בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במצדה לא התנהל הקרב האולטימטיווי שהיינו מצפים לו מתיאורי פלוויוס יוספוס

תגובות

בחזרה למצדה, מאת אמנון בן-תור, הוצאת יד יצחק בן-צבי והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, סדרת הספרים בין מקרא למשנה, ספריית דוד וימימה יסלזון, 2009, 160 עמודים

מצדה: עלילת גבורה, מאת חנן אשל, הוצאת כרטא, מדריך כרטא, 2009, 144 עמודים

מצדה היא אתר ארכיאולוגי, אך כל המבקש לבחון אותה בהקשר זה בלבד אינו אלא תמים. מפני שכבר מזמן מצדה היא נחלת הכלל; ב"מיתוס מצדה" או ב"קומפלקס מצדה", האידיאולוגיה, הפילוסופיה והפוליטיקה דוחקות את הפן ההיסטורי והארכיאולוגי הצדה. דומה כי בכל עת שמצדה עולה לכותרות, האש שהציתו חיילי הלגיון הרומי במצדה בשנת 73 לערך, שבה ומתלקחת ומאיימת, ממש כמו אז, לחרוך את פניהם של הניצבים בצד זה או אחר של המתרס. פרסומם של שני ספרים חדשים, שעניינם נוגע ישירות במצדה כאתר ארכיאולוגי הוא סיבה טובה לחזור לשם.

לשני החיבורים יש מקום על מדף הספרים, כל אחד מהם לקהל שונה. המדריך למצדה בהוצאת "כרטא" של חנן אשל (שהוציא מתחת ידו בהזדמנות זו גם מדריכים לקומראן ולעין גדי) הוא לכאורה ספר הדרכה לאתר, אך מכותרת המשנה שלו: "עלילת גבורה", נראה כי הוא נועד לא רק לשם הכרת השרידים הארכיאולוגיים של האתר המפורסם אלא בעיקר לספר סיפור בעל מסר שעיקרו טמון בכותרת המשנה. המדריך מתבסס על הנראטיב המקובל, אך אינו דווקא תואם את פרטי הסיפור המקורי (זה שסיפר פלוויוס יוספוס). לפנינו סיפור משופץ, שנועד לכאורה להקל על מי שאינו בקי בסבך המחקר ובבעיות והמחלוקות הנלוות אליו.

סיפורו של אשל משופע בתיאורים הנקראים כמדריך לדמיון מודרך. אולי עמד לרשותו של אשל, חוקר מגילות מדבר יהודה, מקור בלתי מוכר עד כה ובו תיאור מפורט של חיי היום יום במצדה. אחרת קשה להבין את התיאור הדמיוני של מתקן מטויח שכונה "בריכת השחייה" על ידי ידין. על פי אשל, הורדוס דאג שאורחיו יועלו להר באמצעות לא פחות מאשר ערסלים, מעין שירות הסעות לאח"מים. בהגיעם להר הובלו ישירות אל "טרמינל", בדמותה של אותה בריכה, שם הם "נפרקו" כדי לצנן את גופם הדואב, ומסביב נערכו לכבודם, באותה עת, שולחנות מזון ומשקה להשיב את רוחם.

מאיזה סרט שאב אשל את תיאור הסצינה הזאת? לאשל אין ספק שהבריכה והטקס סביבה נועדו על מנת שהורדוס יוכל להרשים את אורחיו מעוצם ידו. אבל האם לא די היה ביתר מעשיו ופועלו של הורדוס כדי להרשימם? האם הטבילה במי האפסיים של הבריכה שיכנעה את האורחים בגדולתו? אשל מתעלם מן הפירוש הסביר של החופרים, כי ייתכן שזו בריכת טבילה, מימי המרד. השימוש החוזר ב"אין ספק" ו"ללא ספק" הוא סימן מובהק לטיוח הספק, השריר והקיים.

דוגמה לכך אפשר לקרוא בפרק המתאר את מקום הפריצה של הצבא הרומי למצדה ומהלך הקרב שקדם לה. בעבר ניהלנו חפירות ארכיאולוגיות במערכת המצור של מצדה ובמסגרתם נבחנה גם סוללת המצור. מתוצאות חקירתנו מתברר כי מכלול הנתונים הארכיאולוגיים אינו עולה בקנה אחד עם הסיפור המקובל בכל הנוגע לקרב הפריצה הרומי אל המבצר. מסקנתנו, שנסמכה גם על מחקר משווה, היא שמבנה הסוללה מעולם לא הסתיים וקרב הפריצה, לפחות זה שתואר אצל יוספוס, לא התקיים. אשל בוחר להתעלם מדעה זו אך מהתייחסותו לפרשה עולה כי הוא מודע לה.

כבר בראשית דבריו הוא קובע נחרצות כי האזור שמעל הסוללה הוא קטע החומה הגדול היחיד ההרוס במצדה, ו"אין ספק" כי זו תוצאה של קרב הפריצה הרומי. אך ידוע לכל העוסק במצדה, כי קטעי חומה נוספים סביב המבצר חסרים כתוצאה מהתמוטטויות שאירעו במשך הזמן. לאשל אף ידועה הצעתנו שהעדר הקטע הנדון אינו משקף פרצה דווקא, שעל פי מקבילות ממקומות אחרים צריכה להיראות אחרת, אלא שסביר יותר כי אפשר שהעדר החומה כאן הוא תוצאה של פעולות בנייה מסיוויות שנעשו בסביבה זו בעת בניית מבני המנזר מן התקופה הביזנטית. כך גם במה שנוגע לגלגל העץ, בקוטר 85 סנטימטר, שנמצא בחפירת יסודות חדרי החומה ב"אזור הפרצה". אשל בוחר לשייכה למריצה, ששימשה כביכול את הצבא הרומי בשפיכתה של הסוללה, אף שהחופרים נצר ושטיבל מייחסים אותו לעגלה שהיתה בשימוש על גבי ההר.

אשל יוצר מצג שווא, באמצעות הכיתוב המלווה את תמונת הגלגל ומציין שנמצא בראש הסוללה, משל יש בכוחו של גלגל זה לסתור את העובדה שהסוללה בשיא גובהה נמצאת כ-13 מטר מתחת למקום שבו נמצא הגלגל. כדי להתמודד עם הטענה כי ערימת אבני הדרדור המצויה עדיין למעלה, בסמוך למקום ה"פרצה" (כמו אלו האחרות המצויות על ההר), היא עדות אילמת לכך שלא נעשה בהן שימוש על ידי המגינים, קובע אשל ששבויים יהודים הועסקו בשפיכת הסוללה ולכן נמנעו המגינים מדרדורן של האבנים - שמא תפגענה באחיהם. האם אין אלו אותם מורדים-קנאים-סיקריים שלא היססו לטבוח את אחיהם בעין גדי ובמקומות אחרים? אך לפי אשל, הטבח בעין גדי הוא "סיפור מוזר" של יוספוס שנועד להבאיש את ריחם של המורדים.

אשל מגדיל לעשות בתיאור מפורט של אופי ה"הרעשה" הארטילרית שהנחיתו הרומאים על ראשי המורדים באזור הפריצה, באמצעות ירי מאסיווי של ראשי חצים, אבני קלע ואבני בליסטראות. דומה כי ב"הרעשה" המילולית הזאת מצפה אשל לחפות על קביעתנו כי ההעדר הבולט של עדויות להתנהלותו של קרב מסוג זה בגזרת הלחימה הנדונה, בהשוואה לזירות לחימה דומות מהעולם העתיק - כדוגמת לכיש, יודפת וגמלא, אפולוניה - מעיד כאלף עדים כי במקום לא התנהל הקרב האולטימטיווי שהיינו מצפים לו מתיאורי יוספוס.

תמונת אבני הקלע שמביא אשל כעדות לאותה הרעשה כביכול, שכבר יגאל ידין עשה בה שימוש בספרו, היא שוב בבחינת מצג שווא. נצר כבר הראה כי קבוצה זו של אבני הקלע משתייכת לעמדת ארטילריה שהציבו המגינים על החומה ולא נעשה בה שימוש עד שקרסה בזמן הרעש שפקד את המקום מאוחר יותר. דבר זה לא נעלם מעיני אשל בתארו את המקום בפרק על סוגיית המגילות ושוב מציג את הממצא באור שאינו בהכרח תואם את העובדות. זאת ועוד, ניכרת הדגשת יתר של ממצאי תקופת המרד ביחס לשרידים מימי הורדוס תוך כדי הדגשת ההבדלים ביניהם, מתוך יחס ערכי שבו הנהנתנות והגשמיות ניצבות מול הפשטות והרוחניות (למשל, נקבע כי: "הפליטים לא באו למצדה ליהנות ממנעמי החיים", או "שהפליטים באו למצדה להילחם באימפריה הרומית ולא כדי ליהנות מן המבנים שבנה הורדוס").

המסר המחלחל הוא שקהילת המורדים במצדה, שבעיני אשל יאה לה יותר הכינוי קנאים ולא כינוי הגנאי סיקריים כפי שכינה אותם יוספוס, היא לא פחות מקהילת קדושים, לוחמי חירות חדורי אידיאלים ומסירות נפש אין קץ שכל יחסו השלילי של יוספוס אליהם מעוות, מלאכותי ומגמתי. כאילו כבר נשתכח מאתנו כי גם על הקנאים שפך יוספוס קיתונות של רותחים בתארו את אירועי המלחמה שהביאה לחורבנה של ירושלים.

אפשר אמנם שאכן כך היו פני הדברים, ואשל רשאי להחזיק בדעתו זו על האירועים ומשמעותם. אולם האם מקומה של פרשנות מגמתית זו, שאינה בהכרח המקובלת ביותר, במדריך כיס ארכיאולוגי, שמטבעו מוגבל בהיקפו, על חשבון תיאור העובדות כהווייתן? לאחר הצגת הדברים באופן זה, על ידי מי שמוחזק כפרופסור לארכיאולוגיה, האם אפשר להתפלא אם נמצאים כאלה שמבקשים לראות בארכיאולוגים מי שמסלפים את פרשנות הממצאים למען יצירתו של מיתוס?

החיבור השני והחשוב יותר המוקדש לאתר מצדה הוא הספר "בחזרה למצדה", שמלאכת כתיבתו הופקדה בידיו של אמנון בן-תור. הספר בא, כמוצהר בו, לסכם ולרכז למען הקהל הרחב את תוצאותיהן רחבות ההיקף של החפירות שהתקיימו באתר לפני כשנות דור על ידי משלחתו של יגאל ידין. ואכן אמנון בן-תור, פרופסור אמריטוס לארכיאולוגיה, עשה מלאכתו לעילא ולעילא והפיק ספר מוקפד, בהיר, שווה לכל נפש, בלי להכביר פרטים יתר על המידה. מתוך החומר העצום האצור בדו"חות החפירה הרשמיים הצליח בן-תור לברור את העיקר במיומנות ובטוב טעם ולסקור תחומים רבים הקשורים במצדה.

מצדה, לכאורה, אינה מתחומי עיסוקו הטבעיים של בן-תור, שהתמחה בתקופות המקראיות בארכיאולוגיה, אך קירבתו הרבה ליגאל ידין והיותו אחת מדמויות המפתח בעת החפירות לצד ידין מצדיקות את הבחירה בו כמסכם של המפעל החשוב הזה.

ראוי להתעכב על הפרק האחרון בספר, שהוא כל כולו פרי עטו של בן-תור. הפרק העוסק במחקר הארכיאולוגי ומיתוס מצדה הוא לא רק כתב הגנה ראוי ומוצדק על ידין מפני האשמותיו חסרות הרסן של הסוציולוג נחמן בן יהודה, שחקר את היווצרותו של מיתוס מצדה, אלא באותה עת גם כתב הגנה לכל מדע הארכיאולוגיה, אשר לעתים נדמה כי כל החפץ בכך יכול לעשות בו כבתוך שלו, גם אם אינו שולט במתודה הארכיאולוגית. יש בפרק הזה דיון חשוב באמות המידה של הפרשנות הארכיאולוגית, המיועד לכל מי שיש לו עניין בתחום ובראש וראשונה לארכיאולוגים עצמם.

אך אליה וקוץ בה. בן תור קובע נכונה כי כל פרשנות של הממצא "שהיא מטבעה אינה מוחלטת, אך עליה לעמוד בשני תנאים עיקריים: ראשית שאין היא מנוגדת לעובדות ידועות אחרות, ושנית, שאין היא מנוגדת לשכל הישר". אם כך, לא ברור מדוע בחר אף הוא, כארכיאולוג מובהק, לחזור על אותה תפישה "מאובנת", בפרק הנוגע למערכה על מצדה והתעלם מן המחקר החדש, המתבסס על נתונים ארכיאולוגיים טהורים, והמציב סימני שאלה מהותיים על הבנתנו את השתלשלות האירועים. יש לקוות שזה רק "אינסטינקט" טבעי של מי ש"למיתוס מצדה היה מקום חשוב בתודעתו".



עלייה למצדה, 2008. מצג שווא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו