טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-35 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסיכולוגיה | לחשוב מחוץ לספה

האומנם חוויות מיסטיות ומצבי תודעה לא-רציונליים מסוגלים להביא מזור לנפש?

תגובות

האדם שבקצה האגו מתי ליבליך. הוצאת כתר ורימון, 338 עמ', 89 שקלים

שנים רבות שלטה בעולם המערבי התחושה שיש בידי המדע, הפסיכולוגיה, ולעתים גם הפילוסופיה, הכלים להבחין באופן אובייקטיווי בין נורמלי לאבנורמלי, בין חוויות שהן "בריאות" לבין כאלה שהן פתולוגיות, בין מצבי תודעה "בריאים" לכאלה שאינם בריאים. הכלים האלה התיימרו להיות מדעיים. היומרה של אבחנות אלה היתה בכך שהיא טענה להצבעה אונטולוגית: "יש" מצבים בריאים ו"יש" מצבים אבנורמליים, והם אינם תלויי תרבות. הם שם, כאבן זו שבצד הדרך.

אנשים שחוו חוויות שיצאו מגדר מה שהובחן ואובחן כ"נורמלי" עמדו בסכנה של נידוי, אשפוז, או, במקרה הטוב, היו ראויים או "זקוקים" לטיפול ול"ריפוי" של חוויותיהם. המקומות היחידים שבהם אפשר היה לחזות בחוויות אלה בלי לפחד, ובלי הצורך לטפל או לאשפז את החווה, היו בעולמותיהם של ה"אחרים" במסגרת תיירותית או אנתרופולוגית, למשל טקס טראנס אותנטי באיזה כפר (כדאי לראות!). לעתים אפשר היה לצפות באלה בעולם התיאטרון האוונגרדי בניו יורק, פאריס או טוקיו. גם שם היו אלה חוויותיהם של אחרים, לא שלנו. היינו מוגנים מהם, פחות או יותר, כי השחקנים הסתכנו, כשאמאנים טובים, מעשה של שליחי ציבור. ואנחנו חזרנו הביתה, אל הקנאה, הכעס, העצב, האבל, השמחה, הסיפוק, ודומיהם הנורמליים. מצבי תודעה מיוחדים אלה נראו אקזוטיים במקרה הטוב ומסוכנים במקרה הרע.

מצבי תודעה כאלה התקבלו כאפשריים אם הוצבו בעבר. כלומר, פעם, בכיכרות הכנסייה בימי הביניים, בחצרו של הצדיק, בריקודי הסופים, פעם היו דברים כאלה. ואם הם עכשיו, גם עכשיו הם מעין "פעם" כפי שציין האנתרופולוג ההולנדי יוהנס פאביאן כשכתב על ה"סירוב המערבי להכיר בבו-זמניותו של האחר" - הוא שייך לעבר. כך גם תקינותם ו"נורמליותם" של מצבי תודעה אחרים. הם לא יכולים להיות בו-זמניים עם החוויות היומיומיות, המודרניות, שלנו. הם חייבים להיות מודרים על ידי הבחנות ואבחנות מדעיות.

נטייה שנייה שאפשר להצביע עליה בתחום הסיוע הפסיכולוגי היתה האמונה שמקור מצוקתו של הפונה לעזרה "המטופל", כמו של מקור הרווחה שלו, מצוי בעיקר באינדיווידואל, במעין כמוסה ביוגרפית שבה מצויים כל השדים וגם כל מעייני הישועה. מכאן המרכזיות של הפסיכותרפיה ממוקדת הביוגרפיה (מה שהיה בילדותנו וכו') ובעיקר תלוית דיבור ("אתה רוצה לדבר על זה?"), שעניינה הוא כמעט לחלוטין פרסונלי.

מה שמביאה הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית אל ההלכה ובעיקר אל המעשה הוא עולם שלם של מקורות חיבור של הפרט עם מה שמעבר לו, מה שאנושי ומה שאינו אנושי גם יחד - האדם האחר, האדמה, הרוח, השמים, החיות, הכל. היא מביאה גם את האפשרות, ואת הלגיטימציה, של מצבי תודעה הקרויים בתרבויות שונות בשמות שונים: חוויות רוחניות, מצבי טרנס, מצבי חיבור לאוניוורסלי, אירועים שאמאניים, חוויות מיסטיות, ריטואלים, ועוד חוויות העומדות עד היום בחזקת חשודות, בעולם המקצועי והעממי גם יחד.

ספרה המצוין של מתי ליבליך הוא תרומה חשובה ביותר לספרות הפסיכולוגית בעברית, בכך שהוא מציג לראשונה בעברית את עולם התיאוריה והמעשה של הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית שלא הובאו אלינו עד כה. מתי ליבליך עצמה היא חלק מן העולם שאותו היא מציגה, ועם זאת היא אינה מטיפה ואינה מגייסת. היא תלמידת הבודהיזם והדאואיזם, שתיים מן התורות שהשפיעו בצורה ישירה ועקיפה על הפסיכולוגיה הטרנספרסולית, ובעלת תואר שני מאוניברסיטת

CIIS (California Institute of Integral Studies) במגמת פסיכולוגיה מזרח-מערב. היא מלמדת במסגרות שונות על המפגש שבין פסיכולוגיות מזרחיות ומערביות, וגם עוסקת במעשה הסיוע ברוח הפסיכולוגיה שאותה היא מציגה בספרה. הכותבת היא, אם כך, בקיאה ומוסמכת בהלכה ובמעשה של התורה שאותה היא מביאה לנו בספר.

הספר כתוב מתוך בקיאות עמוקה, ברהיטות, ותוך הדגמה מסיפורי חיים אמיתיים, באיזון מושלם שבין הלכה ומעשה. אין בספר שמץ של מיסיונריות, והכותבת מביאה את הכתבים של יוצרי הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית בראייה ביקורתית בריאה ומאוזנת. החלקים שבהם היא מביאה מקרים אישיים של סיוע שבהם היתה מעורבת כמטפלת מרגשים ומלאי השראה. בעיני יש להם משקל לא פחות, אם לא רב יותר, מאשר לפרקים שבהם היא מציגה את מובילי התנועה הטרנספרסונלית.

לא הכל אישי

בתרבויות רבות היו מצבי תודעה אחרים חלק בלתי נפרד, ונורמלי, מן הרפרטואר של החוויה האנושית. האדם שחי בקונטקסט תרבותי כזה יש שהוא חווה את העולם כולו כהרחבה של עצמיותו, ולא רק את העצמי הנפרד שלו, הנגזר מצרכיו ומניעיו האישיים. מן השאמאן ועד מוכר הדגים, כל בני הקהילה חשופים לרפטואר לגיטימי עשיר של חוויית העולם שאינה נגזרת מן הקופסה האינדיווידואלית בלבד. נכון, אלה לעתים גם מקור לסכנות, טראומה, או אפילו מוות (האם העולם הקרוי והמאובחן כ"נורמלי" אינו מביא למקומות כאלה?).

אלא שבאותן תרבויות מצבי תודעה אלה נחשבים גם כמקורות חוכמה וגאולה שיש בהם שפע של אינפורמציה ועוצמה שאינו מצוי בעולמות הקונוונציונליים. האמנות שפעה מהם: שירה, ריקוד, דרמה, ציור, פיסול, מוסיקה. וגם הריפוי נבע מהם: לא "תרפיה באמנות", אלא האמנות עצמה כמעשה ריפויי. המעשה נובע, לעתים קרובות, מתוך מצבי תודעה שהם מעבר לאישי, כאלה שאנחנו מכנים משום מה כ"אלטרנטיוויים". תפישת הריפוי היא, אם כן, רחבה ומגוונת: העץ והאדמה וחברי ואויבי שותפים לי בעצמיותי המורחבת, וגם משמשים כמקורות להזנה ולריפוי. השיחה האישית היא, אם כך, רק אפשרות אחת מתוך ריבוא אופני ריפוי.

הוגי הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית לא רק שהכירו במצבים אלה בלא פחד וצורך בנידוי, אלא שהבינו את היותם בלתי נמנעים. לא בכדי היו המלים האלה חרותות על דלת הכניסה של קארל יונג: "בין אם ייקרא או לא, האל יהיה נוכח".

מיונג ועד מאסלו, פרנקל, גרוף, ווילבר ואחרים, ראו הוגים רבים את המוגבלות שבפסיכולוגיה התוך-פרסונלית, והחלו לחקור ולחפש באופן שיטתי את מקורות הריפוי שמעבר לפרסונלי. בימינו היונגיאן ג'יימס הילמן, למשל, מטיף לפסיכותרפיה פוליטית שרואה מחדש את הקהילה, הפוליטיקה, וגם את הפולחנים לנהר ולשמים, כחלק מן הנפש האנושית, ולכן גם כמקורות להקלה על מצוקותיה. מלבד חקירה רעננה ולעתים מהפכנית של תהליכי הנפש והתודעה האנושית, הושפעו הוגים אלה ממקורות תרבותיים רבים, למשל, תרבות האינדיאנים האמריקאים, מסורות שאמאניות מגוונות, ההינדואיזם ההודי והבודהיזם האסיאתי לגווניו.

מכאן החלה הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית להופיע כתחום תיאורטי ומעשי בארצות הברית בשנות ה-60 של המאה ה-20. מתי ליבליך מתארת בספרה את המהלכים שהביאו להתפתחותה של התנועה הזאת מאז ועד היום, מציגה את הכתבים של מוביליה, ומשרטטת את העקרונות של הדרך המרתקת והמאתגרת הזאת.

לך תמיין את הרוח

ההערות הקצרות הבאות אינן מתכוונות לספרה המעולה של ליבליך, אלא כהרהורים, צבועים בטעם אישי, על כתיבתם של חלק מן ההוגים שהיא מציגה. בקריאה ביקורתית של הכתבים אנחנו יכולים לראות כשלים אחדים המצויים בליבת הכתיבה התיאורטית של הוגי התנועה. כדוגמה אפשר להביא את הספר "ללא גבולות" (No boundaries , 1979) ספרו המכונן של קן וילבר - אחד ההוגים המרכזיים של הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית ומי שליבליך מקדישה לו בצדק שני פרקים. אם החלק הראשון של ספרו של וילבר מתאר לנו בדמיון ובמעוף את האפשרות לחוויית עולם ללא גבולות - של העצמי למשל - החלק השני חוטא בתיאור ארכני, דעתני ומייגע, של גבולות רבים כל כך, שקשה להבין איך לא ראה הכותב של החלק הראשון את כותבו של החלק השני.

החלק השני מצטיין בתיאורי שלבים, קטגוריות, מצבים שעוברים מן ה"נמוך" ל"גבוה" ל"מוחלט", מ"לפני" ל"אחרי", משלב ה"פרסונה" אל ה"אקזיסטנציאלי" ועוד ועוד, עד כדי כך שהקוראים האומללים מתחילים לחקור ולתהות האם הם בשלב של פרה או טרנס, הפרסונלי או הקנטאורי או הטרנסנדנטי או המוחלט, ואיך הם נראים ומה ריח וצורה להם, והאם מילאו את כל התנאים לשלב א' כדי לעבור לשלב ב' עד לגאולה המוחלטת. האם הם בשלב המוח הייצוגי, או שמא הם טועמים ממעוף ההיגיון, האם הם מעודנים או סתם פנטאזמיים-רגשיים? אוףףף.

דומה לו סטניסלב גרוף בתיאור שלבים שונים הזוכים לראשי תיבות BPS (Basic Prenatal Matrices) שאותם הוא ממספר ב-1, 2, 3 וכו'. כל אלה לוקים בכך שהם מתארים מצבי תודעה מיוחדים ומופלאים בכלים ובמושגים שזרים לחלוטין למקום שאותו הם מנסים לתאר. לך תמיין את הרוח, לך תסווג את עוצמת הדוב, לך תיתן לחוויה רוחנית מספר או דרגה.

הדילמה אינה רק של ייצוג. היא חודרת ללב הריפוי האנושי. איך לתאר, איך להגיש, איך להצביע למי שמצוי במצוקה על הסדק שבו מצוי הסוד לעוצמתו ולריפויו? למזלנו, אנחנו רואים בתיאורים האישיים של הכותבים שהם נסמכים יותר על הכלים הספרותיים והפואטיים כדי לקרב את את עולמם אלינו. אלה נשמעים אמינים יותר. אז מה, האם השירה יכולה לשרת את הפסיכולוגיה? אני מאמין שכן. עד עכשיו עשתה את זה מעט מדי. ויפה שמתי ליבליך מביאה כתמיכה לתיאוריה גם משיריהם של טיק נאת האן, של רומי או של דוגן, שכתב ביפאן של המאה ה-13: "למה נדמה את העולם? בבואת הירח שוכנת באגל של טל הנושר ממקור האנפה". כל זה בספר יפה, מלא דעת ורגיש.

הפרופ' יעקב רז הוא חוקר תרבות יפאן והמזרח הרחוק ומלמד ב"פסיכו-דהרמה", המרכז ללימוד ואימון בודהיסטי



מחולל סופי. עוד דרך לריפוי הנפש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(article) : true