פותחים ספר: תענוגות וימים | מרסל פרוסט

"תענוגות וימים" (כנרת זמורה-ביתן) מכיל סיפורים קצרים ראשונים של מרסל פרוסט שנכתבו לפני "בעקבות הזמן האבוד". הסיפורים עוסקים בעולם התענוגות של החברה הגבוהה הצרפתית: ויקונטים ופילגשים, רומנטיקה ומוסיקה. בתוספת מבוא ובתרגומו מצרפתית של יורם ברונובסקי

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

- אדון אלכסיס, אל תבכה כל כך. אפשר שדודך, הויקונט סילואני, יתן לך סוס.

- סוס גדול, בפו, או פוני?

-אולי סוס גדול כמו זה של האדון קרדניו. אך אל לך לבכות כך... ביום הולדתך השלושה עשר!

התקווה לקבל סוס והזיכרון שהיום הוא בן שלושה עשרה נסכו זוהר מבעד לדמעות בעיני אלכסיס. אך לא היה בכך כדי לנחמו, שכן יהיה עליו ללכת ולראות את דודו, בלדסארה סילואנד, הויקונט של סילואני. אמנם מן היום שבו שמע כי מחלת דודו היא חשוכת-מרפא הוא ראה אותו כבר פעמים אחדות. אלא שעתה הכל היה שונה כיון שבלדסארה למד לדעת מה חוליו והוא יודע עתה שנכונו לו לכל היותר שלוש שנות חיים. אלכסיס, שנבצר ממנו להבין כיצד לא המית עצם הצער שבידיעה את דודו או לא הוציא אותו מדעתו, חש שלמראהו לא יוכל הוא עצמו לשאת את הצער. משוכנע שדודו ידבר עמו על קצו הקרוב, הוא חש שלא זו בלבד שלא יעמוד לו כוחו לנחמו, אלא שהוא לא יהיה מסוגל לעצור בעד יפחותיו. מאז ומתמיד העריץ את דודו, הגדול, היפה, הצעיר, העליז והענוג שבכל קרוביו. הוא אהב את עיניו האפורות, את שפמו הבלונדיני וגם - בהיותו ילד קטן - את המפלט העמוק והמענג של ברכיו - איתנות כמבצר, משעשעות כסחרחרת וטהורות כמקדש. אלכסיס שנרתע ביותר ממלבושיו החמורים וכהי-הצבעים של אביו וחלם על העתיד, כאשר רכוב על סוס הוא יהיה אלגנטי כגבירה ומזהיר כמלך - ראה בבלדסארה את האידיאל הנעלה ביותר של הגבר. הוא ידע שדודו הוא יפה. ידע גם שהוא, אלכסיס, דומה לו, ידע שהוא אינטליגנטי, נדיב ושעוצמתו רבה כשל הבישוף או הגנרל. אך הוא למד גם לדעת, מתוך דברי-הביקורת שהשמיעו הוריו, שלויקונט היו פגמים. הוא זכר אפילו את אלימות זעמו של הדוד ביום שקרובו ז'אן גאלאס צחק ממנו, זכר כיצד גילו עיניו המבריקות את הבילותו שבאה על סיפוקה בעת שדוכס פארמה הציע לו את יד אחותו (או-אז ניסה להסתיר את העונג שההצעה הסבה לו על ידי הידוק-שיניים ועווית-הלסת המקובלת עליו והשנואה על אלכסיס) זכר גם באיזו נימת-זלזול נהג לדבר תמיד על לוקרטיה שהודתה כי אין היא אוהבת את המוסיקה שלו. לעתים היו הוריו רומזים למעשים אחרים של דודו שאלכסיס לא ידע עליהם, אך הוא שמע שהם נידונים לכף חובה בחומרה יתרה.

אך כל פגמיו של בלדסארה, אפילו העווית הגסה שלו, נעלמו אל-נכון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ