ליאת אלקיים
ליאת אלקיים

נערה עם קעקוע דרקון סטיג לרסון. תירגמה משוודית: רות שפירא, הוצאת מודן, 512 עמ', 98 שקלים

ספרו של סטיג לרסון, "נערה עם קעקוע דרקון", הראשון בטרילוגיית "מילניום" שלו, משלח את הקוראים אל לב-לבה של החברה השוודית, הרחוקה מישראל ככל שאפשר להעלות על הדעת באופי ובטמפרטורה.

הסיפור אינו פשוט כלל והוא משתרע על פני מספר רב של עמודים. קודם כל, זוהי תעלומת מתח בסגנון החדר הנעול. הרבה אנשים במקום אחד סגור ומישהו אחד שנעלם. המישהו הזה הוא אשה צעירה ויפה, הארייט וגנר, שנעלמה לפני שנים רבות מהאי הפרטי של משפחתה העשירה כקורח. דודה, שגידל אותה כבת, מבלה 30 שנה מחייו בחיפוש אחריה ובשחזור יומה האחרון. הוא אינו מצליח להעלות בחכתו דבר ודעתו כמעט נטרפת עליו משום שכל שנה, ביום הולדתו, הוא זוכה לקבל פרח מיובש וממוסגר - המתנה שהארייט הקטנה נהגה להעניק לו מאז היתה בת שמונה. הוא משוכנע שמישהו מבני משפחתו המרושעת לא רק רצח את הארייט בבת עינו, אלא גם מנסה להוציא אותו בשיטתיות מדעתו. לכן הוא מחליט לשלם הון עתק לעיתונאי לשעבר שיחקור את התעלומה.

החוקר הוא מיכאל בלומקוויסט, גבר כבן 50, הידוע ביכולותיו האינטלקטואליות אך נמצא על פי תהום מבחינה מקצועית, לאחר שזה עתה הורשע בתביעת דיבה שהוגשה נגדו על ידי מיליארדר. הוא נענה להצעה ויוצא למסע שהוא מרתק לפרקים, מותח, אפל ועתיר מין חופשי ומשוחרר בסגנון שוודי. אבל הוא בעיקר מספק ללרסון - עיתונאי בעברו, פריק של ספרות מדע בדיוני, מעריץ נלהב של אניד בלייטון ומומחה לתנועות ניאו-נאציות - לפרק את שוודיה.

כמו שולחן בן חצי שנה מאיקאה, שוודיה קורסת לחתיכות: הכספים, השחיתות, הקור, הנאצים. הספר הוא למעשה ספר בלש, אבל ספר בלש מהסוג הטוב ביותר שיש: הבלש החברתי. אם בתיה גור הצליחה בישראל בסדרת ספרי מיכאל אוחיון שלה לנתח קהילות קטנות ומסוגרות, לרסון עושה את המהלך הרחב: המדינה כולה היא הנושא ולרסון נטול רחמים ויש לו אג'נדה. לא מפליא לגלות שלפני מותו ב-2004, לפני שזכה לראות כיצד הספרים שכתב בשביל הכיף נהפכו לרבי מכר עולמיים, הוא בחר להותיר את כל הונו למפלגה הסוציאליסטית.

ישנם רגעים טרחניים לפרקים, הרבה מאוד נתונים יבשים, סיבוכים של עסקאות כלכליות ובני משפחת וגנר הענפה עד כדי בלבול, אבל זה לא נורא. המתח והאפילה מדגדגים בעורפם של הקוראים בכל עמוד ומובילים אותם אל נבכי פרשיית רצח מעוותת, שממש לא כדאי לחשוף אותה פן ייהרס כל הכיף. וזה כל היופי.

אין דבר נדיר יותר מספר מעמיק וכיפי למעט, אולי, אשה יפה וחכמה, שהיא-היא הגיבורה האמיתית של הספר: ליסבת סלאנדר, בת 25, חוקרת פרטית. היא שעוזרת לבלומקוויסט לפענח את התעלומה. אנורקסית, גותית, האקרית ואנטיפטית, סלאנדר היא מטורפת חלקית ואשה קשוחה ומבריקה, שנהפכת בשני הספרים הבאים לגיבורה הראשית.

לרסון עצמו בוחר לאפיין אותה כפאנק-רוק בילבי. כן, זה מה שהיה קורה לבילבי אם היא היתה גדלה. היא היתה עושה הרבה סקס, סמים ופירסינג, היא היתה מצליחה בכל מה שדורש יוזמה וכושלת בכל מה שקשור לגברים וללבה. ככה זה כשאבא נוטש אותך ונוסע לאי רחוק.

כמי שיש לה (באמת!) קעקוע דרקון על השכמה כמו לליסבת; וכמי שהאמינה בשנות ה-20 שלה, ממש כמו ליסבת, בסגנון לבוש של מי ש"זה הרגע התעוררה מאורגיה של שבוע עם להקת רוק כבד", וכמי ששיחקה אינספור פעמים בבילבי וקלעה לעצמה כל בוקר צמות, לא נותר לי אלא לאהוב את הגיבורה הזאת אהבת נפש.

סלאנדר היא סוג של גיבורת-על, אשה מהסוג שקוונטין טרנטינו היה בוודאי אוהב. גם לרסון אהב כנראה נשים עד מאוד, כי הליבה הרגשית של הספר היא נשים, התנהלותן בעולם והאלימות שהן סופגות מגברים. במקור השוודי הספר אף נקרא "גברים ששונאים נשים", אך ככל הנראה המפיצים בארץ ובחו"ל בחרו לרכך את המסר הישיר הזה, באופן בלתי מפתיע, והדבר היחידי שמפתיע יותר הוא שדווקא סופר שוודי בחר לעסוק בכך. אם יורשה לי להיות חנונית לרגע (בטקסט; בחיים אני כזו כל הזמן), מחקרים מורים שישנו מתאם ישיר בין רמת האלימות הפיסית (רצח, אונס, מכות) במדינה לבין שיעור הנשים שמכהנות בה בתפקידים בכירים בממשלה ובכלכלה. שוודיה נמצאה דווקא בראש הטבלה ו-75% מחברי הממשלה שלה הן חברות, ואכן, האלימות בה כלפי נשים היא מהנמוכות בעולם. נחשו היכן מדורגת ישראל בטבלה הזאת וכמה סופרים ישראלים יכולים, או רוצים, לעסוק בכך.

אבל המרמור אינו מיטיב עם עור הפנים, ולכן יש רק להוסיף ולחלוק שבחים לרות שפירא על התרגום הקולח והמשעשע לעברית, ולהיות מוקסמים מהעטיפה הנאה, שעליה מופיעה נערה בת דמותה של וונסדי ממשפחת אדמס (עוד נערה חכמה, יפה וגותית) ועל צווארה תלויה שרשרת ראשים של נשים. הספר הבא בסדרה נקרא "הנערה שאכלה אש". יהיה בוודאי די נחמד לפגוש אותה, אחרי שהאש ברחובות תצטנן קצת.

Man som hatar kvinnor \ Stieg Larsson

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ