קינה לקלמן, או זיכרונות ממונקאץ' שאבדה

מרים נייגר-פליישמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מרים נייגר-פליישמן

אביגדור המאירי היה ממניחי היסוד לספרות הארץ-ישראלית ונחשב אחד מראשוני המודרניסטים בשירה העברית בא"י, זו אשר הקדימה את המודרניזם של שלונסקי ואלתרמן. מי שהיה לימים חתן פרס ישראל (1968), משורר, פרוזאיקן, מחזאי, מתרגם, מסאי, מבקר, פזמונאי ומייסד הקברט הסטירי הראשון בא"י ("הקומקום"), נולד בשם אביגדור פוירשטיין ב-1890 בכפר או-דויד-האזה (בית דוד הישן) שליד העיירה מונקאץ', הנמצאת כיום בשטח אוקראינה אך באותה עת היתה שייכת להונגריה של הממלכה האוסטרו-הונגרית.

המאירי גדל בבית סבו ושם למד עברית ולימודי קודש. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה עבד כעיתונאי ועורך בעיתונים וכתבי עת הונגריים ויהודיים. בעת מלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי ונפל בשבי הרוסי. אחרי שהשתחרר משביו, בעקבות מהפיכת 1917, הגיע לאודסה ושם חבר לביאליק ולחבורת הסופרים שסביבו.

בשנת 1921 עלה לארץ עם קבוצת הסופרים שקיבלו מלנין רשות לעזוב בתיווכו של גורקי ובהשתדלותו של ביאליק. בארץ עסק בפעילות ספרותית ועיתונאית ענפה והיה בין מבקרי הקולנוע הראשונים. הוא פירסם ספרים רבים בשירה ובפרוזה החל ב"חלב אם" ב-1925 ו"השגעון הגדול" (1929) ועד "גיהנום של מטה" ו"חכמת הבהמות" (1933), "תנובה" (1934), "מסע באירופה הפראית" (1938), ו"תחת שמים אדומים" (1944). הוא מת ב-1970 ברמת גן.

קיבלתי את הסיפור "אזרח המדינה בטרם קומה", השופך אור על ראשית צמיחתו של אביגדור המאירי באמצעות תיאור דמותו של חברו לילדות קלמן-קהת שאלאמאן שנספה בשואה, מידי הפרופ' מיכאל נ' סלע מהפקולטה לרפואת שיניים ב"הדסה", שמצא אותו בעזבונו של אביו חיים, שהיה אחיינו של קלמן. בעותק זה מופיע התאריך 6.8.61 - והוא נושא כיתוב בהונגרית, אשר פירושו כנראה "קינה לקלמן". סיפור קצר זה זורה אור אוטוביוגרפי ארוך טווח ובו נחשפים פרטים לא מוכרים המציירים את מסלול חייו של הסופר מחוותו של הסב האורתודוקסי, העולם התורני במונקץ' וסביבותיה והלימוד בישיבות, אל אווירת העולם הרפורמיסטי-ניאולוגי, החילוני והציוני בבודפשט ואף פותחים פתח ליישוב הסתירות בשירתו הפוליטית של המאירי בהיותו כבר בא"י (מ-1921) כשהזדהה עם ההשקפה הרוויזיוניסטית אך גם הגן על מעמד הפועלים. כאן מתברר כי הפיצול בהשקפתו נבע מכך שאכן בתקופה מסוימת נמנה עם חסידיו של ז'בוטינסקי אולם בעקבות מלחמתו של ז'בוטינסקי בהסתדרות התאכזב ממנו.

הציטוטים הרבים מן המקורות המופיעים בסיפור זה משקפים את רקעו התורני של המאירי. עדות ספרותית-ביוגרפית זו מצטרפת לשורה של כתבים, כמו בספרו הידוע "השגעון הגדול" המתאר את קורותיו כקצין לוחם בצבא האוסטרו-הונגרי בימי מלחמת העולם הראשונה ובהמשך בתיאור תקופת שביו בספרו "בגיהינום של מטה", אשר כבתצרף מרכיבים את תמונת חייו הצבעונית של המאירי והם מהווים "רומן דוקומנטרי" - סוגה שבה המאירי "התייצב כחלוץ" בסיפורת העברית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ