בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוברים כל גבול

תגובות

מקמאפיה: פשע ללא גבולות מישה גלני. תירגמה מאנגלית: דפנה לוי. הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 516 עמ', 98 שקלים

"אני אגיד את זה ככה. אילו הייתי ברוקר הייתי אומר ללקוחות שלי שייפטרו ממניות היאקוזה ויתחילו להשקיע בטריאדים, ארגוני הפשע הסיניים!" זו עצתו הנבונה של אדם היודע על מה הוא מדבר - מנבו מיאזאקי, בנו של בכיר ביאקוזה ובעל עבר, איך נאמר, ססגוני. מתברר שגם בפשע כוכבה של סין זורח על חשבון יפאן, ובעצם זה ברור: בימים של כלכלות קורסות וטריליוני דולרים הנעלמים מהעולם צריך להשקיע בדברים בטוחים - ומי סביר שתשרוד זמן רב יותר: ג'נרל מוטורס או המאפיה הסיציליאנית? איזו השקעה היתה ותהיה תמיד רווחית יותר - מניות הבנקים למשכנתאות או סמים וזנות? התשובות, למרבה הצער, ברורות.

פתאום יש כסף

מישה גלני, עיתונאי וסופר בריטי, תיעד בכתבות ובספרים את הפינות החשוכות והשכוחות של אירופה, בעיקר הבלקן שהיה שכוח עד מלחמות יוגוסלוויה של שנות ה-90. בספרו "מקמאפיה" בוחן גלני את עולם הפשע המודרני, כלומר זה שהחל לפרוח בשנות ה-80. שלוש סיבות מרכזיות, סבור גלני, הביאו להתפתחות עולם הפשע המודרני: הראשונה היא נפילת הקומוניזם. מגבול סין, דרך מרכז אסיה והקווקז ועד הבלקן, התמוטטה מערכת שלטונית וכלכלית. אוצרות טבע עצומים עמדו למכירה - לא למרבה במחיר אלא למקורבים, לבעלי זרוע ולמי לא. לגיונות של אנשים מיומנים בשימוש בנשק נהפכו לפתע למובטלים וממורמרים, ערימות של נשק רק חיכו שישתמשו בהן. שלא יהיו אי הבנות: ברית המועצות החזיקה במונופול על השימוש בכוח. היא השתמשה ברודנות אבל רק מטעם המפלגה, רק מטעם שירותי הביטחון או הצבא שניהלו הכל. ולפתע נוצר ואקום עצום. והיו אנשים - מפושעים ועד יזמים (וההבדלים ביניהם לא תמיד היו ברורים) - שניצלו את הפרצות, בנו הון עתק, הפסידו אותו - ולפעמים גם את חייהם.

הסיבה השנייה היא הגלובליזציה. שוב, גלובליזציה בעצם היתה קיימת מאז ומעולם, גם בתחום הפשע - הרי שורשי המאפיה האמריקאית בסיציליה - ובין הארגונים יש קשרים הדוקים עד היום. אבל בשנות ה-80 החלו רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית, ומרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה, בליברליזציה מואצת. התוצאה היתה הסרת החסמים כמעט על כל המסחר הבינלאומי: בבת אחת נוצר שוק גלובלי עצום של סחורות, של שירותים - ושל כסף. בכל יום נסחר בשוקי העולם כמעט כל דבר בסכומים המסתכמים בטריליוני דולרים. החסמים אגב לא הוסרו על סחורות המיובאות לשווקים העשירים ביותר - האיחוד האירופי בראשם, ועל תנועת עובדים. ארגוני הפשע, מיומנים ומתוחכמים, למדו בן לילה לנצל את הפרצות, לזייף מוצרים: מדי-וי-די ועד סיגריות, להבריח בני אדם וסמים, להלבין כספים באיי קיימן, מה לא.

הגורם השלישי היה השפע: אירופה, ארצות הברית, וגם יפאן, סין, הודו, רוסיה, ישראל, כולן החלו לשגשג, מי פחות ומי יותר. הצעירים המתעשרים החדשים, אבל גם בעלי משפחות מהוגנים למראה, הבינו שהם יכולים לאפשר לעצמם, רוצים לאפשר לעצמם, קוקאין וקראק בבית, זונות מרוסיה ומתאילנד בחופשה. ואת כל זה היה מי ששמח לספק. כי החוק הראשון של הכלכלה אכן עובד: כשיש ביקוש יהיה היצע.

דיימון ראניון בבולגריה

באופן מפתיע מעט "מקמאפיה" כמעט שאינו מזכיר את המאפיה הסיציליאנית, הקאמורה, הקוזה-נוסטרה האמריקאית ושאר ארגוני הפשע האיטלקים-אמריקאים. הוא מדבר על הארגונים החדשים מקרוב באו ואלה אכזריים יותר, מפורסמים פחות, מצליחים בהרבה: הרוסים, הקולומביאנים, הקווקזים, היוגוסלווים (לשעבר) וכל השאר. גלני במיטבו כאשר הוא מתאר, באופן כמעט דיימון-ראניוני למשל, את לווייתו של איליה פבלוב, יזם בתחומים רבים ומגוונים בבולגריה החדשה, שילוב של אוליגרך ואיל פשע שנרצח על ידי צלף: ראש הממשלה, המלך לשעבר, שלח מברק תנחומים בעוד עמיתיו של המנוח, ואולי גם רוצחיו, הידועים בכינויים המלבבים "הגולגולת", "המקור", "דימי הרוסי" ו"הדוקטור" מפגינים אבל מנומס.

אגב מקור השם "מקמאפיה" נובע לא רק מהניסיון להראות, שכמו רשת ההמבורגרים הנודעת, גם הפשע הוא אכן גלובלי - אלא שכמו כל מותג מצליח, גם ארגוני פשע יודעים למנף את פרסומם: המאפיה הצ'צ'נית היא לא ארגון, שאיך נאמר זאת, נוטים לחלוק על דעתו. ועל כן הצ'צ'נים החלו להעניק את התואר "מאפיה צ'צ'נית" גם לארגוני פשע סלאוויים לחלוטין. עם זאת, יש להשגיח על הזכיינים שלא יורידו את ערך המותג, וכך באו הצ'צ'נים בעצמם לסגור סניף אחד שלא עמד בסטנדרטים המחמירים שלהם ובייש את הפירמה.

בספר הזה אין תקינות-פוליטית - גלני מתחקה אחרי שורשי העוקץ הניגרי, ארגון סולנצבו הרוסי ושאר ארגוני פשיעה. ואכן מסיבות היסטוריות של נאמנות שבטית רבים מהם הם ארגונים אתניים לחלוטין, ולעתים אף מבוססים על יוצאי אזור הררי אחד בלבד בקווקז, או שכונה אחת במוסקווה. עם זאת, פושעי סרביה וקרואטיה ידעו לשתף פעולה גם כשארצותיהם לחמו זו בזו. גלני מראה איך ארגוני הפשע אינם מונוליטיים אלא יוצרים בריתות מבוזרות, מין ארגון על שבו כנופיות רבות ושונות שהאינטרסים שלהן לא תמיד חופפים.

ולפטריוטים בינינו - כן, גם לישראל מקדיש גלני מקום בספרו, הרי מארץ הקודש יצאו גדולי יצרני ומבריחי האקסטזי, אליה מובאות אלפי צעירות מזרח-אירופיות להיאנס בכל לילה שוב ושוב בבתי זונות. אור לגויים, כבר אמרנו?

סיר חמין אחד

מה שעצוב מכל, הוא שגלני מוכיח כיצד המאבק בפשע המאורגן נכשל. בעיקר בתחום החשוב של הסמים: המאבק בסמים נמשך, אבל הסמים רק נעשים זולים יותר וזמינים יותר, הכסף רב יותר, האלימות רבה יותר, וארגוני הפשע המגדלים, מבריחים ומוכרים סמים חזקים יותר, ומשחיתים יותר את החברה - מאפגניסטאן וקולומביה ועד ארצות הברית. ובשנות שלטונו של ג'ורג' ו' בוש המאבק בסמים נדחק מפני המאבק בטרור, וכך מגדלי סמים קיבלו חסינות דה-פקטו אם הוכיחו כי נלחמו במחתרת הפארק בקולומביה או בטליבאן באפגניסטאן. וכך , בעולם הצללים האלים הזה, ראש העולם התחתון של מומבאי, דאוד איברהים המוסלמי, תיכנן את פיגועי הטרור בעירו, ממקום גלותו בפקיסטאן.

גלני לא מדגיש מספיק לטעמי את השוני העצום בין המקומות. נכון שתאוות בצע, שחיתות וביורוקרטיה קיימות בכל מקום אבל ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והתרבות שונות לחלוטין, וגלני מכניס לעתים לסיר חמין אחד של פשע מרכיבים שונים בתכלית.

"מקמאפיה" (בתרגומה הקולח והקריא של דפנה לוי, עם טעויות מעטות: בפיליפינים ארויו אינו הנשיא, אלא הנשיאה) מראה כמעט בזמן אמת לא רק כיצד החלו את פעולתם ארגונים ותיקים, ו"מכובדים" כמו היאקוזה היפאנית או המאפיה האיטלקית, אלא כיצד מתוך התוהו ובוהו של קריסת יוגוסלוויה וברית המועצות החלו הפושעים למלא צורך אמיתי - המדינה קרסה, החוק לא היה, לא היה שום מנגנון אכיפה של חוק וסדר, או שהיה אבל מושחת ולא יעיל. במקומות האלה החלו לספק הגנה בעלי זרוע, אנשי השירותים החשאיים לשעבר ולוחמי יחידות מיוחדות שנהפכו למובטלים. הם אכפו את מילוי החוזים וגבו חובות. אבל כמובן הם לא הסתפקו בכך, ועברו להבריח סיגריות - באופן מפתיע אולי, זה ענף ההברחות הרווחי ביותר באירופה - וגם זונות וסמים. כיום הם עוסקים גם בהונאות מקוונות.

לסיכום בספר המרתק הזה מצליח גלני ללכת על החבל הדק שבין עדות אישית ומחקר רציני, הוא מביא סיפורי פשע על בני דמותם המציאותיים, דוברי הספרדית או הרוסית, של טוני סופרנו ומייקל קורליאונה. הוא משלב מציצנות עם מבט מפוכח על תוצאות מעשיהם - ובעיקר מזכיר לכל קוראיו את תוצאות המדיניות השלומיאלית של המערב, בעיקר ארצות הברית במאבק בסמים ובטרור. מסקנתו פסימית: אנחנו מצויים במלחמה, ובמידה רבה הפשע המאורגן ניצח בה.

אורן נהרי הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 1



חשודים בסחר בסמים במקסיקו סיטי, 2008. הצעירים העשירים יכולים ורוצים לאפשר לעצמם סמים


המשטרה האיטלקית מציגה נשק שנתפס בביתו של אלכסנדר סולוניק, איש המאפיה הרוסית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו