תגובות למוסף תרבות וספרות

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

המלצרית שמה לינא

במאמרם על שאול טשרניחובסקי בהיידלברג ("תרבות וספרות", 7.8) כותבים זהר ויעקב שביט שלא נותרו הרבה עדויות מארבע השנים שבילה שם. כדאי להזכיר שבסיפורו F.F.F.F (הכתובות על בניין אגודת האתלטים והן ראשי תיבות של רענן, שמח, תמים ובן חורין בגרמנית) מספר טשרניחובסקי בחן כיצד נפתרה אחת מבעיותיו של סטודנט חדש ואביון בהיידלברג. לפי טשרניחובסקי היה מחסור בנערות בהיידלברג, ומחמת חסרון כיס לא יכול היה קרום, אותו סטודנט, להזדקק לפתרון אחר שעלותו היתה עשרה מרקים לאירוע. עזרה לו בכך בעלת הבית שלו, שהיתה "בת חמישים ומעלה: לא גדולה אבל עגולה-עגולה: ...ופניה עגולים ומחייכים, כולם גממיות גממיות של חן, עיניים קטנות, טובות ומאירות".

בסיפור מזכיר טשרניחובסקי גם את המלצרית היפה שעליה מספר קלויזנר ובעקבותיו זהר ויעקב שביט. בסיפור זה שמה לינא, וטשרניחובסקי מתאר כיצד ציערה את הסטודנטים שנמשכו למסבאה "לב הזהב".

יורם יום טוב

על היחס לאלאקצא

בביקורתו הנוקבת והנכוחה על הספר "הכותל המערבי: הלכות ומנהגים" ("תרבות וספרות", 7.8) מציין ב"ז קדר כי מחברי הספר ממליצים לומר בעת ראיית המבנים המוסלמים שעל הר הבית את הפסוק ממשלי, שגלוי לכל כי הוא בגדר תפילה לעקירתם: "בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה".

כחיזוק להסתייגותו החריפה של קדר מהמלצה זו ראוי לציין כי יש במקורות גם גישה מתונה ומקבלת הרבה יותר אל מבנים אלו. בספרו של ישעיהו ליבוביץ', "שיחות על פרשת השבוע" (עמ' 948-950) מובא דיון ממדרש "פתרון תורה" (מדרש שהתפתח כנראה תחת שלטון האיסלאם בתקופת הגאונים) על הפסוק "ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו" (דברים לג, יב). בעל המדרש מנסה לפשר בין הפרשנות המסורתית לפסוק הרואה בו הבטחה לקיומו הנצחי של המקדש בנחלת שבט בנימין, לבין המציאות של שלטון האיסלאם במקום. המדרש קובע לכן כי יש חיוב רב בכך שהמקום נשלט על מי שאינם עובדי עבודה זרה, ולכן הפסוק אכן מתקיים גם כיום. ובלשון המדרש: "נבדל (=ההר) מהיות בית עבודה זרה... שגם היום אותם אנשים שהבית בידם עשו אותו בית עבודה ומובחר ומעולה ומכובד, ואותה עבודה שהם עובדים היא לאל אחד שברא שמים וארץ".

כידוע גורסים חז"ל כי תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. דומה שאימוץ השקפת המדרש והעדפתו על השימוש בפסוק ממשלי יתרמו לכך.

ישראל שרנצל

הר הבית קדוש יותר ליהודים

מאמרו של ב"ז קדר, "איך לא רעדו ידיהם של שני הרבנים בהניפם דגל שחור שכזה?" ("תרבות וספרות", 7.8), חוטא באותו הפסול שבו פסל את הרבנים רבינוביץ' ובורנשטיין: קדר מראה במאמר שהרבנים אינם שולטים במחקר ההיסטורי, תחום התמחותו של קדר, אך באותו אופן גם קדר לא ממש שולט בתחום הרלוונטי להם - תחום ההלכה. ועל אף זאת, נזף בהם קדר על שהציגו עמדה הלכתית לגבי היחס לכניסת גויים להר הבית.

הנזיפה הזאת לא היתה מקוממת אלמלא היא מבטאת איזו גישה רחבה יותר ביחס ליהדות ולמקום הקדוש לה מכל - הר הבית. בעיני קדר, העובדה שהר הבית קדוש ליהדות איננה רלוונטית. נראה שקדר אפילו אינו קולט, שבעיני היהדות, ההר המשיך להיות קדוש למרות שיממונו, כמו שאומרת המשנה במסכת מגילה: "והשימותי את מקדשיכם" (ויקרא כו, לא) - בקדושתן הן עומדין, אף כשהן שוממין" (פרק ג משנה ד), שממנה מצטט הרמב"ם את פסקו על קדושת הר הבית בזמן הזה: "ולמה אני אומר במקדש וירושלים, שקדושה ראשונה קידשתן לעתיד לבוא... לפי שקדושת המקדש וירושלים - מפני השכינה, ושכינה אינה בטילה. והרי הוא אומר "והשימותי את מקדשיכם" (ויקרא כו, לא); ואמרו חכמים, אף על פי ששוממין, בקדושתן הן עומדים" (משנה תורה הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טו).

ומכיוון שכניסת גויים לבית המקדש אסורה מדין מורא מקדש, כפי שבירר הרב גורן בעיונו, גם בימינו שאין בית מקדש על תיקונו, מתבקש שהגויים יכבדו את המקום ואת היהדות ויימנעו מכניסה אליו (ראה ספרו של הרב גורן, "הר הבית", עמ' 398, ומאמרו של הרב בקשי דורון "עידוד תיירות דתית של מוסלמים בארץ", תחומין יד עמ' 11).

בהתעלמות הזאת מקדושתו של ההר ליהודים יש מגמה: לנכר את הזהות הדתית יהודית מן ההר. ועם זאת ראוי לזכור שההר קדוש ליהודים כמו, ואף יותר, מקדושתו לדת המוסלמית.

יעקב דוד פישר

"המשורר" של צווטאיבה

לפני שבועיים התפרסם כאן שירה של מרינה צווטאיבה, "המשורר" בתרגומה של רנה ליטוין. לצערנו נפלו בו שיבושים ועל כן אנו מביאים אותו מחדש במלואו.

המשורר - ממרחקים נושא דברו.

את המשורר - הרחק ישא דברו.

במזרים, ברמזים... עוקף

במהמורות משל... בין הכן ללאו -

הוא, גם כשממגדל פעמוניו יועף

יעקל מסלולו... שכן נתיב כוכב -

נתיב השר. משזר שהתפזר

של סבה ומסובב - אלה קשריו! מעלה עיניו -

הואשו! לקוי המשורר

לא ינבא שום לוח שנה.

הוא זה אשר טורף קלפים,

משבש חשבונות ומשקל,

הוא זה, שמערער שלוים,

חובט בראשו של קנט,

שבגלוסקמת האבן בבסטיל

כעץ בפריחתו... אולם

שעקבותיו - תמיד מסטים,

רכבת, שכלם

מאחרים...

- שכן נתיב כוכב -

נתיב השר: שורף, אבל לא יחם,

קוטף, בלי לטעת - נפץ וקרינה, -

את מסלולך - שועט ומעקם

לא ינבא שום לוח שנה!

* * *

שמו של העורך האחראי ומזכיר המערכת של "הארץ"

שמו של העורך האחראי ומזכיר המערכת של "הארץ" בשנות החמישים הוא ישראל פינקלשטיין, ולא חיים פינקלשטיין כפי שנכתב כאן בטעות בשבוע שעבר ברשימה על סדרת קריקטורות של עמוס קינן שנמצאו בארכיון "הארץ".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ