שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שום חלום אינו כולו חלום

הגיע הזמן להוכיח שלא נס ליחו של ארתור שניצלר והוא סופר מודרני, חדשן ומרתק - במיוחד הנובלה הנועזת "סיפור חלום", שעל פיה נעשה הסרט "עיניים עצומות לרווחה"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אלמוג

סיפור חלום, מאת ארתור שניצלר, בצירוף מכתב לשניצלר מאת זיגמונד פרויד, תירגמו מגרמנית ניצה בן ארי ואורי בן ארי, אחרית דבר מאת ניצה בן ארי, הוצאת גוונים, 2009, 126 עמודים

אין זה מפליא שהסופר והמחזאי פורץ הדרך, ארתור שניצלר, ופרויד מייסד הפסיכואנליזה, שהיו תושבי אותה עיר, בני אותו זמן ובני אותה קהילה, לא נפגשו מעולם. ארתור שניצלר היה הסופר הקרוב ביותר אל דרך מחשבתו של פרויד, והם פעלו באותה טריטוריה, אם כי באמצעים שונים. בתחרות על טריטוריה יש סכנות, כמו שאנו מיטיבים לדעת. פרויד מודה בכך במכתב ששיגר לשניצלר במלאות לו שישים שנה: "אני סבור שנמנעתי מפגישה אתך מתוך מין רתיעה מפגישה עם הכפיל שלי (...) כל אימת שאני מעמיק לשקוע ביצירותיך היפות, תמיד נדמה לי שאני מוצא מתחת לפני השטח הפיוטיים שלהן אותם העניינים והמסקנות שאני יודע כי הם שלי (...) התעסקותך באמיתות של התת-מודע ושל הדחפים הייצריים באדם, בדיקתך הקפדנית את המוסכמות התרבותיות של חברתנו, טיפולך המחשבתי בקוטביות של אהבה ומוות - כל אלה עוררו בי הרגשה מסתורית של קירבה".

המכתב הזה מובא בשלמותו בסוף הספר "סיפור חלום", בתרגומם הנאה של ניצה ואורי בן ארי, אבל העדפתי להביא את הציטטה מתוך ספרו של פרדריק גרינפלד, "נביאים בבלי כבוד", בתרגומו של אהרן אמיר, שיש להניח כי תירגם את הדברים מן האנגלית, מפני שבתרגומו של אמיר, שהוא אולי נאמן פחות למקור, דברי פרויד מקבלים יתר חדות. פרויד ביקש את שניצלר שלא לגלות לאיש את הדברים הכתובים במכתב, שאותם הוא מתאר כווידוי. הדברים מדברים בעד עצמם והם מעלים בת שחוק על פני קוראם. שהרי מדובר בשני ענקי רוח ויצירה, שבחששם מפני תחרות דווקא מתגלים ככל האדם.

ארתור שניצלר (1862-1931) היה סופר ומחזאי פורה. הוא נולד בווינה לרופא יהודי, מומחה למחלות גרון, ומשום כך התוודע בנו אל זמרים וזמרות, שחקנים ושחקניות בני הזמן, שבאו לדרוש בעצת אביו. גם ארתור למד רפואה ואף עבד עם אביו זמן מה. מאוחר יותר עבד כעוזר לפסיכיאטר שגם פרויד התמחה אצלו. לאחר מות אביו פתח קליניקה קטנה והקדיש את עיקר זמנו לכתיבה.

שניצלר חי בווינה של מפנה המאה, שרחשה מחזאים, סופרים, משוררים, מוסיקאים וציירים יהודים: בר הופמן, הוגו פון הופמנסטאל, סטפן צווייג, גוסטב מאהלר, ברונו ולטר, פרנץ ורפל ורבים אחרים. הוא אהב נשים, וחי חיי מין הוללים, שאותם תיעד ביומנו בפירוט רב. שניצלר תורגם לעברית בעבר, אבל נשכח מן המדפים. אולי כעת הגיע הזמן להוכיח שלא נס ליחו. שניצלר הוא סופר מודרני, חדשן ומרתק. הוא חידש בגרמנית את זרם התודעה, היה אמן של הסיפור הקצרצר ("העניבה הירוקה"), סוגה המוכרת לנו מסיפורי קפקא, ועסק בהשפעתם של חלומות על הנפש והתנהגותה במציאות.

מחזותיו וסיפוריו עובדו לקולנוע. המפורסם והחדש שבהם הוא העיבוד של סטנלי קובריק לנובלה "סיפור חלום", בסרט שהדעות עליו חלוקות, "עיניים עצומות לרווחה". לטעמי, הסרט מחטיא את הדקויות ואת ההתכוונות של שניצלר. סרט מפורסם אחר הוא סרטו הצרפתי של מקס אופולס הגרמני, "המעגל", על פי מחזה שעורר שערוריה בזמנו. "המעגל", שבו עשר דמויות המוצגות לפני פעילות מינית ואחריה, זכה לעיבוד קולנועי נוסף של הבימאי הצרפתי רוז'ה ואדים ב-1964, וגם דייוויד הר הבריטי עיבד אותו מחדש לתיאטרון. מקס אופולס עיבד לקולנוע ספר נוסף של שניצלר, "Liebelei" (פלירטוט), והמחזאי תום סטופרד שב ועיבד את "פלירטוט" ואת "ארץ לא ידועה".

לארתור שניצלר היתה מודעות חברתית חריפה, והוא נודע במלחמתו באנטישמיות של זמנו, מה שבא לידי ביטוי בין השאר במחזהו "פרופסור ברנרדי" וברומאן "הדרך אל החופש". בחייו גינו אותו כפורנוגרף, והיטלר התייחס אל יצירתו כאל "זוהמה יהודית".

"סיפור חלום" הזכיר לי מאוד את "הרופא וגרושתו" של ש"י עגנון, אם כי הנובלה של עגנון מאופקת הרבה יותר ואינה מפליגה למחוזות הדמיון כזאת של שניצלר. בשניהם הגיבור הוא רופא ובשניהם הנושא הוא קנאה שמקלקלת את השורה בזוגיות של הגיבורים. אבל מעניין שבעוד שאצל עגנון אין מנוס מן הגירושים, אצל שניצלר יש השלמה המצילה את בני הזוג מפרידה.

ובכן, "סיפור חלום" הוא סיפור על זוגיות, על סיכויי האהבה להחזיק מעמד לאורך זמן ועל השפעת הקנאה, עקב בגידת אחד או שניים מבני הזוג, בגידה מדומיינת או אמיתית. "סיפור חלום" מתרחש במהלך יממה וחצי, ומתאר בפרק הזמן המצומצם הזה את שיגרת חייהם של בני זוג בווינה. הם חיים חיים הרמוניים, אך מתחת לפני השטח רוחשים חיים רגשיים אחרים. הקורא מתוודע אליהם בשעה שיחסיהם מגיעים עד משבר. המשבר, תוצאה של הרגשת החמצה, של מאיסה בשיגרת היום-יום הבלתי מספקת, מתבטא במחשבות ארוטיות על זרים, ובניסיון הבריחה של כל אחד מבני הזוג. בריחת הגבר באה לכלל ביטוי בחיים עצמם, בהעזה לעשות מעשים קיצוניים ולא שגרתיים, בעוד שבריחת האשה נעשית בחלום על הרפתקת אהבה פנטסטית עם זר.

אלברטינה היא עקרת בית ואם לילדה בת שש. חלומה הוא מעשה של נקמנות על ההחמצה והדיכוי המיני שהיא חשה, משום שבעלה אינו רגיש דיו לצרכיה ולבעיותיה. היא התאהבה בפרידולין, בעלה הרופא, במבט ראשון ונישאה לו צעירה, בניגוד לרצון הוריה. עתה, מקץ שנים לא רבות, היא מוצאת את עצמה במעין כלוב של שיגרה וחיים משעממים. היא לא מרוצה, לא נאהבת ולא מסופקת. היא מתגעגעת לשינוי ולאהבה חדשה. רגשות אלה באים לכלל ביטוי בחלום המוזר שחלמה ואשר אותו היא מספרת לפרידולין, שחוזר אל מיטתם המשותפת לאחר הרפתקה מסעירה ששיאה בנשף מסיכות. בנשף המסיכות הוא עומד בסכנה לא ברורה אשר ממנה הוא ניצל על ידי אשה חסרת זהות, שתיענש בעונש לא ברור. בשני לילות פוגש פרידולין סדרה של דמויות, מהן מפתות, אבל אף אחת מן הפגישות אינה מוליכה לכלל התרה או פתרון, ומשאירה תמיד שאלות פתוחות.

גם ההרפתקה המציאותית של פרידולין, שיש בה שלבי התפתחות ברורים ומעניינים - מוות, ובעקבותיו היאחזות בחיים דרך המיניות, אשה שמאוהבת בו בלא שיהיה מעוניין באהבתה, זר שהוא נווד ואמן, ציפור לילה על פי שמו "נכטיגל" - המסמל את הפיתוי ואת המשיכה אל המוות והסכנה, כנראה יהודי, מי שמפתה אותו להשתתף בנשף המסיכות, שיא ההרפתקה ההוללת שלו. המציאות של פרידולין היא לא פחות חלומית ודמיונית מן החלום של אשתו אלברטינה, שיש ספק סביר שהמציאה את החלום כדי לנקום בבעלה.

שני בני הזוג עורכים מסע פנימה, אל עולם הצללים. זה מסע של היכרות עם האני, מסע אל התת-מודע, שמבהיר - לפחות לקורא - שהכל מזויף ושקרי, חוץ מן המוות והאהבה. שני בני הזוג מגלים שמפכים בהם געגועים חשאיים לחיים אחרים, חיים מלאים יותר, סוערים יותר, חיים שיש בהם משמעות.

החלום של אלברטינה על אהבה לזר מעורר קנאה בפרידולין, אבל מבחינתה אולי הוא מווסת את געגועיה. בסופו של דבר, אחרי שבלילה, בעקבות סיפור החלום, מחליט פרידולין שהוא שונא את אלברטין ושהוא "גמר אתה", הוא מגלה בשובו הביתה שאינו חש כלפיה שמץ שנאה. אבל לאחר שסיים לקבל מטופלים והוא מגיע למדרגות כדי לצאת, "נתחוור לו שוב, שכל הסדר, כל האיזון והביטחון בקיומו אינם אלא שקר ואשליה".

החיים, למרות התהליך שהשניים עברו, נמשכים כמקודם, במודעות חריפה יותר. פרידולין יודע שהוא ימשיך לחיות חיים כפולים - שיהיה הרופא החרוץ, הבעל וראש המשפחה המופתי - ובד בבד הולל, מופקר וציניקן. הוא יודע שיום אחד, כאשר אלברטינה תנוח לבטח בשלוות הנישואים, יתוודה לפניה על כל מעלליו ובכך ינקום בה על כל המרירות והבושה שגרמה לו בחלום אחד. רק חלום אחד.

ואולם לא כך קורה. הוא מספר לה את קורותיו בלילות שקדמו, ובסופו של דבר שואל: "מה נעשה?" ותשובתה: "נהיה אסירי תודה לגורל על שיצאנו בשלום מכל ההרפתקאות האלה". פרידולין מתקשה להאמין בכך ושואל: "את בטוחה?" והיא עונה תשובה עמוקה וחכמה: "בטוחה, כמו שאני בטוחה בכך שמציאות של לילה אחד אינה בהכרח האמת המלאה". על כך הוא עונה: "ושום חלום אינו כולו חלום". התהליך ששניהם עברו הביא אותם איפוא לכלל השלמה.

"סיפור חלום" היא נובלה מורכבת ועמוקה, שתובעת מן הקורא מחשבה וניתוח ומוליכה גם אותו לתובנות חדשות ובזה כוחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ