שבוע הספר | ספרים מומלצים: חלום אנושי מדי

איל מגד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איל מגד

"סיפור חלום", הנובלה של ארתור שניצלר (גוונים, מגרמנית: ניצה ואורי בן ארי), שבהשראתה נעשה סרטו האחרון של סטנלי קובריק, "עיניים עצומות לרווחה", היתה הפתעה גמורה בעבורי. לא שיערתי באיזו מידה נצמד קובריק למקור הספרותי של הסרט המהפנט שלו. הסרט הזה, מתברר, הוא הנשמה מפה לפה - מופת של עיבוד קולנועי שנעשה לספר. הוא שומר על נאמנות מופלאה לאופיו, לרוחו, למצב הרוח החלומי שלו - ולכן המעבר הקיצוני כביכול מווינה שעל סף המאה ה-20 לניו יורק של ראשית המאה ה-21 אינו מורגש, כאילו המציאות היא אותה מציאות.

ובאמת, למה שלא יהיה כך? אין שום סיבה שהעולם הפנימי, ההזייתי, של גיבורים מ"זמן האמת" של פרויד לא יהיה זהה לעולמם הפנימי של גיבורים מערביים בני זמננו, בעיקר בהרפתקה נפשית אירוטית.

ספר שנדחק שלא בצדק בשנה החולפת הוא "אנושי, אנושי מדי", מאת פרידריך ניטשה (מאגנס, מגרמנית: יעקב גוטשלק ואדם טננבאום). פרסומו של ספר זה בעברית היה יכול בקלות להיתפש כמאורע התרבותי החשוב של השנה, אך נדמה שהוא עבר אצל עם הספר ללא תשומת לב מיוחדת. אפשר לדמיין שאילו היה הספר מתורגם לפני הקמת מדינת ישראל, היו חוגגים את האירוע, מוקירים אותו ומתפלמסים מעל דפי המוספים הספרותיים. אבל איפה האווירה התרבותית של הימים ההם ואיפה אנחנו, במעצמת היין והגבינות הגרעינית שלנו?

אלא שבמחשבה שנייה, ההתעלמות הולמת את רוח הדברים, את רוחו של ניטשה, שבוודאי לא היה מתפלא על שהישראלים החדשים אינם שמים אליו לב. מה שמפתיע שוב ושוב אצל גדול הסופרים של הפילוסופיה מאז אפלטון הוא מידת העדכניות שלו; מפתיע לגלות עד כמה רעיונותיו הרדיקליים המתריסים, ה"לעומתיים", בכל תחומי החיים, וסגנונו החופשי, הטבעי, אינם מתיישנים כהוא זה - כאילו נכתבו לא לפני כמאה וחצי, אלא אתמול.

הרומן "זוג" של איל מגד ראה אור השנה בהוצאת ידיעות ספרים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ