בזמנים נאורים: מבחר וחדשים, עמוס לויתן

מירון ח. איזקסון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מירון ח. איזקסון

בזמנים נאורים: מבחר וחדשים עמוס לויתן. הוצאת קשב לשירה, 103 עמ', לא צוין מחיר

באחרית הדבר של הספר מיטיב המשורר עודד פלד לאפיין את שירתו של עמוס לויתן. בין השאר, הוא קובע את האפיון ההגותי-ביקורתי, הבא לידי ביטוי בעיקר בשירים המאוחרים. לדברי פלד, הליריקה היא הגותית וחסכונית, ועם זאת לא הופכת להתחכמות פסוודו-אינטלקטואלית. נדמה לי שזאת נקודת מוצא נכונה למפגש עם ספר שיריו של לויתן.

שאלת התוכן בשירה בכלל נראית לא פעם כמדאיגה ומפחידה. מי יעז היום לשאול באופן ישיר על תוכנו של שיר, או על רעיון שהובע בו? החשש (שהוא לא פעם מוצדק) מאמירתיות יתר ומקביעות סתמיות דוחק לדבר על רוב מרכיבי השיר, חוץ מאשר העניין התוכני שבו. אולם שירה טובה עדיין אמורה לא רק להתנגן היטב בראשם של הקוראים ולחדש דימויים ומטאפורות. הקסם הגדול הוא כאשר המהלך השירי המרגש מחיה בתוכו גם תוכן בר-קיימא.

שירו הקצר של לויתן "הסבר" ממקם את עצמו בתחום זה. "טבע נהיה טבע רק כאשר המשורר שר את הטבע./ חיים נהיים חיים רק כאשר המספר מספר אותם./ לכן קשה לי להסכין עם שתיקה/ לכן אני מנסה להאחז במלה/ כמעט בכל יום". כאן המלה היא תנאי הכרחי לחיים ואמירת הדברים מחויבת כדי לקיימם. התוכן שאנו אומרים על הדברים הוא במידה רבה אישיותם וזהותם.

זהירותו וצניעותו של המשורר קנתה את לבי. גם כאשר הוא רומז לאוצרות הכמוסים שבתוכו, הדבר נעשה בחן ובעדינות. "אני חוסך באמצעים. כותב רק עשירית ממה/ שיודע. תשע עשיריות שקועות עמק בתוכי" (מתוך "דילמה"). המעניין הוא שגם מנקודת מוצא זאת נמשך לויתן לעסוק בעניינים "כלליים" ולנסות לדבר בשם ציבור מסוים. "רחקנו משבר, מזהב, שנות/ רזון מנו לנו, שנה לא -/ שנה רודפתנו בין כתלים לבנים" (מתוך "זמן מהיכן").

או למשל:

"כי כל אחד בשמאל

אומר על חברו בשמאל

שהוא לא שמאל"

(מתוך "למה אין שמאל?").

בפשטות ובמהימנות משתף אותנו המשורר באתרים הקרובים ללבו. שירה גיאוגרפית שכיחה פחות היום, אבל האופן שבו היא מדברת כאן יפה ונבון. השיר "בבת שלמה" מתאר בחלקו הראשון את המושבה ועובר אחר כך למעגן מיכאל. בכוונת מכוון אין בחלק הראשון חידוש מיוחד. אבל יש בו קביעה יסודית: "חשיבות מקום שאינו חשוב לעצמו,/ מקיף אות? במעט אשר לו,/ אומר לך: שב עמנו". בחלק השני של השיר היחסים עם הנוף והיישוב מורכבים יותר. הנוף הוא בעיקר הזמנה אישית "להסתבך ביער הקרנים". שתי גישות אלה ליישובי הארץ ולנופיה הן שתי דרכים בשירתו ארוכת-הטווח והנשימה של לויתן. אין הוא נרתע מתיאור ישיר ופשוט, אך אין הוא מתעלם ממחבואי התודעה.

הוצאת ספר שירה הכוללת "מבחר וחדשים" מאפשרת מעקב לאורך ולעומק של היצירה. גישה זאת מסייעת ללויתן גם בעבודתו כמבקר שירה ותיק וענייני. גם בכותבו את עצמו וגם בקוראו את האחרים הוא מודע לקביעות שבהסתלקות. בשיר המתאר את ביקורו בכפר הולדתו (כפר מסריק) הוא מדבר על "מסע רע". "אחר שנים בקרתי/ בכפר הלדתי,/ ולא חשתי מאומה". לא רק שרבים מתו ולא רק שהאחרים לא זכרו אותו, אלא "ואף אני/ בעיניהם/ מתי מזמן". מצב נפשי זה בא לידי ביטוי במקומות נוספים, "תחנת בנימינה, בת שלמה, ראש פנה, תם מסעי בארץ/ האחת שדמיתי כי היתה לי" (מתוך "כבר אין לי אחיזה"), אם כי פעם אחר פעם חוזרת ההכרזה "זו חלקתי אמרתי" בניסוחים שונים. לויתן שר בכישרון את שירת נופו הפנימי, לעתים זה החיצוני נענה לו, לעתים כל אחד מהם חי לעצמו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ