בנימין לאו
בנימין לאו

פרשת "בלק" נקראת במשפחתנו בהקשבה דרוכה ומיוחדת. זו פרשת בר המצווה של אבי, נפתלי. לפני שבעים שנה, בסוף יוני 1939, עלה לתורה כ"חתן בר מצווה" בבית הכנסת של הרמ"א בקרקוב. משפחת אמו גרה שם, מתרכזת סביב ביתו של ראש המשפחה, הרב שמחה פרנקל תאומים. בית בן ארבע קומות בחזית ושלוש קומות באגף פנימי היה המעוז של בני המשפחה. שם גרו במבנה של חמולה רוב אחיה ואחיותיה של סבתי, הם בניהם ובנותיהם - כשישים נפשות.

לאחר השבת החל החופש הגדול, והמשפחה המורחבת נסעה לבלות חופשה נהדרת בשיפולי הרי הקרפטים, סמוך לעיר הקיט זאקופנה. כעבור שישה שבועות חזרו לקרקוב ולאחר כמה ימים חזרה משפחתו של אבא לעירם פיוטריקוב. ב-1 בספטמבר עמדו להתחדש הלימודים, אך במקום צלצול כניסה לכיתות נשמעו סירנות ויללות צופרים. "היה זה היום האחרון בחיי בו עמדתי על מפתנו של בית ספר - ונשארתי בחוץ" (נפתלי לאו-לביא, "עם כלביא"). הילדות המאושרת נקטעה ברגע.

מכאן ועד לשחרור ממחנה בוכנוולד באפריל 1945 נהפך אבא לגבר שדואג לאמו ולאחיו (שהיה בן שנתיים בפרוץ המלחמה). אביו, הרב משה חיים לאו, שהיה מהבולטים ברבני פולין, עסק מהרגע הראשון בהנהגת הציבור בעיר, בניווט היחסים עם הגרמנים, ובסוף צעד בראש העדה לתאי הגזים בטרבלינקה. אמו חיה הקימה בגטו מטבח ציבורי לנזקקים ועסקה בניהולו עד שנלקחה למחנה רוונסבריק, לתחנתה האחרונה.

לאחר השחרור עלה אבא מיד לארץ, עם אחיו הקטן, שאותו נשא על גבו בכל גלגוליהם. מכל המשפחה שחגגה אתו את בר המצווה נשארו בודדים - שניים מעיר ואחד ממשפחה. פעמים רבות מצאתי את עצמי מדמיין את הצעדים הראשונים של אבא בארץ. איש צעיר, בן 19, מצולק מחוויות השואה, משוחרר ממשפחה וזר בחברה ישראלית שעסוקה בבניין אומה ואינה פנויה לשמוע על אודים מוצלים מאש. מנין לוקחים את הכוח להתחיל? בשיטוטי אחר תשובה לשאלה מצאתי את עצמי מהלך בפסוקי הפרשה של אבא, בין ברכותיו של בלעם, שבא לקלל את ישראל ונמצא מברך.

חכמים השוו את נבואתו של בלעם לנבואת משה, ביכולת ההתבוננות שלו למרחק. הוא מביט בישראל משלושה מקומות שבלק לוקח אותו אליהם. פירוש מיוחד ודרשני ליחס בין שלוש ההבטות של בלעם מצא הרב שלמה אפרים איש לונטשיץ (פולין, המאה ה-16) בפירושו "כלי יקר": "כי מתחילה נאמר ?וירא משם קצה העם' ואחר כך נאמר ?אפס קצהו תראה וכולו לא תראה' ובשלישי נאמר ?וירא את ישראל שוכן לשבטיו' משמע שראה כולם ממש. וביאור ענין זה הוא כי מתחילה הציץ בלעם בשורשם של ישראל דהיינו מקורם וצור חוצבם, אם ימצא בו עוון אשר על ידו תחול הקללה גם לענפים כי בביטול השורש יפלו גם הענפים, והוא ראיית הקצה הכולל את כולם כי האבות כוללים הבנים. ואחר שביקש ולא מצא חזר להציץ בענפים אם ימצא עוון בתולדות וזהו הקצה שכולו לא יראה כי אין האבות בכלל הבנים. ואחר שלא הביט און לא באבות ולא בתולדות אמר מעתה כולם בתכלית השלימות".

בדרכו של בעל ה"כלי יקר" אלך גם אני: הראייה הראשונה מתמקדת בשורש, "כי מראש צורים אראנו - אלו האבות, ומגבעות אשורנו - אלו האמהות". אדם המיוצב על שורשים איתנים של אבות ואימהות לא במהרה יתייבש. גם כשיש סערה וענפים משתברים נשארים השורשים המחיים את העץ לצמיחה מחודשת. הראייה השנייה מתמקדת בענפים, "אפס קצהו". בלעם עומד ורואה את דור ההמשך של ישראל, ערב כניסתם לארץ, לאחר שהתנערו מאבק המדבר, לאחר שגילו את עוצמת החיים וגברו על סיחון ועוג. ברכת הענפים המתחדשים מכה בו בעוצמה והוא מתפרץ בשירה: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא".

הראייה השלישית שונה מקודמותיה. הפעם הוא מתרכז במה שלפניו: רואה את ישראל שוכן לשבטיו, איש על מחנהו ואיש על דגלו. ברכת ההווה של עם מאורגן, יודע מאין בא ולאן מגמת חייו, מקרין עוצמה של חיי שלום וביטחון. אל מול מראה זה מייסד בלעם את התפילה שתלווה את עם ישראל לאורך כל הדורות בכניסתם לבית תפילתם: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".

היום, שבעים שנה אחרי בר המצווה, יעלה אבא לתורה באותם פסוקים ובאותם טעמי מקרא אך בתפאורה אחרת: את הנוף הפולני מחליפה האבן הירושלמית. למספר שבעים שנה יש מטען נפיץ. האם אפשר לשמור חלומות ותקוות במשך שבעים שנה? את הספק הזה העלה לראשונה חוני המעגל (בבלי תענית כג): "כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה (תהלים קכו) ?שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'. אמר: האם יש מי שישן שבעים שנה בחלום?" חוני מבטא את הספק של גלות שבעים שנה שלאחר חורבן בית. מי מסוגל לשמור את זוהר החלום במשך כל כך הרבה שנים?

תשובת התלמוד על ספקותיו של חוני אכזרית מאוד. היא מביאה אותו למצב של תרדמת שממנה הוא מתעורר לאחר שבעים שנה, אך בהתעוררו הוא מגלה שהעולם הקודם חלף הלך לו. הכל השתנה ואיש אינו זוכר ואינו מכיר אותו עוד. הספק שאתו הלך לישון התברר כסיוט כשהתעורר משינה נטולת חלום. אל מול הטרגדיה של חוני אני מלווה היום את אבא בעלייתו החוזרת לתורה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ