לא אוכל להחריש אחרת

ההקדמה שכתב ס' יזהר לסיפור "חרבת חיזעה" נגנזה מיד עם כתיבתה. עכשיו, כשנמצאה בארכיון ספרית פועלים, אפשר לראות שממרחק הזמן יזהר נשמע נבואי, כאילו ידע שיבוא היום שיהיה צריך להזכיר ליהודים שמדינתם נולדה במלחמת אזרחים

ס' יזהר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ס' יזהר

רחובות, 8.7.1949

...אני שולח לך מעין הקדמה - אם נראה לך שהיא מיותרת - השלך לסל ברוח שוקטה.

רחובות 15.7.1949

לחבר הנגבי שלום רב!

קצת מחקתי, קצת הוספתי - ולא הוקל לי בכלום. כנראה שהשגיאה היא פנימית יותר, אורגנית יותר - וזה כבר אי אפשר לשנות על ידי שורה נוספת או מחיקה נוספת. וצר לי על כך.

מה דעתך על ה"הקדמה"? אל תחשוש להשליכנה לכל הרוחות, אם סבור אתה שאינה מוסיפה לגופו של דבר. אני ממהר לשלוח אליך את החומר כאשר ביקשת - ואני כאשר אבדתי אבדתי.

בברכה חברית, יזהר

***הקדמה ל"חרבת חיזעה"

כשחוזר אדם ממלחמות השנה האחרונה ובידו הצד השווה שבאלה שני הסיפורים, הרי זה כאילו כבר חרץ דעתו על אותה מלחמה ועל מה שאירע בה. מיד בא חברו וטוען נגדו, ובצדק, שאין זו אלא ראיית-עיוות, לא רק משום שהיו גם צדדים אחרים באותה מלחמה, אלא משום שכל עיקרה של מלחמה זו, תולדותיה ומשמעה מסתלפים בכך מעיקרם, ובצורה מרגיזה למדי. גם ממה שמתארים סיפוריך - מוסיף הוא וטוען - לא כל שכן ממה שאינו נזכר בהם - דברים גדולים ורבים - נעדר צד אחד, צד אחר, ודווקא הצד האחר הזה נותן לכל טעם ואור משלו, והוא ראשון ועיקר, ועוול הוא לזונחו ולבוא ולהיטפל לזוטות, לחטט דווקא בירכתיים, לנבור דווקא באשפתות, ולראות את הצל כאילו באמת היה חזות הכל, וקטנות הנפש היא זאת. לפחות - יטען אותו חבר - היה עליך להצביע על כך שקיים גם אחר, צד האור; לא זו בלבד, שמא היה עליך להתחיל מיד מן האור, ולהגיע, אחר כך, בין השאר, גם לצדדים האחרים, אשר ביניהם אפשר גם שלא להתעלם מצללים שנראו פה ושם.

איני יודע מה אשיב על תוכחת רבה זו, זולת מה שאדרבא, יקום אותו טוען חם לבב ויעשה עבודה חשובה זו, וכדאי לעודד אותו לכך בכל דרך. אני כשלעצמי, איני יודע אם לצערי אם לא, לא אוכל לא לספר אחרת, לא להחריש אחרת וגם לא להתחיל אחרת ממה שעשיתי, אם טוב ואם רע. וזה לא מפני שלא ראיתי גם ראיתי, בימים הגדולים ההם, דברים אחרים, לא מעטים שאורם קורן, פעמים אפילו עד יפעה מסנוורת, אלא משום, כפי שנראה היום, שעוד נחזור כולנו ונחזור וניטפל אל אותם הדברים, ונגלה, בכה או בכה, צדדים מרובים וחדשים, צפויים ובלתי צפויים, אורים יותר וקודרים יותר, וגם, כמובן, כאלה שאינם לא אורים ביותר ולא קודרים ביותר, בבוא עתם ובבוא עתנו, כשתפוג לה קצת ההרגשה שעדיין המומים אנו משהו מכל מה שהיה.

לא נותר אלא להתפכח מעט מעט, ולתהות סביבנו, ולחזור ולראות יותר ויותר כל מה שאירע, והדברים נאספים, מהם עוד הזויים ומהם כבר צלולים, ופה ושם מתחילים כבר נובטים, ואתה פותח לספר וסדר הדברים לפי סדר צריבתם לפני ולפנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ