חיים קשים עם הזיכרון

תירגם מפולנית דוד וינפלד

ויסלבה שימבורסקה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ויסלבה שימבורסקה

אני קהל גרוע של הזכרון שלי.

הוא רוצה שאקשיב לקולו בלי הפוגה,

ואלו אני מתרוצצת, מכעכעת,

שומעת-לא-שומעת,

יוצאת, חוזרת, יוצאת שוב.

הוא רוצה למשך עד תם את תשומת לבי וזמני.

בשנתי, הדבר עולה בידיו בקלות.

ביום, פעם כך ופעם אחרת ועל זאת הוא מתרעם.

הוא שם לנגד עיני בהתמדה מכתבים ישנים, תצלומים,

נוגע בארועים חשובים ולא חשובים,

משיב את המבט אל מראות שהחמצו,

מאכלס אותם במתים שלי.

בספוריו אני תמיד צעירה יותר.

זה נעים, אבל לשם מה בלי הרף חוט השני הזה.

לכל ראי חדשות אחרות בשבילי.

הוא כועס כשאני מושכת בכתפי.

אז הוא חושף בנוקמנות את שגיאותי כלן,

הקשות, אחר-כך את הללו שנשכחו קלות.

מביט בעיני, מחכה לשמע מה אני אומרת על זה.

לבסוף מנחם, שיכול היה להיות גרוע יותר.

הוא רוצה שמכאן ולהבא אחיה רק למענו ואתו.

הכי טוב בחדר חשוך, סגור.

ואלו בתכניות שלי כל הזמן שמש ההוה,

עננים אקטואליים, דרכים עכשויות.

לעתים די לי והותר בחברתו.

אני מציעה להפרד, מעתה ועד עולם.

אז הוא מחיך בחמלה,

מפני שהוא יודע כי זה יהיה גם גזר-דיני.

מתוך "כאן", 2009

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ