טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמריקאים מנוגה | שליחות לתרבות זרה

תגובות

דברים שרואים משם לא רואים מכאן: מסע ה-Relocation, נסיעה לשליחות לתרבות זרה חנה אורנוי. הוצאת רימונים, 439 עמ', 88 שקלים

קורס ההכנה שעברתי לקראת שליחות בארצות הברית התמקד בשוני התרבותי שבין ישראל לארצות הברית. בקורס לקחו חלק ישראלים ואמריקאים גם יחד, אלה מיועדים לשליחות בארצות הברית ואלה לישראל. החשיפה המרובה לתכנים תרבותיים אמריקאיים יוצרת לעתים אשליה כאילו אין כמעט הבדל בין-תרבותי, אולם ההיפך הוא הנכון. המרצה, שניסה להסביר לאמריקאים את לוז התרבות הישראלית, נאלץ בשלב כלשהו לעבור לדוגמאות מעולם הפיסיקה. "בישראל", הוא הסביר בפשטות, "מהירות הקול גבוהה ממהירות האור". למאזינים המופתעים הוא הסביר: "אם אתם עומדים ברמזור באמצע אוגוסט בתל אביב, והצבע האדום עומד להתחלף לירוק, הרי שתשמעו את הצפירה של הרכב מאחוריכם הרבה לפני שתראו את צבעו של הרמזור מתחלף". וכך, במשפט קצר אחד, הבינו האמריקאים שבחבורה לאן בדיוק הם נפלו. ובאשר לי, גם אחרי שנתיים תמימות בארצות הברית מצאתי את עצמי פעמים רבות מופתע, מנסה לשווא להבין את החשיבה וההיגיון האמריקאיים.

בשנים האחרונות, עם התפתחות הגלובליזציה, יותר ויותר ישראלים חיים תקופות ארוכות בחו"ל לצורך עבודה או לימודים. התופעה, שהיתה מצומצמת בעבר, התרחבה מאוד והיא מקיפה כיום אלפי יחידים ומשפחות בכל שנה. ספרה של הד"ר חנה אורנוי, העוסקת בהוראה, במחקר ובייעוץ ארגוני, הוא המקיף והמעודכן ביותר כיום, ומיוחד בכך שהוא מכוון לקהל המוצבים הישראלים. "מוצבים", אגב, הם העובדים הנשלחים למדינה זרה, תרגום למלה Expatriate; למלה Relocation, לעומת זאת, עדיין לא נמצא תרגום הולם. המלה הקרובה ביותר, "שליחות", קולעת רק לחלק ממשמעות המושג האנגלי, וחבל.

זה לא טיול

נסיעה לשליחות בחו"ל מטעם העבודה נראית במבט ראשון כמו טיול ארוך ונחמד. מסע לארץ רחוקה ותרבות שונה, שמתלווים לו תנאים ומשכורת נאים. אולם ספרה של אורנוי מספר את הסיפור האמיתי. הסיפור שכל מוצב, כולל כותב שורות אלה, חווה על בשרו. השליחות בארץ זרה אינה טיול, וודאי אינה פיקניק. זו חוויה טוטאלית - מקצועית, אישית ומשפחתית. האופי המורכב של החוויה והקושי של ארגונים רבים בניהול התהליך, מביאים לא אחת למצב של כישלון. ממחקרים שמופיעים בספר עולה תמונה שלפיה קרוב ל-50% מהשליחויות אינן עולות יפה. ברוב המקרים המוצבים חוזרים לארצות המוצא לפני תום תקופת המוצבות, ובמקרים אחרים, גם אם נשארו את מלוא פרק הזמן, הרי שבמבחן מדדי הצלחה מקצועיים עולה תמונה של כישלון.

כמה תובנות מרכזיות עולות מספרה של אורנוי. הראשונה והחשובה היא כי יש צורך בניהול ובקרה של תהליך המוצבות על כל שלביו. אורנוי משרטטת את השלבים בתהליך, החל בבחירת המוצב, המשך בהכנות ובהדרכה לקראת היציאה לארץ היעד, דרך תקופת השליחות עצמה, ולבסוף - שלב החזרה לארץ המוצא. כל אחד מהשלבים דורש חשיבה, הכנה, ניהול ובקרה. כך, לדוגמה, שלב ההכנה ראוי שיכלול הכנה של המוצב לקראת השליחות, ובמוקד ההכנה הזאת - למידה על ארץ היעד והתרבות שלה.

התובנה המשמעותית השנייה נוגעת למרכזיותו של הגורם המשפחתי. במחקר שנערך על מוצבים ישראלים שיצאו לשליחות באתרים שונים בעולם, נמצא כי אחד המנבאים העיקריים להצלחת המוצבים היה יכולת ההסתגלות של בן-הזוג של המוצב וילדיהם בחברה הזרה. בחלק גדול מן המקרים היתה אי-הסתגלותה של משפחת המוצב הסיבה לחזרה לישראל לפני תום השליחות. קיימת לכן חשיבות רבה לכך שהגורם המשפחתי יילקח בחשבון כאשר מתקבלת החלטה על שליחות. חשוב שהמוצב יחשוב מראש על בעיות פוטנציאליות שמשפחתו עשויה להיתקל בהן, כמו ילדים בעלי צרכים מיוחדים, הורים מבוגרים שנשארים מאחור, תעסוקת בן או בת הזוג בארץ היעד, ועוד. יש להימנע, עד כמה שרק אפשר, מלהשאיר את השאלות תלויות באוויר. ואולי חשוב יותר - בעיות זוגיות ומשפחתיות שנראו זניחות בארץ המוצא גדלות ומועצמות בארץ היעד.

הלם תרבותי הפוך

עניין שלישי שעולה מן הספר די מפתיע. מוצבים רבים מעידים כי קליטתם חזרה בבית, עם תום תקופת השליחות, היתה קשה וטראומטית יותר מאשר קליטתם בארץ היעד עם תחילת שליחותם. תהליך זה, "הלם תרבותי הפוך", מתאפיין בקשיי חזרה והתאקלמות. המוצב מגלה פעמים רבות שהארץ שאליה שב השתנתה, גם אם בדברים קטנים. מקום העבודה השתנה גם הוא, וכעת לעתים עליו להיאבק על מקומו בארגון ובתודעת מנהליו. המוצב, אשר חווה תרבויות זרות והתנסויות מגוונות, מרגיש כצופה מן הצד, ביקורתי וממורמר. קשיי ההסתגלות של משפחתו גם הם עשויים להוסיף על הקושי. התוצאה של כל זה מתבטאת בסטטיסטיקה עגומה: המספרים מראים כי בין 25%-40% מהמוצבים השבים לארצם לאחר שליחות בארץ זרה עוזבים את מקום עבודתם תוך שנתיים מיום החזרה לארץ המוצא. מחקר אחר מראה כי כשני שלישים מהמוצבים החוזרים חשים כי לשליחות היתה השפעה שלילית על הקריירה שלהם, ודאי בטווח הקצר. על הנהלות הארגונים השולחים להיות מודעים היטב למחיר הארגוני שישלמו עם חזרה כושלת שכזו של מוצבים, וזאת בנוסף למחירים האישיים שישלמו המוצבים עצמם. תהליך החזרה לארץ המוצא, מדגישה אורנוי, צריך להתנהל כמו כל משימה אחרת - עם יעדים מוגדרים, יחד עם התאמת ציפיות, ותוך כדי ליווי וסיוע צמודים למוצב ולמשפחתו.

ספרה של אורנוי הוא ספר עשיר ובנוי היטב. הספר מתייחס כמעט לכל סוגייה שאפשר להעלות על הדעת בנושאי מוצבים ושליחויות לחו"ל, התייחסות שמתלווים אליה עושר של מקורות בספרות המחקרית. נוסף על אלה מספקת אורנוי כלים שעשויים ללוות שלבים לאורך התהליך. הכלים האלה שימושיים להנהלות של ארגונים ובייחוד למחלקות משאבי אנוש. הסיפורים הרבים מכלי ראשון המפוזרים בספר לכל אורכו לא רק מוסיפים צבע, הם חיוניים כדי לשרטט תמונה מייצגת ומאוזנת של חוויית המוצבים.

אולם הספר לא חף מפגמים. הקריאה בו לא קלה. הספר הוא אמנם אוצר בלום לעוסקים בתחום, אולם נקודת המבט האקדמית והניסוח היבש מקשים על רצף הקריאה בו. מוצבים-לעתיד עשויים לטבוע בים המידע בעודם מנסים לברור מתוך הספר את אותם הדברים שמעניינים אותם. הכתיבה האקדמית גם מבליעה את קולה של המחברת עצמה. מרוב ממצאי מחקר וממצאים שכנגד קשה לשמוע קול ברור, דעה החלטית, ומספר מצומצם של תמות מרכזיות שישמשו עמוד שדרה לספר כולו. מתאים היה שהפרקים המופיעים בסוף הספר, המביאים מידע קונקרטי בסוגיות של מיסוי, ביטוח ודומיהם (מידע שמשתנה מפעם לפעם), יופיעו באתר אינטרנט, ולא בספר.

במשך שליחותי בארצות הברית ניסיתי לגשר בין חלקיו הגיאוגרפיים המרוחקים של הארגון, ניסיון שלעתים צלח ולעתים לא. באחד מן הימים ערב החזרה לארץ, בעיצומה של ישיבה, נכנסה המזכירה בסערה לחדר הישיבות והודיעה לנו שאחת מעמיתותנו לעבודה ילדה בת. ואז, במבט מחויך אלי, איש השיטה המטרית, הכריזה - "התינוקת שוקלת שלושה וחצי קילומטרים". חייכתי חזרה בנימוס אמריקאי, וידעתי שהגיע הזמן לחזור לישראל.

ישי פרנקל הוא מנהל באינטל ישראל



איור: לירון בר-עקיבא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות