אין מורכב מהפשטות | "יופי מאוחר"

גדעון טיקוצקי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גדעון טיקוצקי

יופי מאוחר טוביה ריבנר. הוצאת קשב לשירה, 59 עמ', לא צוין מחיר

כל ספר שירים חדש של טוביה ריבנר, שזכה בפרס ישראל בשירה עברית בשנה שעברה, הוא בבחינת נס קטן. לא רק מחמת גילו המתקדם של המשורר (הוא בן 85) ומפאת סגולות כתיבתו, אלא גם משום שכל שיר פרי עטו הוא במובן מסוים ניצחון: ניצחון על "משבר הייצוג" של המאה ה-20, שעירער את האמונה בכוחה של השירה לייצג את העולם או לפעול בו. ניצחון על קשיי הכתיבה בשפה שאינה שפת אם. ונצחון המלה, למרות הכל, על המוות. המלה "ניצחון" אולי מוחלטת מדי במקרה זה. אצל ריבנר רב הספק על הוודאות, והוא הולך תמיד ב"דרך ההיסוס", אם לשאול משמעון זנדבנק את הגדרתו לפואטיקה של פרנץ קפקא. לכן גם היופי המאוחר שבספר אינו יופי רומנטי-מתוק. לא אחת זהו יופי מאוחר מדי.

באחד השלמים שבשירי הקובץ, שגם נתן לספר את שמו, כותב ריבנר על מרכוס רוטקוביץ' מהעיר דווינסק (כיום בלטוויה), הלא הוא הצייר האמריקאי ממוצא יהודי מרק רותקו, ש"עד שמצא/ כי הפחות הוא היותר/ ידע/ כי אין מרכב מהפשטות/ וכל צבעי הקשת/ ומה שביניהם/ הם החיים". במובן מסוים אפשר להסב את תחילת הדברים האלה על שירתו של ריבנר, החותרת בשנים האחרונות אל איזו פשטות גבישית, ולהעמיד את המשכם כמעין מוטו לספר כולו: שירי "יופי מאוחר" משופעים במראות צבעוניים, ומה שביניהם - הם "החיים וכל קסמם הרע", בלשונו של יורם ברונובסקי. מרק רותקו, חותם השיר, "פתח ורידיו/ שפ? את כל צבעי גופו/ הפ? לצל לבן".

ועידת יהדות ישראל והעולם

הרגע הזה, שבו הופכת הצבעוניות הדומיננטית לכתם לבן-עיוור - כתם המצמית את הרבגוניות ועם זאת מכיל אותה בטוהרתה - שב ומופיע בספר בווריאציות שונות. זהו רגע חזותי ביסודו, ובה בעת גם רגע קיומי. כך בשיר על רותקו, וכך גם בשיר אחר: "האם שנינו תשלילים/ של פוזיטיב מואר מדי, מואר עד כדי/ סנורים הנקרא זמן?" (בשיר "מתים כזבובים". בשיר על רותקו הופיע הרגע הזה בהתייחס לציור, ובשיר זה - בקשר לצילום. ואמנם רבים מהשירים כאן הם אקפרסטיים, כלומר נובעים מתוך תמונה או תצלום.

בספר מופיעות רפרודוקציות מרשימות של יצירות מאת אלברטו ג'קומטי, יוסל ברגנר, אודרי ברגנר, נילי שחור ורבקה שלו, והשירים שנכתבו בעקבותיהן הם מן היפים בו. זהו "אותו תחום שנפגשים בו פנימו של אדם ומה שמחוצה לו ולובשים דמות של לשון", כפי שנכתב בגב ספרו של ריבנר "פסל ומסכה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982), ספר שכולו שירים אקפרסטיים והוא בעיני אחת משכיות החמדה של הספרות העברית.

דומני שהספר החדש מבקש להתמודד עם שאלה עקרונית ועתיקת יומין, היא חידת חלופיות החיים לנוכח נצחיותו של היופי. נתן זך כתב ב"כל החלב והדבש": "אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות/ את יפי העולם", והדובר שלו הוא מין מת-חי, שגם בנופלו הוא עוד קם "לרגע להלל / בעינים אחרונות/ את שהלל לא יחדל". ואילו בשירי "יופי מאוחר" משלים הדובר בגדלות-נפש עם עובדת קיומו של עולם שיש בו יופי גם כשאין בו עוד "אני". אפשר להתרשם מכך יפה בקריאת "הזקן והיופי", אחד מן השירים האחרונים ב"יופי מאוחר", שכותרתו מזכירה כמובן את הנובלה של המינגוויי "הזקן והים". שירו זה של ריבנר כמו רומז בפתיחתו ל"אני רוצה תמיד עיניים" של זך (בשירו של ריבנר נכתב: "איזה יפי לעמד מול/ כל היפי הזה/ כל-כ? יפה/ גם בעינים עצומות/ וגם בעינים קרועות"), אך סוף השיר מעביר את מרכז הכובד מן הסובייקט אל האובייקט, מן ה"אני" אל היופי: "אומר היפי:// אני אני/ אהיה אשר אהיה". מתרחש כאן אולי איזה מפגש נדיר, שבו היופי מתמזג עם ה"אני", יהיה במקום אשר יהיה, וממש מדבר מפיו.

בשיר האחרון שבספר, הנקרא בפשטות מודגשת "שיר", שבים הצבעים ומצטללים: הכתם הלבן נשבר כבמנסרה לירוק, צהוב, כחול ולגוונים נוספים. בסופו של השיר, שהוא מטבע הדברים חתימת הספר כולו, שב ונמצא האמון שאבד בכוחה של השירה: "ושיר משיב גם בשברו/ לב אדם על אדם וכן על לא". הנה, גם מעמד הפיוס הזה אינו מטשטש את המחלוקות בין כן ובין לא, כשם שאינו מבקש לייפות את השבר. זהו אולי, בתמצית, כוחם של שירי טוביה ריבנר: הם מתבוננים נכוחה בעולם ואינם מבקשים לייפותו, ודווקא משום כך יש בהם יופי רב - יופיין של הכנות ושל האמת.

גדעון טיקוצקי ערך ביחד עם חמוטל בר יוסף את הספר "לאה גולדברג: כל הסיפורים" (ספרית פועלים)

יוסל, יוסל ליוסל ברגנר יוסל יוסל, איפה אתה? שוב מסתתר בתחנת הרכבת שתקועה כמו מסמר בלב?

שום זיע שום ניע. רק העורבים בקול צרוד משחרים לטרף. החום בלע את האדם, את הצהב מעט מהסגל. השחר בלע את הכל. מה תעשה עם חלל לרגליך ועיני? פרועות? מזל שזה הוא. מזל שאתה ואני "הלו יוסל" "טויבער יאש" עם הים שמשתעשע מאחורי גבנו תחת שמים משעממים מרב תכלת וכחול לבסוף עומדים חבוקים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ