אלן פו - משורר, מספר ומחזאי אמריקאי שמת כמעט אלמוני, אבל השפיע השפעה עצומה על הספרות האירופית. לא מצאתי שנערכו חגיגות גדולות בעיתונות האמריקאית לרגל היובל, ולמרבה ההפתעה דווקא בעיתון הגרמני "די צייט" התפרסם עליו מאמר גדול מאת אולריך גריינר, בצד חמישה אזכורים שונים של היובל בעיתון זה ובאחרים בגרמניה. גריינר פותח את מאמרו כך: "כסופר כמעט לא יכול היה פו לשרוד באמריקה של המאה ה-19. הרעיונות שלו נותרו לא מובנים". מאמרו הוא בבחינת ניסיון להעריך ולהבין את היצירה המפתיעה של האמן אחרי מאתיים שנה.

"אדגר אלן פו בא מן החושך ונעלם בחושך", כותב גריינר, אבל במאתיים השנים שחלפו זרח כוכבו. גריינר מגדיר את פו, ואולי בצדק, כרומנטיקון שהכיר את רעיונות הרומנטיקה האירופית והגשים אותם בצורה רדיקלית; אבל החברה הסובבת אותו, שהיתה פרגמטית, לא הבינה במה מדובר. פו היה ממציאה של אסתטיקה טרנסצנדנטלית, אבל רוב הקוראים אז ביקשו ספרות שמביאה תועלת.

מעט ידוע על מוצאו, ועל נסיבות מותו כמעט לא ידוע דבר. הוא נמצא ברחוב, לבוש בבגדים לא לו ומחוסר הכרה. אחר כך הובא לבית חולים ושם מת. זה היה בבולטימור והוא היה בן ארבעים. מספרים שהיה שיכור לחלוטין. אחרים אמרו שלא הדיף ריח אלכוהול. בכיסיו לא נמצאה אגורה שחוקה. ידוע שלפני כן היה במסע הופעות מוצלח והרוויח כמה מאות דולרים. זה היה אז הרבה מאוד כסף. ברור שהיה לבוש בצורה מסודרת, כפי שאהב, אבל הגופה היתה לבושה בגדים קרועים ומזוהמים. אין מנוס מן המסקנה שנרצח.

אמו אליזבת היתה יפהפייה בעלת שיער שחור. היא היתה שחקנית ובקושי התקיימה. אביו, דייוויד פו, היה בנו של סרן ממלחמת האזרחים, ושחקן גם הוא. בחוגים הטובים נחשבו אז השחקנים כפחותי ערך. כאשר נשרף בריצ'מונד התיאטרון שבו הופיעו השניים, ראו בכך האזרחים הטובים אצבע אלוהים ובנו תחתיו כנסייה.

נראה שדייוויד פו היה שחקן גרוע ובאיזשהו זמן נעלם, לא ידוע לאן. ב-1807 נולד ויליאם פו; אדגר נולד ב-1909 וב-1810 נולדה רוזלי. האם היתה בקושי בת עשרים כאשר התמוטטה בריצ'מונד ב-1811. אדגר היה בן שלוש כשחזה במאבקה של אמו על חייה. תמונת האשה היפה הצעירה, שהמוות לקח אותה, חוזרת ונשנית ביצירת פו והיא נעוצה בפן הטרגי של חייו שבו אירע כדבר הזה שוב ושוב. כל חייו היה מיוסר בשערוריות ובשמועות, נרדף בדיכאונות, טרף לפנטסיות ולפוביות. כתיבתו היא בבואה של הטירוף שבכל לב אוהב, הצד האפל של התשוקה, האימה שבהיות נטרף חי על ידי אשה שהיא חצי אלה, חצי חיה.

הפמיניסטיות היו מוטרדות מן הדרך שבה הוא מתאר נשים. הוא מתארן תמיד כסבילות, מושאים של יופי ותשוקה, אבל בראש וראשונה כקורבנות - לעתים של הפשעים המזוויעים ביותר. תיאורי הרצח בסיפוריו העלו נגדו האשמה - ארבעים שנה לאחר מותו - שהוא היה המוזה של ג'ק המרטש או שהיה רוצח בעצמו. סיפוריו חדורי פחד ממשהו מפתה אך מסוכן, פחד מן הלא נודע, וברור שלא נשאו חן בעיני הקוראים בסביבתו, אנשים פרגמטיים, יעילים וחרוצים.

לאחר מות אמו נלקח על ידי גברת אלן לאימוץ, האחות רוזלי נלקחה על ידי משפחה אחרת והאח ויליאם נלקח על ידי משפחת הסבתא. פרנסס אלן היתה אשתו של סוחר הטבק ג'ון אלן. הם היו חשוכי ילדים. פרנסס אהבה את אדגר ופינקה אותו, אבל היא היתה חולנית. אלן היה מעשירי ריצ'מונד, אבל קמצן איום. כששהו שנים אחדות באנגליה למד אדגר בבית ספר יוקרתי בצ'לסי, ובאמריקה שלח אותו מר אלן לאוניברסיטת וירג'יניה, שבה למדו בני העשירים, אבל נתן לו דמי כיס זעומים ואדגר שקע בחובות. האב המאמץ סירב לשלמם והקרע נוצר. אלן ראה בפו בן חסות של אשתו ומעולם לא התייחס אליו כאל בן.

קשה לקרוא את מכתבי התחנונים של פו הצעיר אל אביו. אף על פי כן קרא לעצמו אדגר אלן פו. מאחר שאביו סירב לשלם את חובותיו התגייס אדגר לצבא. הוא שירת שנתיים. אחרי מות אמו המאמצת נרשם לאקדמיה הצבאית וסט פוינט, אבל גורש ממנה אחרי שנה. לפיכך נסע לבולטימור אל דודתו, מריה קלם, שאצלה גם גר אחיו הנרי, שמת בשחפת זמן קצר לאחר בואו. הוא היה ככל הנראה עלם בעל כוח משיכה ונאה למראה, כפי שמעידים מקורבים. ב-1835 נשא לאשה את בת דודתו וירג'יניה בת ה-13, ואליהם הצטרפה אמה מריה קלם, אחות אביו דייוויד, אשה חזקה ואוהבת, שללא עזרתה לא היה הזוג הצעיר יכול להתקיים.

בזמן ההוא לא היתה לסופר שחי באמריקה שום אפשרות להתקיים מפרי עטו. מכיוון שחוק זכויות היוצרים עוד לא היה קיים, היו המו"לים האמריקאים מדפיסים בעיקר את הסופרים האנגלים המוכרים בלא שהיה הדבר כרוך בהוצאות רבות. כשאכן הרוויח מעט היה זה כשעבד כעורך בעיתון או כמרצה. ואמנם, בימיו הוכר בארצות הברית בעיקר כמבקר. היה זה לאחר מותו שנעשה פופולרי באירופה כמשורר ומספר. השלישייה - אם, בת וחתן - חיו בבית צנוע בגבול הצפוני של העיר ניו יורק. אם אמנם היה הזיווג בין וירג'יניה לבין אדגר ממומש אין לדעת. אבל ידוע שפו אהב אותה והאליל אותה. פעם צייר אותה, ופניה פני מדונה. אבל מתוך הייסורים הצליח לבנות גוף יצירה יוצא דופן. הוא חיפש את הגאולה ברוע המוחלט מצד אחד, לדברי גריינר, בפנטסיות על רצח וחזונות שקיעה, ומצד שני ביופי המוחלט.

לתפישת פו, השירה היא המציאות הראשונה, האמיתית והיא נוגעת לעולם אחר ומוליכה אליו. על כן היא צריכה להיעשות צליל טהור ותמונה טהורה, כפי שהדגים ב"העורב" - שיר שהיה לטקסט מכונן של תפישה חדשה ואוטונומית של הספרות. שיר בעל כוח היפנוטי. שארל בודלר שהעריץ את פו תירגם אותו לצרפתית. היה זה בודלר שהביא לפרסומו של פו באירופה. האישיות של פו אינה ניתנת לפיענוח, אבל יצירתו היא הדבר המדהים ביותר שהוציאה מקרבה הספרות האמריקאית.

פו נחשב כמי שהוליד את הז'אנר הגותי-האפל בספרות, כאבי הסיפור הבלשי, כאבי סיפור המדע ומי שהשפיע על ז'ול ורן שכתב המשך לרומאן של פו על ארתור גורדון פים, וגם על הסופר האנגלי הנשכח כמעט כיום, ה"ג ולס.

גיא האי-רגע מאת אדגר אלן פו

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ