קוראים לי ישמעאל. לפני כמה שנים - לא משנה כמה בדיוק - מאחר שארנקי היה ריק מכסף פחות או יותר, ודבר בחוף לא עניין אותי במיוחד, חשבתי שאפליג מעט ואראה את חלקו המימי של העולם. זו דרכי לגרש את המרה השחורה ולהסדיר את מחזור הדם. בכל פעם שאני מגלה כי חיוכי מריר; בכל פעם שמשתלט על נשמתי נובמבר לח וגשום; בכל פעם שאני מתעכב ללא משים מול חנויות לממכר ארונות מתים, ומצטרף לזנבה של כל לוויה הנקרית בדרכי; ובפרט בכל פעם שיצר הרע משתלט עלי כדי כך שאני זקוק לעמוד שדרה מוסרי איתן שימנע בעדי מלצאת אל הרחוב בכוונה להעיף בשיטתיות מגבעות מעל ראשי חובשיהן - אז אני מבין שהגיעה העת לצאת אל הים ויפה שעה אחת קודם. זהו התחליף שלי לאקדח ולקליע. במחווה פילוסופית ראוותנית נופל קאטו על חרבו; אני עולה בשלווה על ספינה. הדבר אינו מפתיע כלל. לו רק הכירו אותו, כל בני האדם כמעט, כל אחד במידתו, היו חולקים איתי לעיתים רגש זהה כמעט לגבי האוקיינוס.

זו לפיכך עירם של תושבי האי מנהטן, רציפים חוגרים אותה סביב כשוניות אלמוגים את איי הודו המערבית - המסחר מקיף אותה בקצפו. השמאל או היימן, הרחובות מובילים אותך אל המים. בקצהו הדרומי נמצאת הסוללה, שם שוטפים הגלים את המזח האצילי, והרוחות שכמה שעות קודם לכם היו רחוקות מהיבשה מצננות אותו. ראה את ההמונים הלוטשים עיניהם במים שם.

לך סביב הקצה הדרומי של האי מנהטן באחר צהריים חולמני של יום ראשון. טייל מ"קורלירז הוק" ל"קואנטיס סליפ" ומשם צפונה דרך "וייטהול". מה אתה רואה? ניצבים כזקיפים דוממים בכל מקום, עומדים ריבואות בני תמותה חולמים בהקיץ על האוקיינוס.

חלקם נשענים כנגד עמודי תמך גדולים; אחרים יושבים בקצה המזח; אחרים מתבוננים מעבר לחומת הספינות שהגיעו מסין; מהם יושבים במרומי החיבל, משל הם חותרים לשפר את טווח הצצתם בים. אך כל אלה הם עכברי יבשה; הכלואים בימות השבוע בחללים מחניקים - קשורים לדלפקים, ממוסמרים לספסלים, מהודקים למכתבות. מה פשר הדבר? הפסו שדות ירוקים מן הארץ? מה מעשיהם כאן?

אך ראה! הנה מגיעים המונים נוספים, פוסעים הישר אל המים, גמרו אומר כמדומה לצלול. מוזר! דבר לא ישביע את רצונם אלא גבולה הקיצון של היבשת; שיטוט באפס מעשה בצל מחסנים משכבר הימים, אין די בו. עליהם להתקרב אל המים ככל יכולתם בלא שייפלו לתוכם. ושם הם עומדים - לאורך מילין רבים - פרסאות. אנשי יבשה כולם, משבילים וסמטאות הם באים, מרחובות ומשדרות - ימה וקדמה, צפונה ונגבה. ובכל זאת כאן הם כולם כאחד. אמור לי, האם סגולתן המגנטית של מחטי המצפנים של כל האוניות שבכאן היא המושכת אותם הנה?

זאת ועוד. נניח שיצאת אל חיק הטבע; לאזור הררי שופע אגמים. בחר איזה שביל שייראה בעיניך, ועשר לאחת שהוא יוביל אותך במדרון של עמק אל בריכת ערוץ נחל. המים מכשפים. הנח לאדם המפוזר ביותר לשקוע בחלומות בהקיץ - העמד אותו על רגליו, גרום לו שיתחיל לצעוד, ובלא שיטעה הוא יוביל אותך אל מים, בתנאי שיש מים בסביבה. אם תצמא אי פעם במדבר האמריקני העצום, ואם תצטרף במקרה לשיירה שאתה נוסע בה פרופסור העוסק במופשט, מומלץ לערוך ניסוי כזה. כן, כידוע לכול, הגות ומים כרוכים זה בזה לנצח.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ