משחקים שכונה

כיצד נעלמה שכונת שפירא לשולי התודעה? ספר חדש בעריכת ההיסטוריון מוקי צור מנסה לבדוק "אם השתיקה האופפת את דרכה של שפירא נובעת מעוני וממצוקה של התושבים שקולם אינו נשמע ואולי מרצונם של אלה שמעצבים את הסיפור הכללי לדחוק אותם"

ורד לי
ורד לי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ורד לי
ורד לי

בשנת ה-100 לתל אביב רואה אור בהוצאת בבל הספר "לא ביפו ולא בתל אביב: סיפורים, עדויות ותעודות משכונת שפירא", שערכו מוקי צור ושרון רוטברד. זו ביוגרפיה מרתקת לעבר ולהווה של שכונת הדרום, שנהדפה משיוכה ליפו ולאחר מלחמת העצמאות אמנם סופחה לתל אביב, אך מעולם לא נהפכה לחלק ממנה.

מי היה מאיר גצל שפירא שעל שמו נקראת השכונה?

"שפירא נולד בליטא והפליג בגיל 14 לארצות הברית. הוא הגיע לארץ ישראל במחצית שנות ה-20 והיה חלוץ הקפיטליסטים והנדל"ניסטים בארץ. הוא רכש קרקעות ברחוב המלך ג'ורג', וקנה בין השאר את הרחובות המקבילים 'סמטה פלונית' ו'סמטה אלמונית' שהוא שאף לקרוא להם על שמו ועל שם אשתו, סוניה, שהיתה צעירה ממנו ב-23 שנים (זה מקור השם של בית הקפה 'סוניה', הפועל בסמטה אלמונית). ראש העירייה מאיר דיזנגוף לא אישר את המגלומניה. אבל ההנצחה שלא צלחה בלב תל אביב הצליחה בשכונה אחרת, שבה הוא רכש קרקעות וקרא לה על שמו".

איך הסופר יוסף חיים ברנר נקרה לשכונה?

"ברנר סיים את חייו על גבול שכונת שפירא, במקום שבו עומד כיום בית הנוער העובד והלומד על רחוב קיבוץ גלויות, וזה מרגש לראות את ההמשכיות. אנשי התנועה כיום מוציאים לאור את כתבי ברנר למבקשים ללכת בדרכו. ברנר, שאהב לכתוב על אנשים פשוטים, על הפועל, על גורלות קשים, והזדהה עם דמויות גיבוריו. הוא נדד והסתובב בארץ וכשחזר לתל אביב גר בבית משפחת יצקר שהיה גדול. ברנר הכניס כמה הומלסים לבית, הוא אסף אותם ומימן להם את שכר הדירה".

איך נולד הספר?

"מנהל הספרייה המקומית יוסי גרנובסקי והאדריכל שרון רוטברד, שלפני שנים עבר לגור בשכונה וביחד עם אשתו ייסד בה את הוצאת הספרים בבל, הקימו את חוג סיפורי השכונה שפעל במתנ"ס ובמסגרתו הוציאו לאור חוברת שאיגדה את סיפורי התושבים ('שפירא: שכונה מהסיפורים'). לפני שמונה שנים נכנסו לשכונה אנשי בינ"ה (בית היוצר לנשמת האומה: מרכז לזהות יהודית ותרבות ישראלית), שאני המורה שלהם. אחד התלמידים חיפש בהדרכתי וגילה מסמכים ייחודיים על השכונה, זה המריץ את כולנו להירתם לחפש ולאסוף עוד עדויות ולהרחיב את הפרויקט לספר. הכל נעשה בשיתוף פעולה מלא של התושבים - צעירים וותיקים.

מפני שאין בשכונה חנות ספרים של רשת גדולה, הועלה רעיון יצירתי ובעלי המכולות הקטנות נעתרו בהתלהבות למכור את הספר לצד מוצרי החלב והלחם".

הספר נקרא "לא בתל אביב ולא ביפו". זו הצהרה חברתית ופוליטית.

"אנחנו מבקשים לבדוק בספר אם שכונת שפירא הממוקמת בדרום תל אביב נפלה קורבן לשיכחה או להיסטוריוגרפיה כוזבת, אם השתיקה האופפת את ראשית דרכה של השכונה נובעת מעוני וממצוקה של התושבים שקולם אינו נשמע ואולי מרצונם של אלה שמעצבים את הסיפור הכללי לדחוק אותם".

שכונת שפירא היא לא רק מוכת עוני. איזה עושר גיליתם בה?

"מלבד עירוב האוכלוסיות והעושר האנושי המאפיין את השכונה, ברחוב ישראל מסלנט, היכן שממוקמת הספרייה הקהילתית, אפשר למצוא שרידים של בארות ובריכות מים מהתקופה העותמנית. בשכונה יש פרדסים שנטעו פלאחים מצרים במחצית הראשונה של המאה ה-19, כשהמושל המצרי איברהים פחה השתלט על הארץ. יש ארכיטקטורה ייחודית למקום - בתים שהתאבנו ונותרו כמו שנבנו בשנות ה-50, חצרות שהן שכיות חמדה; כל קהילה שנכנסה לשכונה - בוכרית, תימנית, סלוניקאית - הטביעה את צורת הבנייה שלה; בית הקולנוע זוהר שהיה ה'סינמה פרדיסו' של השכונה והיה המפלט של החולמניים; אינספור בתי כנסת, ואפילו אחד שמכונה 'בית הכנסת הקומוניסטי', אבל זה כבר סיפור ארוך ומרתק בפני עצמו".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ