שבוע הספר | ספרים מומלצים: ספר הדקדוק הפנימי שלי

שירה דונביץ'
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שירה דונביץ'

לתשבחות רבות זכה השנה "אשה בורחת מבשורה", ספרו של דויד גרוסמן (הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה), שתואר כספר מכונן וכ"מגש הכסף" של הספרות העברית. רבים מהמבקרים הדגישו את משמעויותיו הלאומיות של הרומן, אך אני אהבתי אותו יותר מכל ספר אחר שקראתי השנה משום היותו, קודם כל, סיפור אהבה של שני גיבורים שובי לב: אברם ואורה, המתאהבים כשהם בני 16 ומוצאים עצמם, כשהם בני 50, מגלים שוב את עוצמת הקשר העמוק שביניהם כשהם חרדים יחד לגורל בנם המשותף; הבן שאורה גידלה עם בעלה, אילן, מי שהיה גם חברו הקרוב של אברם.

באברם התאהבתי מיד. דמותו עוצבה על ידי גרוסמן בכישרון כזה, שהיא חיה בי שנה אחרי קריאת הספר כאילו קראתיו היום. רבים כתבו, ובצדק, עד כמה מופלאים, רגישים ומדויקים הם קטעי הספר העוסקים בשאלות שונות הנוגעות למהותה הבסיסית של המשפחה. אבל בעיצוב כה חי ומרגש, תוך שליטה מהפנטת בשפה, של יחסים מרתקים בין גבר לאשה במשך עשרות שנים, בעת שאהבתם לא נכחדה על אף שהם חיו רוב הזמן בנפרד - לא נתקלתי בספרות המקור שקראתי עד כה. ותיאור מעשה האהבה ביניהם הוא, בהתאם לכך, יחיד במינו.

גרוסמן הוא הסופר האהוב עלי ביותר, ובמידה רבה, הוא כותב לאורך השנים על הדור שלי. הדקדוק הפנימי שלו הוא הדקדוק הפנימי שלי. הפעם הישגו גדול במיוחד: מעטים הם הסופרים הגברים המסוגלים לכתוב כך על תודעה של אשה.

מעבר לעושר העצום שבספר, שתענוג לחזור אליו שוב ושוב, הוא מציע גם דיון מעמיק ומרתק בשאלת האותנטיות: עד כמה מכיר אדם את ליבת נפשו ועד כמה הוא נאמן לה בניהול חייו? בעיני, זו אחת השאלות המרכזיות שאדם חושב אמור לשאול את עצמו כשחייו מגיעים למחציתם השנייה, וגרוסמן החל לעסוק בה בספרו הבלתי נשכח "שתהיי לי הסכין". ב"אשה בורחת מבשורה" העניין מבשיל ונושא את היופי שבתובנות בוגרות, שצמחו מתוך כאב אינסופי, וגם מתוך אהבה עמוקה ועוצמתית.

ספר שיצא בשנה שעברה ולא זכה להערכה שלה הוא ראוי, לטעמי, הוא "השקרים האחרונים של הגוף" של גיל הראבן (הוצאת אחוזת בית). האם נקמה היא לגיטימית, האם יש נסיבות המצדיקות רצח, האם אפשר לחוש אמפתיה כלפי אשה שהחליטה לנקום ועשתה מעשה, האם וכיצד יכולים קורבנות לחזור ולהשלים עם העולם - אלה רק מקצת השאלות שמעורר הרומן האחרון, המרתק והמורכב, של הראבן.

במרכזו - אשה צעירה שאחותה נאנסה באכזריות בילדותה. החיים מזמנים לה הזדמנות חד פעמית לנקום באנס, והיא - שחייה עכשיו טובים ושלווים - מזהה מיד את ההזדמנות. וכאן מתחילה דרמה מבריקה ומפתיעה, כתובה בלשון חדה ומדויקת. אהבתי את כתיבתה החכמה של הראבן הרבה לפני שהיא היתה חברתי. היכולת לכתוב סיפור קולח וקריא, כזה שאין רצון להניח בצד, תוך בניית עולם שלם של דמויות, נתונים ושאלות פילוסופיות מעמיקות המתעוררות אגב קריאה ונשארות הרבה אחריה - היא יכולת נדירה.

בעבורי, כמשפטנית, זהו ספר מרתק במיוחד, לנוכח יכולתה של הראבן להפוך סוגיות של "חוק יבש" לדילמות מוסריות עמוקות, העולות מתוך עלילה פשוטה וסוחפת.

שירה דונביץ' היא עורכת דין

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ