שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דודי היה ספרן המנזר והגמון, לכובעיו היו שוליים עגולים ורחבים, וכאשר התכונן לגעת בדפים של ספר תנ"ך בן אלף שנה הוא שם כפפות, שחורות כמו הקומבינזונים של אמא שלי. על סיפון תיבת הספרים שלנו, אמר הדוד, יש הכול, פשוטו כמשמעו, מאל"ף עד ת"ו, מאריסטוטלס באות א' עד תתרן באות ת'.

הוא תרגל קטעים אחדים כמו ליצן בקרקס, וכך התנהל הקטע האהוב עליו במיוחד: בראשית הייתה המילה, אמר הוד מעלתו ספרן המנזר, ואחריה הספרייה, ורק במקום השלישי והאחרון עומדים אנו, בני האדם והדברים. תוך כדי כך הצביע הדוד על התקרה, כנראה אל עבר אלוהים, ואז על עצמו, על הספרייה, וכאשר דובר בשלישי ובאחרון, העיף מבט סביב, ממבקרת אחת לשנייה.

איש לא טיפס באלגנטיות כמו דודי במעלות המזבח, כאשר יד שמאלו מחזיקה את בגדי המיסה, ותוך כדי כך צצות ורוקדות נעלי האבזם שלו מתחת לשוליים הבוהקים של שמלת המשי האדומה. ומי שחווה אי פעם כיצד הוא, כמוביל המיסה, תוקע בצהלת תרועה נלהבת את מילת ההמרה אל עבר תמונת המזבח, הוריד את מבטו בבהלה, אפילו במעט גועל. בסוף המיסה מתעוררים מן הנמנום לשמע המילים הרועמות !est-missa-ite, נרטבים מהתזת המים הקדושים, וכאשר כבוד ספרן המנזר היה במצב רוח מרומם, הוא עט מיד אחרי הברכה, דרך השורות אל עבר העוגב, הצינורות צפרו, הרצפה רעדה, ואיש לא היה מתפלא - לא העלמה שטארק, סוכנת הבית שלו, ולא הספרנים הזוטרים - אילו הרימה סערת העוגב האדירה את כיפות הקתדרלה והעיפה אותן, כמו בלונים, אל מעבר להרי האלפים.

2.

בשנת 1805, כאשר הגיעה המהפכה הצרפתית לשוויץ הישנה, בוטל המנזר הנסיכי. הנזירים התפזרו, אבל העם האדוק המשיך לזרום אל הקתדרלה, והספרייה, שהייתה מפורסמת בכל העולם מאז ימי הביניים המוקדמים, נשמרה על כל המצאי שבה. היא השתרעה על פני הקומה השנייה והקומה השלישית באגף הדרומי של המנזר-לשעבר, צופתה בעץ אגוז ודובדבן, וכאשר שטף אותה האור החודר מבעד לחלונות הגבוהים, נראתה הספרייה כמו חללית בארוקית המרחפת דרך אולם האבן הקר והרטוב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ