מעולם הספרות והאמנות | מי באמת כתב את סיפוריו של ריימונד קארבר

איך נראו סיפוריו של הסופר האמריקאי הנערץ לפני שקוצצו על ידי העורך

רות אלמוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אלמוג

סיפוריו של ריימונד קארבר, הסופר האמריקאי שמת ב-1988 והוא בן חמישים, השפיעו מאוד על כותבים צעירים בארץ מרגע שתורגמו לעברית, כשם שהשפיעו בכל מקום שאליו הגיעו. מה שכונה "הריאליזם המלולכך" של קארבר, בצירוף למינימליזם, עשה רושם של כתיבה מהפכנית. הוא כתב על דמויות משולי החברה, על נישואין הרוסים, על שתיינים, מובטלים, על בדידות ועל ייאוש.

לדברי המבקר ג'יימס קמבל מן ה"טיימס" היתה שיטת הסיפר של קארבר מיוסדת על מסורת שמקורה בארנסט המינגוויי: שימוש במילון פשוט, משפטים קצרים, חזרות על מלים ומשפטים, ובעיקר הסתרת עובדות, יצירת פערים, כדי לטעת פצצת זמן בדמיון הקורא. לדעתו, היה קארבר המינגוויי של הצווארון הכחול, הפועלים, המעמדות הנמוכים, גברים ונשים שאינם מרחיקי ראות, שחיים את הרגע בחדרי מגורים צפופים, שרויים באי סדר ובמיני התמכרויות.

למעריצי קארבר, הקוראים אנגלית, יש עכשיו הזדמנות להתוודע אליו מחדש עם הופעת "כל הסיפורים" - כרך עב כרס המחזיק 1,040 עמודים, בהוצאת "הספרייה של אמריקה". בכרך קובצו כל הסיפורים, כולל רישומים מוקדמים ויצירות מן העיזבון והם ייתנו לקורא אפשרות להקיף את יצירתו של קארבר במלואה.

כשדובר בקארבר, היו מציינים את הדיאלוגים האבסורדיים, את העלילות המשונות ואת המוסיקליות התחבירית שלו. עוד היו מציינים שהיה כותב טיוטות אינספור של שיריו וסיפוריו, היו משבחים את התמציתיות של כתיבתו, איך מחק, וליטש ושקל כל מלה. ואולם האמת היא אולי קצת שונה. לקארבר היה עורך וייתכן שהוא זה שעיצב את היצירה הזאת, כשהוא מוחק לעתים כשבעים אחוזים של הטקסט המקורי. העריכה היתה כה כבדה, עד שבמקרה אחד כתב לו קארבר שלא יפרסם את הספר.

בכרך החדש מובאות בסוף דבר שלו הגירסות המקוריות, הלא ערוכות, של הסיפורים, החל בקובץ "מתחילים" (Beginners), או כפי שהעורך קרא לו, "מה אנחנו אומרים כשאנחנו מדברים על אהבה", המאפשרות לקורא להתוודע אל סיפוריו כפי שנכתבו, מצד אחד, ואל היחסים המורכבים של סופר-עורך מצד אחר.

הסיפורים בקובץ "מה אנחנו אומרים כשאנחנו מדברים על אהבה" נערכו באופן אלים למדי על ידי גורדון ליש, שהיה עורכו של קארבר בהוצאת מקגרו-היל ומי שהוציא את ספר הביכורים של קארבר, "בבקשה תהיה בשקט בבקשה" (1976) ואחר כך בהוצאת אלפרד איי. קנופף, שהוציא את הספר פורץ הדרך "מה אנחנו אומרים..." המבקר פרנק קרמוד שיבח אז את קארבר על יכולתו להציג "תרבות שלמה ומצב מוסרי כהווייתו ברישום שנדמה כקליל". רוב הסיפורים קוצצו בכחמישים אחוזים. הסיפור "מר קפה ומר פיקסיט" נקרא במקור "איפה כולם?" וקוצצו ממנו 78 אחוזים. יוצא שרק כחמישית ממה שקארבר כתב נשארה בספר המוגמר.

שנים רבות נאבקה אשתו השנייה של קארבר והממונה על עזבונו, טס גאלאגר, להביא את הגירסות המקוריות של הקובץ "מה אנחנו אומרים..." לדפוס. בעיניה, הגירסות המקוריות מייצגות את קארבר האותנטי, הסופר שהכירה ואשר עודדה לחבר את ספר הסיפורים הבא שלו, "קתדרלה" (1983), שמציג כישורים נראטיוויים שופעים יותר משהכירו קוראיו של קארבר.

נדרש כאן מאבק, כי הוצאת "קנופף" סירבה להתיר את הדפסת המקור הלא-ערוך וטענה שכל יצירת ספרות היא פרי שיתוף פעולה בין סופר לעורך, וגם אם העריכה כאן היתה קיצונית, אין זו תופעה חריגה.

ואמנם, מעורר הכרך שאלות נכבדות והעיקרית היא: האם הטקסטים המקוריים מקעקעים את הקארבריות של ספרי קארבר כפי שנחתמו בתודעת הקוראים זה שלושים שנה? דמויות שנראו שפויות מתבררות כמטורפות במקור. דמויות שעישנו, לא עישנו ב-1980 בהגיחן לעולם. הם ילדיו של קארבר אבל הזהות שלהם השתנתה על ידי המיילד-העורך גורדון ליש.

הקוראים מוזמנים איפוא לבדוק את העניין בכוחות עצמם. לדעת קמבל, מבקר ה"טיימס", לא כל ההתערבויות של ליש היו מוצדקות. אבל הקורא ישפוט.

Collected Stories, by Raymond Carver, Library of America, 104pp

$40

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ