בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פותחים ספר: רסיסים | אן מייקלס

ספרה של אן מייקלס, "רסיסים" (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, מאנגלית: אורטל אריכה), גרף את פרס הגרדיאן ופרס אורנג'. בעיירה פולנית, ב-1940, יקוב בן השבע נאבק לשרוד. מושיעו הוא ארכיאולוג יווני שאוסף אותו לביתו וללבו ומנסה להעניק לו תקווה, חיים ואפשרות להמשיך הלאה למרות ובזכות הזיכרון

תגובות

הזמן הוא מורה עיוור.

כמו ילד-ביצה עליתי אל פני רחובותיה המרופשים של העיר הטבועה. במשך יותר מאלף שנים שוטטו רק דגים לאורך מדרכות העץ של ביסקופין. בתים אשר נועדו להיות שטופי שמש הוצפו בקדרותו העכורה של נהר גסאווקה. גנים עלו כפורחים בדומייה תת-מימית; חבצלות, צמחי מים, עשבים באושים.

איש אינו נולד רק פעם אחת. אם אתה בר מזל, תיוולד שנית בזרועותיו של מישהו; אם חסר מזל, תתעורר כשזנבה הארוך של האימה מחכך את פנים גולגולתך.

הזדחלתי ממעמקי הרפש כמו איש טולונד איש גרובייל, כמו הילד שהם עקרו מהאדמה באמצע רחוב פראנץ יוזף בשעה שתיקנו את הכביש, שש מאות חרוזי צדפה סביב צווארו, קסדה של בוץ. נוטף מיצי ביצה זבת כבול שצבעם כעין השזיף. שליית האדמה.

ראיתי איש כורע על ברכיו באדמה החומצית. הוא חפר. הופעתי הפתאומית החרידה אותו. לרגע היה נדמה לו שאני אחת הנשמות האבודות של ביסקופין או אותו ילד מהסיפור, זה החופר בור עמוק כל כך עד שהוא מגיח מצדו האחר של העולם.

ביסקופין נחפרה בזהירות במשך עשור כמעט. ארכיאולוגים הוסיפו להסיר בעדינות שרידים מתקופות האבן והברזל מתוך כיסי כבול רכים וחומים. גשר האלון אשר חיבר בעבר את ביסקופין אל היבשת שוחזר, וכמו כן שוחזרו בתי העץ המשוכללים שנבנו ללא שימוש במסמרים, הביצורים ושערי העיר הנישאים. רחובות עץ, אשר אלפיים וחמש מאות שנה קודם לכן שקקו סוחרים ובעלי מלאכה, נמשו מקרקעית האגם הבוצי. כשהחיילים הגיעו, הם בחנו את קערות החומר השמורות להפליא; הם החזיקו את חרוזי הזכוכית ואת צמידי הארד והענבר בטרם הטיחו אותם בכוח אל הארץ. בצעד קל ובוטח שוטטו בעיירת העץ המרהיבה, שבעבר היתה בית למאות משפחות. אחר כך קברו החיילים את ביסקופין בחול.

זה מכבר נעשה מקום המסתור קטן מכפי מידותיה של אחותי.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו