כתר על הראש | "הכובע הגבוה של אלברט"

יעל דר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל דר

הכובע הגבוה של אלברט כתבה ואיירה: נעמה בנזימן. עם עובד, עמ' לא ממוספרים, 58 שקלים

לספרות הילדים הקטנים, זו המיועדת מראש לשני קהלים, למבוגרים הקוראים ולילדים המאזינים, יש פוטנציאל אמנותי ייחודי. רבים מן היוצרים לילדים חשים בו ומנצלים אותו במידה זו או אחרת, אך לא לעתים קרובות הוא מנוצל באופן מוקצן כל כך כפי שנעשה בספרה של נעמה בנזימן, "הכובע הגבוה של אלברט".

באופן רשמי פונה בנזימן בספרה לשני הקהלים המקובלים של ספרות הקטנים, להורה ולילד. שם הספר, הנוכחות הדומיננטית של האיורים, הטקסט המצומצם והמנוקד, האותיות הגדולות - כל אלה מסמנים את ספרה, עוד לפני שקראנו בו, כספר לילדים כבני שלוש-ארבע, שייקרא קרוב לוודאי באמצעות הורה מתווך. גם שני גיבורי הספר שלה - אם וילד - הנוכחים מאוד כבר מעלעול ראשון באיורי הספר, מסמנים אותו כספר ילדים העונה על הקונוונציות הספרותיות המוכרות. איכות האיור של בנזימן וייחודו אף מסמנים אותו כספר איכותי, שיזמן לילדים ולהוריהם חוויה אמנותית מתגמלת.

אולם, קריאה ראשונה ב"הכובע הגבוה של אלברט" מבהירה שלא רק שעיקר התכוונותו האמנותית היא להורה (ובעיקר לאם), אלא שעצם הקראתו באוזני הילד כלל אינה מובנת מאליה. למעשה, הקושי המטריד והמעיק של ההורה לקרוא את הספר באוזני ילדו הוא הרושם האמנותי החזק של הספר. הקושי הזה אינו נובע מכך שהספר מדבר על נושאים שאינם "יאים" לילדים, ואף לא מכך שהוא עשוי לפגוע במערך הרגשי העדין של הילד. הוא נובע מכך שהספר עוסק ברגשות הוריים, ובעיקר רגשות אימהיים, שאינם מתיישבים עם התמונה האמהית שאנחנו מעדיפים להציג לפני ילדינו. עם זאת, מדובר ברגשות שנשים רבות מזהות וערות להן ביחסיהן המורכבים עם ילדיהן הקטנים, ואולי אף זוכרות, בהיפוך תפקידים, גם מיחסיהן עם אמותיהן.

סיפור יחסיהם של אלברט ואמו מהלך על הגבול הדק, אך הקריטי, שבין אהבה לסימביוזה, שבין התפעלות מהילד לבין אידיאליזציה נרקיסיסטית שלו. לעתים קרובות למדי החוויה האמהית שבה ובוחנת את הגבולות הללו. עם זאת, אי הנוחות שמעוררת האפשרות לספר על כך לילד שלך מבהירה עד כמה אנחנו מעדיפים להשאיר את העניין הזה חבוי. "הכובע הגבוה היה של אלברט. אמא אמרה: אלברט הוא משהו מיוחד". אלה מלות הפתיחה. ה"כובע הגבוה" מצויר כמעין כתר זהב, ראשו חורג מגבולות הדף העליונים, המונח על ראשו של ילד עזוב. הילד נראה מביט על קבוצת ילדים משחקת בכדור מרחוק. בידו האחת בובת כלבלב, ידו השנייה נתונה בידה של אמא. רוב דמותה של אמא, ממש כמו הכובע, נמצאת מחוץ לגבולות הדף. מהציור ברור שהיד של אמא מושכת את אלברט לשם, החוצה. מכאן ואילך יתחזק מאוד המרחק שאמא תיצור בינו לבין בני גילו. תחילה באמצעות אזהרה, שישמור על הכובע המבדיל אותו משאר הילדים. "אלברט שמר על הכובע. הוא לא התלכלך, ולא השתולל, ולא שיחק. הוא קצת הצטער על זה". הכובע הגבוה לא מאפשר לאלברט לישון במיטה רגילה, לנסוע במכונית רגילה ולגור בבית רגיל: "אמא שלו חיפשה בשבילם בית אחר... הבית היה כל כך גבוה, שאלברט הרגיש קטן בתוכו".

הסוף הטוב מתרחש בהתערבות של גורם חיצוני - רוח פתאומית שמעיפה את הכובע רחוק מאוד. אלברט מבוהל: "אין לי כבר כובע. אמא תכעס. אף אחד כבר לא ישים לב אלי". התוצאה - לטובת הסוף הטוב - אחרת.

הקריאה בספר היא קריאה סמלית-אסוציאטיווית, כמו פרשנות טיפולית לחלום. ואכן, הספר עובד כמו חלום מטריד שחלמנו והמלווה אותנו באמיתות הבוטה שלו במשך זמן רב. השאלה, עד כמה אנחנו מטילים על ילדינו את הפנטסיות שלנו, ועד כמה אנחנו זקוקים להצלחתם, כדי שאלה יקרינו עלינו, ואיזה מחיר הם משלמים על כך. כל אלה מזומנים לכם ההורים, ולכן האמהות, בקריאת הספר המטלטל הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ