יורם מלצר
יורם מלצר

אם בישראל רואים אור בכל יום בממוצע כ-18 ספרים חדשים, לא תהיה זו הפרזה לקבוע שספר מתורגם חדש בא לאוויר העולם העברי מדי כמה שעות. אין זה פלא: העולם מלא בספרים. חדשים, ישנים ועתיקים, ורבים מהם יכולים לעניין את קומץ הקוראים מקצהו המזרחי של הים התיכון אשר שפתם היא עברית. עבורם, ספרים מתורגמים ללא הרף.

אם כך, איזה היגיון יש בתרגום מחדש של ספר שכבר תורגם בעבר? האם לא מוטב לעבוד רק על "סחורה חדשה"? הרי כל כך הרבה מחכה להיות מתורגם לעברית! מדוע לבזבז זמן, כסף, כוח עבודה ושכל על תרגום יצירה שתרגומה כבר ניצב על המדף?

ובכל זאת, מתרגמים מחדש. חוק של הטבע קובע שאם מוכרים סחורה מסוימת, הרי שבוודאי נמצאים לה קונים. היצע וביקוש מתאזנים בסופו של דבר. והנה, תרגום מחדש של יצירות ספרות אינו דבר כה נדיר, בוודאי אינו בגדר ניסוי חד פעמי. במלים אחרות: לתרגומים החדשים יש ביקוש, ולכן דואגים להיצע.

מימין לשמאל: איסאק באבל, ג'וזף קונראד, קארסון מק'קאלרס, פיודור דוסטויבסקי וג'יין אוסטן

אילו היה זה רק ביקוש ליצירה המסוימת, ההוצאות היו מדפיסות כמות של עותקים כדי לספק את הביקוש. הן עושות זאת, בעיקר לספרים שנקראים בבתי הספר התיכוניים: "הזקן והים" של המינגווי, שמוכרת בחנות בקניון הגדירה ללקוחה כ"ספר חדש שלו, הרגע יצא" - במו אוזני שמעתי! אבל התופעה המתגלה מזה שנים היא שיש ביקוש לספרים שתורגמו, אם רק יתורגמו מחדש. אותם ספרים מתורגמים שאנשים חוזרים לקרוא, שקוראים ותיקים רוצים להנחיל לילדיהם ולנכדיהם, אותם ספרים שגם לאחר שהם נעלמים מהמדפים ומחנויות הרשת יש קוראים רבים הממשיכים לקרוא אותם, לשאת אותם בלבם - זקוקים לחידוש. הם זקוקים לחידוש כי אחרת הם לא יכבשו להם מקום בקהל של ימינו כפי שכבשו להם מקום לפני דור או שניים.

החידוש הראשון והברור ביותר הוא בתחום השפה. העברית, שפה חיה, עכשווית, דינמית, משתנה ללא הרף. השינויים העוברים עליה הם כמעט בכל ממד שאפשר להעלותו על הדעת. הלקסיקון משתנה - מלים נוספות, מלים נשמטות - הרגלי השימוש בשפה על כל צורותיה משתנים, השפה המדוברת משתנה, המטען התרבותי והלשוני של הקוראים החדשים אינו זהה לזה של הקוראים מלפני דור או שניים, שהרי העולם כולו משתנה.

יתרה מכך, משתנים היחסים בין השפה הכתובה לשפה המדוברת: הגבולות בין השתיים נמצאים בתנועה מתמדת, הכללים הלא-כתובים של "מותר" ו"אסור" בחדירתה של זו לתחומה של זו עוברים תהליכים של שינוי.

עד כדי כך, שספר כמו "יד הנפץ" הנצחי של קארל מאי, שקראתי בשקיקה בגיל עשר, מתנתק מן העולם לשעות בכל פעם, היה לי כמעט לא-קריא כשקניתי אותו שוב 30 שנה לאחר מכן. אני זוכר ספר מאותה התקופה בתולדותי כקורא, ספר שעסק בהרפתקאות על רקע המלחמה בין אנגלים ובורים בדרום אפריקה במאה ה-19: "הסרן שד משחת". מי היה נותן כותרת כזאת היום? איזה ילד היה מבין אותה? ומה אכל ההרפתקן העשוי ללא חת? "צנימים". ואין הכוונה לטוסטים - המובן המקובל היום למלה "צנים" - אלא לקרקרים. נכון לפי כל מילון. זר ומוזר בימינו, אפילו בכתיבה.

לכן ספרים גדולים, ספרים שמבקשים להיקרא על-ידי דורות של קוראים, זקוקים לתרגום מחדש. הסיבה הלשונית היא סיבה מספקת. תחשבו על "דון קישוט" בעל השם השגוי שיצא תחת ידו של ביאליק, לעומת "דון קיחוטה" המופתי של ביאטריס ולואיס לנדאו. קחו למשל את "הקלברי פין" האלמותי של מרק טוויין. דורות של תרגומים מלווים דורות של כותבים, מ-1926 (תרגום הילפרן) ועד 2004 (תרגום יניב פרקש). האם ילד עברי יליד 1995 יכול לקרוא תרגום מ-1926? מ-1949?

תרגום הוא גם פירוש. המתרגם פועל לפי הבנתו, לפי מטענו, לפי זהותו התרבותית, לפי תקופתו, וככזה הוא מפרש אותו בעת יצירת הספר העברי המייצג את המקור שעומד לנגד עיניו. פרשנות היא תהליך אינסופי. וכשזה תרגום של קלאסיקה, התרגום כפרשנות הוא יצירה לעצמה בתרבותו של דור.

עניין נוסף וכאוב הוא האתיקה של התרגום. ספרים קלאסיים, נהדרים וחשובים רבים תורגמו בשעתם שלא משפת המקור, כדי לבנות תרבות עברית, ומהר. מתוך רצון להזין את הקוראים בשפה העברית המתחדשת, שלא יחסר להם דבר. היום המניע בעיקר מסחרי: ספרים רבים מדי עדיין מתורגמים מתרגום (אנגלי בדרך כלל), כי זול יותר לתרגם מאנגלית. אכן, המנהג הנפסד לא נעלם עד היום. אם זה ספר טוב, שיעמוד לשנים, יש הצדקה למחזר את הנייר מיד ולתרגם מחדש משפת המקור. לעתים תרגום מחדש של ספר שלא תורגם מהמקור מתאפשר תודות לגיוון במתרגמים. מופיע מתרגם מוכשר משפה רחוקה, והנה הוא מעניק לנו משכיות החמדה שנכתבו באותה שפה, ומתרגמן מהמקור, ולעתים הוא מציל אותנו מתרגומי "יד שנייה" שנאלצנו לצרוך.

תרגום מחדש הוא אם כן גם "ניקוי אורוות", גם יצירה תרבותית טבעית ומתבקשת, וגם מענה לצורך אמיתי של קהל קוראים מתחדש ודינמי. לא חסר מה לתרגם, אבל בתוך המולת החדש, צריך לזכור תמיד את הספרים הטובים של פעם, אלו שהוכיחו את עצמם לפני דור ויותר, וממתינים להזדמנות להצליח גם היום.

יורם מלצר הוא סופר ומתרגם. החודש ראה אור בתרגומו הספר "חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו" מאת ג'ונוט דיאס, בהוצאת מחברות לספרות

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ