תרצה ידרמן
תרצה ידרמן

והפעם: לפני קורא לא תיתן מכשול

בקורס לצרפתית, שבו אני לומדת כדי להיות בני ציפר כשאגדל, יש בחורה אחת, דווקא סימפטית, רק מה, יש לה סמ"ך שורקנית. לא פגם דיבור, חלילה, אלא סמ"ך מסולסלת, מתיילדת, מתפנקת, שנשמעת כאילו שהתאמנה עליה מפני שהיא חושבת שהיא מוסיפה לה איזה חן. בכל פעם שהבחורה פותחת את הפה, שואלת "קססס קה ססססה?" או משיבה "קומסססססי קומססססה", אין שום סיכוי שאתרכז ב"איך אומרים: 'סליחה, מסיה, איפה כאן הלובר?'", כל מה שבא לי זה לחנוק אותה, לטלטל עד שתאדים ולצרוח כמו בהתקף טורט: "אני שונאת אותך! שונאת! שונאת!"

ודאי תאמרו, מיזנתרופית שכמוך, אולי תסבירי מה הקשר? פסיכיאטר את צריכה, לא טור. אז הנה, מיד אסביר: אותם דחפים תוקפים אותי בכל פעם שבה אני קוראת כתב יד שבו הכותב, או הכותבת, "דופקים" לי, סימני פיסוק, במקומות הכי לא מתאימים!. ואני הולכת (אחריהם):, הולכת' וכושלת; משפט, אחרי משפט!!

הו, כותבים מחוננים, זורים לרוח חופנים של פסיקים,,, נקודות... שותלים צפוף-צפוף מקף-אחרי-מקף - - -

דוחפים סימן קריאה כמו אחרוני הטוקבקיסטים, שלושה במחיר אחד, כי אחרת איך נבין שתפנית ממש דרמטית התרחשה בעלילה!!! כאן!!! ממש אל מול עינינו!!! כן!!! הוא אוהב אותה!!!

וסימני השאלה? גם בהם הם נוהגים בנדיבות. זאת הרי הדרך היחידה לרמוז שנשאלה פה שאלה שאלתית, עם חשיבות מכרעת: ואת??? גם את אוהבת אותי???

ואת התדהמה שלו?! אפשר לתאר אותה רק בעזרת שילוב של שני הנ"ל: מה?! את לא?!?!?!? לא אוהבת?!?! איך זה ייתכן?!?!?!?

לא.

היא. לא.

היא. לא. אוהבת.

נקודה.

אבל למה לא אוהבת? את חושבת שאני "דפוק"? שאני לא מספיק "גזעי", כמו שאומרים היום הצעירים? שאני "טוחן", "חופר" ב"מוח"? אבל הנה, שורי והביטי, אני משתמש ב"סלנג". אפילו שמתי מרכאות כדי ש"תעלי על זה".

ואולי לא תעלי על זה אלא אלי, נשתה קפה? לא, מה פתאום, לא התכוונתי מזמוטים, נשבע לך. אם זה היה ב"ראש שלי" הייתי מציע שתעלי "לשתות קפה", עם מרכאות כפולות שווה קריצה.

לא... את לא רוצה... חבל... נו... טוב... אז ניפרד... מה עוד נשאר... אולי... כמו שהיה נהוג.... פעם... ברשת ג'... בתוכניות הד"שים... אאחל לך הצלחה בתחום השלוש נקודות...

היי שלום, יקירתי, אני הולך הביתה (איש לא מחכה לו שם בבית, ראיתם איזה לוזר?) [סוגריים הם המקום של הכותב לדבר עם הקוראים מאחורי גבן של הדמויות]. גם את תלכי הביתה (המאהב שלה ממתין לה שם עוד מפרק א', זוכרים?) [או לרענן כמה עובדות]. דרכינו מתפצלות (והרי בכל פרידה מקרית פורחת איזו תכלת) [או להתפייט]. לא ניפגש עוד לעולם (אללי!!) [או סתם לעצבן לקוראים את העיניים].

וכמובן שיש גם את אלה שמוותרים על הפיסוק, כי זה כאילו זרם תודעה כזה או שפשוט הקונספט לא מוכר להם אה באמת נקודה ופסיק ביחד כאילו זה; נורא מעניין תגידו רגע מה זה אומר אף פעם לא הבנתי מה הסימן הזה על הכפתור של המקלדת בצד שמאל למעלה חשבתי שמכרו לי מקלדת דפוקה חשבתי זה לכלוך אז רגע זה מה שהולך היום ואללה נחמד אני אנסה בהזדמנות עכשיו לך תדע מתי לעצור מתי לנשום אבל הם לא אכפת להם ממך מצדם שייגמר לך האוויר מצדם שתיחנק

תרצה ידרמן עבדה בכמה הוצאות ספרים. הטור מבוסס על כתבי יד שקראה במסגרת עבודתה, והציטוטים בו בהשראתם, ולא מתוכם

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ